אופל אסטרה שהוצגה לפני כשנה (בתערוכת פרנקפורט בספטמבר 2009) היא המכונית הנמכרת ביותר בהיצע של אופל, עם נתח של שליש מהמכירות וכמות הזמנות שעולה ב-40% על התחזיות המוקדמות. היא ממשיכה את הקו העיצובי החדש של אופל, זה שהוצג באיניסניה (מחליפת הווקטרה) ואמור להחליף את השמרנות המשעממת של הדור הקודם ברוח מעוצבת וצעירה יותר – "ייצר" הוא המושג שאנשי החברה חוזרים עליו שוב ושוב.
ואכן, מבחוץ מדובר בהחלט בשינוי מרענן לעומת העיצוב הרבוע והפשוט של האסטרה הקודמת. זו לא יצירת אומנות מרהיבה שתכה אותך בסנוורים, אבל בהחלט מכונית נאה ומסוגננת, נעימה לעין וזורמת. אפילו בגרסת הסטיישן אותה קיבלנו בהשקה. ולא רק תצורת המרכב היא לא זו ה"ישראלית" (אם כי אנשי היבואן החדש שוקלים בחיוב את יבוא הסטיישן), אלא גם תיבת ההילוכים בעלת מוט נאה לכשעצמו, שעל גימור השחור-פסנתר שלו חקוקים שש ספרות ו-R אחד...
צילום: מנהל
פנים הרכב ממשיך את העיצוב החיצוני – אלגנטי, נאה מאוד, משאיר רושם איכותי אבל לא משהו שישאיר אותך פעור פה. האלמנט שימשוך כנראה הכי הרבה תשומת לב מצד נוסעים מזדמנים הוא תאורה אדומה עדינה מסביב לבסיס מוט ההילוכים, שמוסיפה נגיעה מקורית לתא הנאה. מהבחינה הפרקטית התא זוכה לאותם ציונים גבוהים – המושבים נוחים ואוחזים, יש די מרווח בכל הכיוונים (אם כי גבוהים שישבו מאחור עלולים להתלונן על מרווח הראש) והתחושה הכללית מוצקה ואיכותית; למרות שמפל האיכויות המוכר באיכות הפלסטיקה (טוב ועבה למעלה, דק ופשוט למטה) מעט מודגש יותר מהרגיל. גם צפיפות הכפתורים בקונסולה המרכזית מעט מפריעה, אולם צריך לחכות לגרסה הישראלית כדי לראות איך זה יראה בלי כל מיני אופציות שבהן צוידה מכונית ההדגמה.

מנוע ה-1.4 ל' טורבו, 140 כ"ס, הוא המנוע שאמור לשאת בעול בארץ. הוא חרישי בסרק ובשיוט, ותחת עומס הוא מייצר צליל מעט גרוני ונחמד. אין כאן את אופי ה-On/off של חלק ממנועי הטורבו המודרניים, אך מהצד השני אין גם אם הבעיטה מסל"ד אפס – למרות ששיא המומנט מתקבל לפי הנתונים כבר ב-1,850 סל"ד. מצד שני, המנוע שש אלי סל"ד כאילו היה מנוע אטמוספרי טוב. כך או כך, לא נראה שתהיה לרכב בעיה לכתוש את מנועי ה-1,600 המקובלים מבחינת ביצועים, במיוחד בהתחשב בכך שישודך לתיבת שישה הילוכים ולא ארבעה כמקובל בקטגוריה.
לצערי תוואי ההשקה לא אפשר לבדוק את יכולות השלדה בפיתולים, כך שמלבד ההתרשמות מהגה "גרמני" עם משקל נכון ודיוק טוב, קשה לחרוץ דין בנושא. בהקשר הזה ראוי לציין את המתלה האחורי המקורי, שכולל שילוב של מבנה קורת פיתול עם קפיצי סליל ומחבר וואט לטובת קשיחות צידית טובה ומבנה קומפקטי. על הכביש המהיר רמת הרעש ברכב סבירה, גם אם לא חרישית, אבל יש לזכור כי צמיגי החורף, בהם היה נעול רכב המבחן, נוטים להיות רועשים, ומזג האוויר כלל לא מעט רוח מכיוונים שונים. המתלים חשפו אופי "גרמני" של פעם – שומרים את הרכב מרוסן ובטוח גם במהירויות גבוהות, אבל מתקשים להתמודד עם מהמורות עירוניות. האסטרה אומנם לא "מתרסקת" לתוך בורות או בועטת על שינויי גובה בסלילה, אבל המידע על תקלות הסלילה מועבר בנאמנות אל תוך התא.
צילום: מנהל
אופל אסטרה חוזרת לארץ כחלק ממהפך הן ברמת היצרן והן ברמת היבואן, והיא אכן שונה משמעותית מה"אופלים" שהכרנו כאן בעשור האחרון. היא עדיין מוצקה והגיונית, אבל גם מדברת אל החושים ולא רק אל הראש. אם היבואן יצליח לעמוד בתוכנית למקם את הרכב, מבחינת המחיר, בין המשפחתיות הזולות (אזור ה-120,000 שקל) לגולף (מ-130,000 שקל לגרסת הבסיס), ובתקווה שהאבזור יישאר ברמה סבירה, מדובר בחבילה קורצת ביותר עבור מי שרוצה מעט יותר מהמשפחתית שלו. אין ספק שלקהל הלקוחות שהיום בוחן גרסאות מאובזרות של 308/C4, מתלבט לגבי גרסת ה-2 ליטר של הפוקוס או מותח את התקציב כדי לקנות גולף, כדאי להוסיף תחנה נוספת בסיור אולמות התצוגה שלו.