באם ראיתם בשישי האחרון (13.6) המוני מכוניות ממותג מיני בכביש החוף, בקטע שבין יקום לזיכרון יעקב, זו לא הייתה פטה-מורגנה. הייתה זו חגיגה של מותג מיני, בו הוזמנו כמאה מבעלי מכוניות מתוצרת מיני אל מלון 'אלמא' שבזיכרון יעקב לשם הרצאה של פרופסור דן אריאלי והופעה של הוד מושונוב שאירח את  שרית חדד ושי צברי.  

1618011

 
עשור אחורה, עבדכם רכוב במיני מינור מקורית במסע אחר שארגנה יבואנית מיני, ניחשתם נכון – מסע לכבוד 50 שנה למיני. אז הייתה זו חגיגת אמתית, אמנם היו פחות מכוניות, אבל בשילוב בין בעלים של מיני מקוריות ובין בעלים של לקוחות מיני חדשות הפך את כל העניין למראה לא שגרתי. הנסיעה הייתה מתל ברוך ועד לקיסריה, שם המתינה ארוחה קלילה למשתתפים. צנוע יותר, אבל שילוב המכוניות המקוריות הוא זה שגרם לחגיגה להגיע לגבהים אחרים.
 
אז הייתי עם המיני האישית שלי, שנת 1977, והנסיעה ליעד הייתה מדהימה. כולם נסעו בנתיב הימני, לאט, בהתחשבות בזקנות שלקחו חלק באירוע, ואכן בסופו של דבר גרמנו להאטה בכביש. אך כל משתמשי הכביש האחרים לא כעסו, להיפך, חייכו מאוזן לאוזן, הוציאו מצלמות וצילמו, הסריטו ואף ניסו לנהל דו-שיח זריז. חוויה נהדרת, שהנה, גם אחרי עשור, לא נשכחה ונשארה טרייה בזיכרון.

1618018

 
הפעם הייתי עם אחת שנת 2019, ירוקה מטאלית יפהפייה, מיני קופר S במהדורת 60 שנה. הגעתי כמעט באיחור למקום המפגש, השיירה כבר הייתה מוכנה. הבינו, מיני זהו מותג שמח, לקוח של מיני אינו מחפש את המוכר והרגיל, בצבעי שחור-אפור-לבן. לקוח מיני קונה גם כתום, תכלת ואדום. נסו לדמיין כמאה מכוניות כאלה, שיירה צבעונית שלא נגמרת. פשוט נהדר. ואז השיירה יוצאת לדרך ולוקח זמן עד שהאחרון יוצא לדרך גם. שוב, כמאה מכוניות. משתלב לכביש 4 ומגלה שהנהג הישראלי הממוצע תמיד ממהר ולא באמת אכפת לו שמנסים לנסוע בשיירה. וצפוף בכביש. ממש צפוף. והשיירה כבר לא שיירה, נבלעת בתוך אלפי המכוניות סביב. בלט לרעה נהג מאזדה 2 אפורה שנשאה את לוגו הרובוטריקים בישבנה, נדחף וזיגזג בצורה מעוררת בחילה. שיוריד את סמל הרובוטריקים מהרכב, שכן האחרונים אמורים להגן על היקום, והוא באופיו מאלו שדואגים להחריבו. אמנם האווירה הקסומה של חגיגות ה-50 לא הייתה, ועדיין, כביש 4 מעולם לא נראה צבעוני יותר וגם זה משהו.

1618010

 
זיכרון יעקב, לא תמצא מקום כזה טוב. וגם אם כן, סבירות נמוכה שיהיו לו הפיתולים כמו שיש בכניסה ליישוב הזה. המיני מחייכת בכל הפניית הגה, בכל הרפיה מדוושת התאוצה למען העברת משקל שמסתיים בהיגוי יתר חינני. מיני זו מכונת חיוכים נהדרת. השימושיות גרועה והאבזור לא כזה מרשים, ועדיין, קשה שלא לחייך במכונית הזאת. בחניית המלון כבר ניצבות לא מעט מיני'ם, שמאירות בשלל צבעים את הדרך החשוכה יחסית. בכניסה למלון עצמו, ניצבות מיני בת 60 ומיני חדשה, תאומה של זו שקיבלתי. אותו הצבע, אותה רמת גימור החולקת כבוד למיני העתיקה.
 
קפה ועוגה. הנוף המשתקף הוא של הים התיכון, ישנה בריזה נעימה והאווירה נהדרת. מדי פעם נשמע קולו של איש סאונד שמוודא שהצלילים טובים דיים, בשביל ההופעה הקרובה שתיערך ממש מתחתינו. בינתיים הגיעה מישהי ועל כוס קפה וסיגריה היא מתמוגגת מהאירוע. יש לה 'מיני שחורה עם ארבע דלתות' והיא מתה עליה. מספרת בחיוך שהיא התאפקה שלא להדביק עליה מדבקת BFF (ר"ת של 'החברה הכי טובה', בנוצרית) ועוד מעט היא תחליף את המיני באחת אחרת, אבל בצבע אחר. "יש לי אחת בשחור כי זה רק מה שהיה במלאי כשבעלי הזמין לי". אחרת מספרת שיש לשתי הבנות שלה מיני, לכל אחת מכונית, והיא כאן רק כי הן לא יכלו להגיע אז היא לקחה לאחת מהן את המכונית. "יש לה מבחנים תכף, אז היא העדיפה ללמוד" והמשיכה "לבת השנייה שלי יש מיני עם דגל בריטניה על הגג".

1618015

 
לא יכולתי להישאר לכל האירוע. בחגיגות ה-50 הייתי רווק נטול בעיות והיום, בחגיגות ה-60, אני נשוי ויש לי ילדה קטנה על הראש. מזה כמעט 20 שנה המיני בגלגולה האחר עושה בגדול את מה שעשתה המקורית. נכון, היא אינה פורצת דרך כמוה (מנוע ותיבת הילוכים בתצורה רוחבית למען מקום משודרג בתא הנוסעים), נסיעתה נוקשה לא פחות מההיא, ואם תרשו לי רגע להיכנס לכם לכיס - היא פונה רק למי מכם שמבוסס כלכלית; ועדיין מיני זו מכונה שקשה שלא לאהוב אותה. היא נראית נהדר תודות לעיצוב רטרו, שיקית מאוד גם בתא הנוסעים, הביצועים נהדרים ואם אתם מחובבי ההגה, אז אתם תמצאו בה בת לוויה מדהימה בכל מפגש עם אספלט עקלקל.
 
מגזין אוטו שחוגג עתה את גיליון 400(!) מאחל למותג מיני עד 120 שנה.

1618017