לסמוראי של סוזוקי, קודמו של סוזוקי ג'ימני, שמורה פינה חמה בליבי. כילד שגדל בערבה בשנות ה־80', מה שהכרתי היו ג'יפים וסמוראים. אני זוכר את הזלזול התמידי של בעלי הג׳יפים בסמוראים, והמבט הספק־משתאה־ספק־נעלב, כשראו את הגמד הקטן מטפס בקלילות במעלה אותו טחנו הרגע עם ה־CJ המסוקס (שבמקרים אחדים נטחן על־ידי אותו מעלה; לסמוראי זה לא קרה). זה תמיד הפתיע מחדש — הרי הוא חלש, ולא כזה גבוה, והצמיגים צרים, ומה ליבחוש הזה ולמעלות קשוחים. אבל מי שהכיר ידע: אין מקום שאליו לא יגיע.
 
אחרי השחרור עבדתי בשמירה בשדות המושב, רכב הביטחון היה סמוראי, ושם למדתי למה הדבר הזה מסוגל. לילות ארוכים של שוטטות בשדות ובמדבר, חיפוש אתגרי עבירות — ושוב ושוב השתאות לנוכח יכולתו של הכלי הזה.
 
נוח הוא לא היה, ממש לא. עם שני סרנים חיים וקפיצי עלים קשוחים הסמוראי טלטל ובעט בלי סוף. מהירות? 80 קמ״ש בערך בסוף הילוך חמישי; אני לא זוכר אם היה יכול יותר, אני כן זוכר שלא רציתי יותר. אני זוכר גם יום במעלה עשוש, בו נתקעתי אחרי שיירה של רכבי שטח; העשוש תמיד משתנה, ובאותה תקופה היה מצבו קשה. ביקשתי מהם שיאפשרו לי לעלות בלי לחכות שיגמרו לנסות; צחקו, פינו את הדרך — הגעתי למעלה, צחקו פחות.

1619708

 
הכרתי את ג׳ימני פחות. כמה סיבובים מזדמנים עם חברים, ורושם שסוזוקי עידנה לא מעט את הגמד הקשוח, אבל שמרה על אופיו המטלטל והעצל בכביש — המון יכולת שטח, רק שהדרך אליו לא ממש מהנה.
 
תפוחי אדמה
כשפורסמו התמונות של הדור החדש של הג׳ימני התרגשתי — העיצוב הרבוע ששואב, כמעט בלי בושה, השראה ומאפיינים של G קלאס, רנגלר, דיפנדר (וגם מעצמו קודם), ואורז הכל בחבילה קטנטנה ומהודקת; הדשבורד הקשוח עם ברגי אלן בולטים; לוח המחוונים שהוא הומאז׳ לדור הראשון של הסמוראי. אני אדם רגשן, וזה קנה אותי.

צירוף נסיבות נדיר בקנה מידה קוסמי הביא לכך שנהגתי באותו דגם חדש. אספתי את הרכב מדרור ברלי, שועל שטח וותיק ולועס סלעים רב שנים, שמתנייד בדרך כלל על סופה. הוא בדיוק חזר מיום טיול קשוח במדבר יהודה (ראו טיול בגיליון הבא), וכולו חיוכים לאחר שהתאהב בג׳ימני.

1619706

 
כבר לאחר נסיעה קצרה ברור שהשיפור אדיר ביחס לדגם הקודם. נכון, איכות החומרים בתא פשוטה למדי, המושב סביר בלבד ואינו מתרומם מעלה־מטה, וגלגל ההגה אינו מתכוונן פנימה־החוצה, אבל היי, הג׳ימני כבר כמעט עונה להגדרת המושג "נוח", והוא רך ומשכך נהדר (יחסית, כן?) — ובואו נגמור עם הקטע הדינמי: זוויות הגלגול די גדולות, ההגה ארוך, בסיס הגלגלים קצרצר וממד הגובה גדול; בדקתי כי צריך, וזהו. 
 
התאכזבתי מכך שקיבלנו את הגרסה האוטומטית, אבל התיבה עובדת בסדר גמור. בכיכר ליד הבית אני ממשיך ישר לשדות ומשם לדיונות. נכון שחושך, אבל את הסיפוקים בשטח אני לא רוצה לדחות. הנוחות ממשיכה להרשים לטובה. זה לא ריינג׳ רובר, אבל גם על שבילים משובשים, רמת החיים בג׳ימני החדש בהחלט טובה, בוודאי ביחס לרכב כה קצר. המידות המיניאטוריות מאפשרות להיכנס לכל שביל בלי חשש. הוא נגמר פתאום בביצה מפתיעה שהופכת לשדה של תפוחי אדמה? עושים פרסה במקום ומחפשים שביל חדש. עם רכב בגודל מלא זה לא נגמר בכזאת קלות.

1619701

 
נעילה אלקטרונית
למחרת יצאתי לאזור טל שחר. מזג האוויר מושלם, שאריות בוץ מהחורף המבורך הזה, הכל פורח ונדידת פרפרים מטורפת מסביב. הג'ימני מתפקד מצוין בשטח, זאת הסביבה הטבעית שלו. כיף גדול לנהוג ברכב צר וקטן, המאפשר למצוא נתיב בכל מקום. במקומות בהם חפרו רכבי שטח בגודל מלא, אין צורך להיכנס לקוליסים שלהם, מכיוון שיש מספיק מרווח תמרון בין לבין. הממדים האלה יוצרים יתרונות גדולים בטיפוס במעלות מדורגים וקשים.
 
ובעניין המעלות: זוויות המרכב המעולות (ראו בוקסה), מרווח גחון טוב וסידור מוצלח של תחתית המרכב יוצרים בסיס מצוין לנהיגה טכנית שניתן לבצעה בקלות, אינה דורשת תכנון רב מדי או גורמת לחשש גדול מדי. עם זאת, לג'ימני החדש אין נעילת דיפרנציאל מכנית, ומערכת ה־ABS אמורה לדמות נעילה; הסידור פועל טוב רוב הזמן, פחות טוב במקרים מסוימים, אז היא משתהה מדי והתנופה אובדת. לפעמים היא לא נכנסה לפעולה באופן בו ציפיתי, ואז בחרתי בנתיב אחר. נעילה אמיתית ברכב כזה פשוט מתבקשת.

1619702

 
הנדסת ציוד
החלון פתוח, אני לא רוצה לעצור, לא רוצה לחזור לאספלט, אבל חובר לאוהד ולחומוס בכפר קאסם דרך כביש 6. זו אינה סביבת המחיה הטבעית של הגמד הזה (כביש 6, לא החומוס), אבל הוא צולח את האפיזודה בכבוד ובהצלחה מפתיעה. שנות אור מוצלח יותר מסבו ואביו המיתולוגיים. אפשר בקלילות לשייט 120 קמ"ש ויש עוד כוח כדי לעקוף. נכון, רעשי כביש יש למכביר וכך גם רעשי רוח ומנוע (ב־120 קמ"ש, 3500 סל"ד), אבל יש מוזיקה טובה ברדיו ותמיד אפשר להגביר. הילוך נוסף בהחלט היה מוצא מקום בתיבה האוטומטית ששמרה על ארבעה בלבד.
 
לחומוס מצטרף אורח נוסף, ולאחריו הוא מתיישב בג'ימני מלפנים — ואני מאחור. המושב נמוך, תמיכה ראויה לירכיים אין, מרווחי הברכיים וכפות הרגליים תלויים בממדי הנוסע שלפנים; את כפות הרגליים אי אפשר לדחוף מתחת למושב הקדמי. ועדיין —  טוב ממה שחשבתי וגם נסבל לגמרי לטיול קצר. שימוש במושב האחורי אומר "הנדסת ציוד", כי בפועל, תא המטען לא ממש מתפקד ככזה. ארבעה נוסעים בג'ימני יאלצו להסתפק בבקבוקי מים בלבד, עדיף שיהיו בקבוקי חצי ליטר, ואת שאר הציוד שישימו ברכב אחר.

1619693

 
אותו תא מטען לא קיים הופך לשטח אחסון מצוין כשמקפלים את המושב האחורי, וסוזוקי בחכמה רבה ציפתה את גב המושבים באותו גומי מחוספס בו מצופה תא המטען, ליצירת חלל מעולה לציוד לזוג למספר ימי טיול.
 
מה שחשוב באמת
אני יודע שהכתבה דילגה על פרטים טכניים המופיעים במבחני דרכים (אל חשש נועם, ולא במקרה הכינונו בוקסות בתחתית העמוד מבעוד מועד; המערכת). אבל עם יד הלב: זה באמת חסר לכם? ונתון כזה או אחר, הוא שישנה את היחס לג'ימני?

1619695

 
כי מה שחשוב בג'ימני הקטן הוא התמונה הגדולה. הדגם החדש נוח באופן משמעותי מזה הקודם, והוא נעים לנסיעה גם עד השטח. לכשעצמו, ממדיו הזעירים עושים אותו יעיל בעיר, עיצובו כובש — והוא רכב השטח היחיד עד 300,000 שקלים ועולה פחות מחצי. והוא כיף.
 
אז אם אתם רוצים רכב סקסי בחוץ ומקסים למראה בפנים, יעיל בעיר ובעיקר בעל יכולת שטח נדירה ובטווח מחיר שפוי, סוזוקי ג'ימני הוא יחיד במינו.

1619687

_________________________________

פרטים ושינויים
שלדה, מרכב, זוויות.
לג'ימני דור 4 (הושק כ-LJ10 ב-1970; השם ג'ימני רק בדור השלישי, 1997), שלדת סולם כל-חדשה החזקה מקודמתה פי 1.5 וקלה ממנה; בסיס הגלגלים, 225 ס"מ, ללא שינוי, המרכב קצר ב-5 ס"מ (ל-364 ס"מ), רחב ב-4.5 ס"מ (ל-164.5 ס"מ), גובהו כמעט זהה (172 ס"מ) והמשקל גדל ב-20 ק"ג. נפח תא המטען 85 ליטר, 28 ליטר פחות מאשר בדגם הקודם; בהשטחת מושבים נפח של 377 ליטר, 53 ליטר יותר. גם לדגם החדש שני סרנים חיים, המפשק שלהם גדול יותר, מכלולי המתלים חדשים והמוט המייצב מלפנים עבה יותר. מרווח הגחון הוא 21 ס"מ, 2 ס"מ יותר מאשר קודם. זוויות המרכב מעולות: זווית גישה, 37 מעלות (ללא שינוי); זווית בטן, 152 מעלות (נחותה ב-3 מע'); זווית נטישה, 49 מעלות (משופרת ב-3 מע').

מנוע, הילוכים, הנעה. מנוע בנזין 1.5 ליטר אטמוספרי חדש מחליף את ה-1.3 המיושן, ומייצר 102 כ"ס ו-13.2 קג"מ ב-4000 סל"ד (תוספת של 17 כ"ס ו-2.1 קג"מ). התיבה, כמקודם, ידנית 5 הילוכים או אוטומטית 4 הילוכים. בתיבת ההעברה – נשלטת על-ידי בורר ידני, כמו בג'יפים של פעם – שלושה מצבי הנעה :2x4 (אחורית), 4x4 מהיר (רק לשטח) ו-4x4 איטי. אין שינויים ביחסי ההעברה ביחס לדגם הקודם, וזה באוטומטי קצר ביחס לידני (2.64:1 לעומת 2:1). קוטר הצמיגים, "27.3, גדל באינץ' ואלה צרים ובעלי חתך גבוה מאשר בדגם הקודם (195/80-15; קודם: 205/70-15).

1619697


איכות, חיים
אבזור. בקרת אקלים, לוח מחוונים עם מחשב דרך, בקרת שיוט, מסך מגע "10.1 בהתקנה מקומית עם שליטה קולית חימום למושבים הקדמיים.

בטיחות. 6 כריות אוויר (4 יותר) – ובמערכות הבטיחות בלימה אוטונומית (מזהה הולכי רגל, לא דו-גלגלי), התרעות על אי-שמירת מרחק וסטייה מנתיב, עמעום אוטומטי וזיהוי שלטי מהירות. יצוין כי במבחן הריסוק קיבל ג'ימני 3 כוכבים בלבד, בגלל עמידות נמוכה של המרכב והגנה לקויה בפני 'צליפת שוט'.

שיפורים, בינתיים בקטנה
השיפורים היחידים המוצעים בשלב זה בישראל הם בהוספת מיגונים ובהחלפת צמיגים; הגבהת מרכב אסורה על פי הוראות היצרן. מיגונים תחתונים בינתיים רק באספיר, שם ניתן להרכיבם מתחת לחמישה מכלולים (תיבת העברה, מיכל דלק ימין/שמאל, בית דיפרנציאל קד'/אח'). המחיר לכולם, העשויים מאלומיניום 6 מ"מ, כולל התקנה, הוא 4550 שקלים. צמיגי השטח (All Terrain) היחידים בשלב זה הם לטיטיוד קרוס של מישלן, ומחיר ארבעתם כ-2550 שקלים.

1619699