עמדתי ליד איש המכירות וניסיתי בכל כוחי לשמור על פנים חתומות. הבוקסטר החדשה ניצבה לפנינו במלוא הדרה ואני, שנהגתי בקודמתה לא פעם, לא הצלחתי להתאפק מלחייך כמו חתול שבלע קנרית. זאת הרי הבוקסטר S, הרודסטר-בוקסר של פורשה, 280 כ"ס, מנוע מרכזי והנעה אחורית. המכונית שנחשבת על פי רוב (וגם לדעתי) לרודסטר הטובה בעולם ומסוגלת (כנראה) לתת פייט טוב גם ל-911. מכונית מהסוג שצריך להתניע בלי שאלות ועיכובים ולנסוע רחוק ככל שניתן. וזה בדיוק מה שלא נותן לי לעשות נציג החברה שמאריך ומפליג בהסבריו על ה- PSM, על מערכת השמע והטיפטרוניק, על פנסי הקסנון ועל ריפודי המושבים. מתחשק לי לצעוק לו: "די!! תן לנסוע כבר!", אבל זה לא מכובד. אז שתקתי, בקושי רב.
הוא המשיך והמשיך בעוד אני בוהה בו בעיניים מזוגגות, רואה את ידיו מתנופפות באוויר מול המכונית וחושב כיצד אקפוץ עליה ונתעלס בעונג מוטורי טהור. נו כבר! סופסוף השפתיים מפסיקות לנוע, אני מהנהן בראשי כאילו שמעתי משהו מהסבריו, מפשיל בזריזות את הגג ולוחץ לחיצה עמוקה על המצערת. האיש נשאר עומד על המדרכה, כאילו באמצע המשפט, ובין רגע הפך לדמות זעירה הנבלעת ברעש הרקע הוויזואלי של תל אביב. הוא בטח כבר רגיל לזה, הרהרתי לרגע בחמלה, והדחקתי את המחשבה עם מנה בריאה של גז.

וויש מהיר
מהבוקסטר S הספקנו כבר להתרשם כשפגשנו אותה בגרסה המעודכנת בחו"ל (גיליון 226), ושמחנו על ההזדמנות לנהוג בה שוב, על אספלט ציוני ובפיתולים המוכרים. במאמץ להישאר בחזית הסגמנט לא חסכה מעצמה החברה ולא בחרה בדרך הקלה או הזולה, על אף העובדה שאפילו עם שינויים מעטים היה על המתחרים להתאמץ להתגבר גם על הבוקסטר היוצאת, למרות שהייתה כבר בת שמונה. פורשה עשתה שינויים מקיפים במרכב, בתא הנוסעים, במערכת ההנעה, במתלים ובפינות שאדם מן הישוב כלל לא מודע לקיומן (פורשה טוענת ל-80% מכללים חדשים).
המנוע קיבל חיזוק לתפוקה לא על-ידי הגדלת הנפח, שנותר על 3.2 ל', אלא דרך שינויים במערכות היניקה והפליטה. ההספק טיפס ל-280 כ"ס (מ-260 בדור הקודם) והמומנט הגיע כמעט ל-33 קג"מ (לעומת 31.6). כל זה קורה על פני טווח רחב יותר של עקומת הסל"ד ומקנה גמישות משופרת למנוע. תיבת ההילוכים האוטומטית, טיפטרוניק, קבלה תוכנת ניהול זריזה יותר, ושינויים במערכת ההפעלה אמורים להקנות לה תכונות למידה על ידי דגימת נהיגת הנהג. בהתאם לצמיחה בהספק שודרגה גם מערכת הבלימה ומוצעים כאופציה דיסקים קראמיים עם קאליפרים בני 6 בוכנות. ההגה מתכוונן גם לעומק ולמערכת יחס משתנה ההופך לישיר לאחר 30 מעלות של הפניה. מידות חישוקי הגלגלים גדלו מ-"17 ל-"18 ויש אופציה ל-"19 (רק ב- S). מפשקי הגלגלים הורחבו ורכיבי המתלה עודכנו בד בבד עם הפחתת משקל והגדלת החוזק באמצעות שימוש באלומיניום, בהגדלת קוטר המיסבים, בחיזוק התושבות ושינויי הגיאומטריה. מערכת בקרת היציבות, PSM, עודכנה ויש אופציה למערכת "ספורט כרונו" המאפשרת לחדד בלחיצת כפתור את תגובת המצערת, נקודת ניתוק ההצתה ותזמון העברת ההילוכים. מערכת ה"ספורט" גם מעלה את סף התערבות ה-ABS וה-PSM וחשוב מכל, כוללת שעון עצר בולט.
תא הנוסעים חודש והוא כעת יותר 911 מאי-פעם. פורשה הצליחה להישאר נאמנה למסורת העיצובית שלה ובמקביל לסגור את הפער ביחס למתחרות העדכניות. הנדסת האנוש טובה מאוד (למעט ריבוי מתגים בקונסולה) והאיכות מוקפדת (למעט מחזיק ספלים פלסטי אומלל שלא ברור כיצד נקלע למכונית כזו). תפעול הטיפטרוניק מגלגל ההגה נותר כפי שהיה (כלומר, לא ממש נוח) ותנוחת הנהיגה שופרה הן על-ידי אפשרויות ההזחה של ההגה והן בזכות מושבים בעלי תמיכה צידית עדיפה וריפודים מוצקים ותומכים יותר.
מן הצד קשה לטעות ולחשוב שמדובר באוטו אחר זולת פורשה. מתיחת הפנים בהחלט עושה חסד עם האוטו הקטן, שנראה עתה תכליתי ומזמין מתמיד, ומצליח אפילו להיות אווירודינמי מבעבר ובעל זרימת אוויר משופרת לבלמים ולמצנן.

קרוז בקונטרול
ההתחלה לא נראתה מבטיחה. היציאה מהמטרופולין לכיוון הבירה וכבישי ההרים החלקלקים שלה הסתיימה כמעט במפח נפש. התשתית מגוחכת ברמה קארטוּנית (cartoon) והמכונית לא מצליחה לאחוז בכביש, וודאי שלא להוריד את הכוח ביעילות. תוסיפו לזה את השילוב מתלים נוקשים+מנוע מרכזי ותקבלו מכונית שבכבישי הרי יהודה והסביבה מתנהגת בצורה מאוד "עצבנית" ולא רהוטה. זה מתבטא בתנודות מכיוון החלק האחורי בגלי אספלט ושיבושים גדולים, בהחלקות-כוח חוזרות ונשנות (ולאו דווקא כשהן רצויות) ובעבודה מאומצת ביותר של ה-PSM, שלא מבין מה רוצים ממנו ולאן לכל הרוחות לקחתם אותו.
בלית ברירה נסענו דרומה, היכן שהאספלט אוחז היטב, הפניות לא מתהדקות, המוזה שורה והכחולים... אינם. את הדרך גמעה הבוקסטר בשקיקה, במהירות ובנינוחות לא אופיינית למכונית ספורט טהורה. העברת ההילוכים האוטומטית חלקה וזריזה, ספיגת המתלים משתפרת ככל שעולה המהירות ורעש המנוע (ליתר דיוק, צליל המנוע) מענג מאין כמוהו. סגירת הגג (בתנועה עד 50 קמ"ש) קלילה ומצמצמת עוד את רעשי הסביבה, למעט אותו בריטון הנובע מהבוקסר משושה הצילינדרים וצמד שופריו.
נעים להתנהל בעצלתיים במהירות חוקית ורדומה מבלי שהמנוע ידחק בך ללחוץ עוד ועוד, בעיקר במקרים שסתם בא לכם, ממש כמו לנו, להתגלגל בניחותא עם גג מופשל ופאה מתבדרת. בשיוט כזה כל שנדרש כדי לעקוף זו לחיצה בריאה על המצערת, או אז תוריד התיבה שני הילוכים ותזניק את המכונית קדימה בקצב שישכיח את הנינוחות ויזכיר לכם איזה סמל יש בחזית. רק כדאי שיהיה הרבה אוויר פנוי לפניכם, כי לקטוע את הסאונד האלוהי באיבו זה פשוט חטא. חלק מחברי המערכת אגב, מהצד הפחות שפוי (כצפוי), טענו שהעוצמה מעט מאכזבת ושהמנוע לא מרגיש כבעל 280 סוסים. הרוב טענו שהיא בהחלט עומדת בציפיות ושאותם מפקפקים צריכים להפסיק לנסוע בכל מיני מכוניות אקזוטיות ולאבד פרופורציות...

ג'י זה הכי אחי
אלא שתאוצה בבוקסטר היא לא רק עניין של משיכה לפנים, כי גם כאן יש אותה תכונה מרתקת השמורה אך ורק למכוניות ספורטיביות משובחות – היכולת לייצר כוחות G בכל ציר תנועה, ממש כמו מטוס קרב זעיר. בין אם מדובר בהאצה, בלימה, פנייה, טיפוס מעלות מהירים או מורדות תלולים, הבוקסטר תלחץ אתכם לתוך המושב פעם אחר פעם, תגרום לשינויי לחץ באוזן התיכונה ותחייב אתכם ללחוץ חזק עם רגל שמאל על המדרס כדי לא לעוף מהמושב בעיקולים.
למונח "מכונית ספורט טהורה" מעולם לא הייתה משמעות כה רלוונטית כמו אחרי קטע נהיגה נמרץ עם הקטנה, שמותיר אותך מתנשם, עם דופק גבוה וחיוך של ג'ריקן – נפעם לחלוטין מאותה תחושת פנייה ייחודית שמעביר המנוע המרכזי. נדמה כאילו היא סובבת על צירה לאחר ה-Turn in, משתמשת במיקום המנוע כמנוף ליצירת כוחות G ופשוט חותכת את הפניות במיידיות כובשת. צריך רק לא להגזים ולזכור כי מכוניות מנוע-מרכזי נוטות להיות די נשכניות במגבלות – והבוקסטר אינה שונה בכך. על כבישי הדרום האיכותיים אומנם קשה עד בלתי אפשרי להגיע למגבלות השלדה הפנומנליות שלה, אך בכבישי המרכז האיומים החלקות-כוח עשויות להגיע גם במהירויות תלת ספרתיות. כך שאם ניתקתם בתמימותכם/טיפשותכם את בקרת היציבות, תגלו מהר מאוד שתיקון היגוי יתר אינו עניין פשוט כאן ואפשרי רק עד זווית מסוימת. וזה לא הכול, משום שגם כאשר תופסים אותה בזמן היא אינה שבה לדרך הישר באותה קלות וחלקות שתעשה זאת מכונית מנוע-קדמי. בקיצור, דריפטים אינם התחביב שלה.
אולם פניות בניטראליות מוחלטת הן בהחלט המקצוע, ואת זה היא עושה תוך העברת תקשורת יוצאת דופן.
הפורשה הקטנה מספרת לך מה עובר עליה, מפלרטטת, משקשקת וסתם (לפעמים) מדברת שטויות – בעיקר על מהמורות; ההגה מספק מידע פנימי על הגלגלים ושומר על דיוק מופתי וחדות מתבקשת, דוושת הבלם מלאת רגש ועוצמה למרות רכותה והמושבים העמוקים מעבירים לישבן כל שביב מידע מהשלדה.
לפעמים עומס כזה של מידע נוטה לעייף (ב-911 החדשה למשל), אולם כאן הוא מעודן יחסית ורק מחדד וממריץ לנהוג עוד ועוד. הבוקסטר דוחפת לנסות עוד פניה ועוד עיקול, לראות היכן נגמרת האחיזה ומה החרטום אומר רגע לפני כן, בדו-שיח המתרחש רק כשהסימביוזה בין אדם למכונה כמעט שמיימית. זו אותה נקודה בה הנהג כבר לא נוהג אלא הופך לישות אחת עם המכונה, ישות שכל תכליתה ליישר פיתולים בסרט האספלט המשתרע לאורך רכסי ההרים ומעל לנחלים הגדולים. זו יותר מחוויה מוטורית. זו חוויה מהזן הזני.
אז נכון שאפשר להגיע לאותה הארה גם עם סובארו STI או מיצובישי איוו (ובחצי הממון), אולם אלו, מצוינות ככל שתהיינה, חשות כמו שני פחונים עלובים מול השלמות ההרמונית של הבוקסטר, אשר עושה את כל זה בסביבה מהודקת ומוקפדת למשעי בעור ואלומיניום. פורשה במיטבה.
אבל גם לפורשה יש גבולות, ועל כבישי הארץ יש לה בעיה לא רק בגלל המחסור באחיזה, אלא גם בשל עודף השיבושים. כי גם בדרום יש אספלט גלי וגם שם מתגלה מחסור בשיכוך הבא לידי ביטוי בנדנוד ואף בפסיעה הצידה אם יש מספיק תנע. וזו לא הטרוניה היחידה, כי המנוע, למרות הקסם שבו, ממצה עצמו בשיוט ארוך והופך לטורדני, ושילוב של צריכת דלק גבוהה (כ-5 ק"מ לליטר בקצב נמרץ) עם מיכל דלק קטן מחייב עצירות תכופות. ויש גם את הסקרנים שלא נותנים מנוח, חלקם מפרגנים וחלקם מפריעים לנסוע, רק כדי שיוכלו להגניב מבט נוסף במחזה. ככה זה כשגרים בין קהיר לאיסטנבול.

מערבה
השמש ירדה נמוך והאירה את השרידים המפורקים של כמה ברחשים שנמרחו על השמשה הרב-שכבתית. בצער רב הפניתי את החרטום המעוצב חזרה לגוש דן, תוך שאני מהרהר ותוהה על מקומו של אוטו כזה בתשתית כזו.
אין ספק שהבוקסטר החדשה היא פורשה בהתגלמותה. אלגנטית, מעוצבת, נעימה ומפנקת מחד, וחדה כאיזמל מנתחים מאידך. היא מסוגלת לגלוש בנוחות ברחובות הכרך בצ'ילאאוט מושלם, ולמתוח את שריריה למחרת בכבישי המכתש תוך שהיא מענגת את הנהג ומעסה לו את האגו. אבל אצלנו הדברים אינם כה שחורים ולבנים ותחת הגלגלים זורם הרבה אספלט אפור, חלק ומשובש. כך שבין הנינוחות היומיומית למיעוט הכבישים האיכותיים תחוו יותר מדי רגעים בהם עליבות הכבישים פשוט תכשיל אותה ותעשה עוול עצום ליכולת הפנומנלית שלה. הבוקסטר היא אומנם מכונית מבריקה, אבל לא בבית ספרנו.
* המבחן התפרסם בגיליון אוטו 235 (ספטמבר 2005)
* המחירים נכונים ליום פרסום התכבה