מיני קלאבמן - מבחן דרכים (השקה) - אוטו

מיני קלאבמן - מבחן דרכים (השקה)

הניסיון השני של מיני להציע שימושיות אמיתית, מצליח לטפל ברוב נקודות החשובות, מבלי לוותר על איכויות הניהוג המוכרות, או ההופעה הייחודית

גלגולה השלישי של מיני לא יכול להיות רחוק יותר מהמקור. מותג שנולד מתוך קדמה טכנולוגית ששירתה שימושיות רבה בממדים קטנים, עם ערכים עממיים ובמחיר שווה לכל נפש - הפך במילניום השני למשהו אחר לגמרי. מיני החדשה הייתה למותג אופנתי, יוקרתי - ובגודל מקובל - המהווה יותר סמל סטטוס מרכב של מעמד הפועלים. אבל עם הצלחה אי אפשר להתווכח.
עם השנים נוספו לתצורה המקורית עוד ועוד גרסאות שונות וגם משונות. בדור השני הוצעה גרסת קלאבמן לראשונה (2007), עם תצורת דלתות לא שגרתית: שלוש דלתות לתא הנוסעים (אחת לנהג, שתיים לנוסעים) ושתי דלתות לתא המטען - מסימני ההיכר של מיני מיינור המקורית.
"קלאבמן" הוא כינוי וותיק שהיה לחלק משם הדגם עם מתיחת הפנים ב–1969. גרסאות "הסטיישן" דאז - עם שתי דלתות לתא הנוסעים ושתי דלתות לתא המטען - נקראו "קאנטרימן" או "טרוולר".
פחות ייחוד, יותר שימוש?
עתה, לקראת הדור השלישי, החליטה מיני ללכת בדרך קונבנציונלית יותר: ארבע דלתות בצדי המרכב ועוד שתיים לתא המטען. הדגש הושם על שימושיות גבוהה מאשר קודם, וזאת מבלי לוותר על מאפייני המיני: הנאה מנהיגה במראה אופנתי.
במפגש ראשון פנים מול מיני בולט בעיקר ממד האורך, שמועצם גם בגלל קו הגג המושטח, אבל לא רק: לקלאבמן בסיס גלגלים ארוך ב–10 ס"מ משמעותיים בהחלט (267 ס"מ), נתון אורך שצמח ל–425 ס"מ מכובדים, וממד רוחב הגדול בכ–7 ס"מ (180 ס"מ) לעומת מיני האצ'בק רגילה. עם זאת, הגובה עלה ב–1.5 ס"מ בלבד (144 ס"מ). האם הפרופורציות המגודלות נאות לעין המתבונן? הגידו אתם. כך או כך, בלי קשר לענייני נראות, ועם הממדים האלה - מיני הייתה למכונית משפחתית במלוא מובן המילה.
תא הנוסעים קיבל את פני עם כל ה'שטיקים' האופייניים לדור הנוכחי בשושלת, כשהמסך העגול מככב (כרגיל) במרכז הדשבורד העמוס לעייפה בקווים, נורות וכפתורים בסידור לא אינטואיטיבי בעליל. בסוף מתרגלים. איכות החומרים לא אחידה, אך התחושה נעימה וייחודית, גם אם לא ממש איכותית/יוקרתית.
מרחב המחייה נאה לאנשים בגודל ממוצע, גם אם אינו שונה מאשר במיני רגילה (כולל הישיבה הנמוכה האופיינית), לפחות מלפנים. מבט במראה המרכזית מזכיר לך מיד שאתה לא במיני רגילה - גם בגלל הראות הלקויה לאחור. מעבר אחורה ומיד מגלים את השדרוג המבורך לעומת קודמתה. ראשית, יש דלתות, רגילות; שיפור של ממש לעומת האקרובטיקה שנדרשה בעבר. שנית, יש מקום, לפחות מספיק מקום בשביל שלמילה "שימושיות" יהיה שימוש אמיתי. מרווח הברכיים נאה, גם זה לכתפיים ולראש (שוב, לממוצעי מידות), לכפות הרגליים קצת פחות, אך שני מבוגרים (או שלושה ילדים) יוכלו לשבת שם בנוחות סבירה. גם מאחור בולטת הישיבה הנמוכה, ולמושבים מסעד קצר.
דלתות תא המטען נעזרות בבוכנות לפתיחתן (יש אופציה לחשמליות), כשנפח הטעינה עומד על 360 ליטר - המחולקים עם תא מתחת לרצפה - או 1250 ליטר עם מושבים מקופלים (במבנה 40/20/40). איכשהו, למרות הנתון המתקבל על הדעת, לעיניים הוא נראה עדיין קטן ולא מספיק שימושי. כן תמצאו שם תאי אחסון שימושיים (גם בדלתות), עיגונים ושקע 12 וואט.
יותר משקל, פחות ניהוג?
הגרסה הראשונה שקיבלנו ביציאה מהמלון הייתה, במפתיע, קופר S אוטומטית - אבל פתוחה. אני מזכיר זאת בגלל הרושם החיובי בתחום הניהוג שהשאירה, כמעט כמו אחותה הסגורה - רק עם הרבה יותר שמיים מעל הראש. היה מעניין לעבור אל הקלאבמן ולאמוד את ההבדלים שלא נגלים לעין, אך כן נגלים לשאר החושים. והם קטנים, קטנים בצורה מפתיעה.
הקלאבמן - כמו כל מיני מאז ומעולם - מבצעת את מלאכת הניהוג בצורה מעוררת הערכה. גם עם סרחי עודף גדולים יותר ומשקל גבוה בכ–100 ק"ג, שומרת הקלאבמן אמונים לחדוות הנהיגה. ההגה העב נופל בדיוק לידיים, כבד במפתיע (לטובה), מהיר וחד, כשהטענה היחידה היא תחושה מעט מלאכותית. סידור הדוושות והתחושה נהדרים אף הם, למעט קפיציות יתר בדוושת המצמד שהצריכה קצת התרגלות. תיבת ההילוכים והידית הן מהמהנות שיצא לי לפגוש בעת האחרונה; קצרת מהלך וקליקית. חלוקת הילוכים טובה גרמה לי לסלוח על דיוק מעט לקוי, את העובדה שהיא מחוספסת/מכאנית קמעה דווקא אהבתי. החזית פונה בחדות ומגיבה מיידית לפקודות הנהג, מעניקה לו אפילו משוב אודות המתרחש. שילוב אחיזה גבוהה ויכולת שבירתה בצורה צפויה ומדודה גם היא נאה, עם יציבות כיוונית מרשימה, גם תחת בלימות חזקות. בכלל, המכונית הזו משדרת לכם שככל שתדחפו אותה יותר היא תהנה יותר - בדיוק כמוכם.
נהגנו עם שני מנועים מוגדשים - 1.5 ליטר, 3 צילינדרים, 136 כ"ס; ובגרסת ה-S עם 2.0 ליטר, 192 כ"ס - עם התיבה האוטומטית שיש לה 6 הילוכים. הבעיה הייתה מיעוט זמן, שאותו היה צריך לחלוק גם עם הדיזל המרשים–אך–לא–רלוונטי וגם עם תיבה ידנית (כנ"ל). ובכל זאת, גם במעט הזמן הזה הרשימו שניהם עם יכולת מספקת ויותר. גרסת ה–S, באופן טבעי, הייתה החביבה מכולם - גם בגזרת צליל המנוע - כשצריכת הדלק בה עמדה על כ–10.5 ק"מ בתנאי נהיגה נמרצים למדי.
בכל הנוגע לנוחות הנסיעה אין חדש או שינוי ממשי לעומת הזכור לנו ממיני האצ'בק; נוקשות בסיסית - ולא רק בקופר S - אך יכולות סינון וריסון טובות במהירות גבוהה. על מפגעים בולטים בתוך העיר כבר קשה לקלאבמן יותר, אבל לא חווינו התרסקות או חבטה שחרגה מהגבול הסביר.
יותר מחיר, פחות היגיון?
קשה לבוא אל מיני קלאבמן בטענות, בוודאי אם מתייחסים אליה כאל משהו שהוא יוקרתי ואופנתי - בדיוק מה שהיא. אבל, ברגע שמכניסים את המחיר אל המשוואה, אפשר להניח בצד את כל יתרונות היופי, אופי, שימושיות משופרת - ואפילו את היכולת הדינמית וההנאה ממנה.
215,000 שקלים לגרסת הקופר הרגילה עושים אותה לבעייתית מאוד במונחי תמורה למחיר; 265,000 שקלים לקופר S כבר גורמים לבעיה הזו להיות קשה מנשוא. תחשבו איזה מכוניות אתם יכולים לרכוש בסכום כזה. דוגמה? ב.מ.וו 125 - ויישאר לכם עודף לדלק...
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות