נהיגה אוטונומית? הציבור עדיין חושש

מערכות חניה קיבלו ציונים גבוהים יחסית: חיישני חניה דורגו ב-84 אחוז, חניה עם גרר ב-88 אחוז, וחניה מרחוק ב-75 אחוז. במערכות התראה פסיבית היו נתונים מעורבים: סיוע בזיהוי רכב שטח מת קיבל 95 אחוז הערכה חיובית, בעוד שמערכת תיקון אקטיבי על נתיב קיבלה 72 אחוז בלבד. התראה על הסחת דעת זכתה ל-63 אחוז.

פער בין שימוש לתחושה בפועל

למרות זמינות המערכות, שיעורי ההפעלה בפועל נמוכים. לפי הנתונים, חלק מהפונקציות מופעלות רק בכרבע מהנסיעות, בעוד אחרות מגיעות לשימוש של כ-90 אחוז. עם זאת, גם נהגים שמפעילים את המערכות באופן קבוע מדווחים על חוסר נוחות. כשליש מהמשתתפים ציינו שהמערכות “שולטות יותר מדי”, כ-35 אחוז חוו התערבויות שנתפסו כמטרידות, וכ-19 אחוז הודו שהם מרגישים פחד בעת הפעלת חלק מהמערכות.

הסיבות העיקריות לחוסר האמון נבעו מכמה היבטים: בלימות פתאומיות שאינן צפויות, האצות לא רצויות, תיקוני היגוי מפתיעים וחיווי התראות תכוף מדי. החוקרים מציינים כי הפער בין המותגים גדול, ולכן חוויית השימוש אינה יציבה, עניין שמשפיע על המוכנות להפעיל מערכות אוטומטיות באופן מתמשך.

הדיון הישראלי: רגולציה מתקדמת מול סכנות בשטח

במקביל לדיון העולמי באמון הציבור, בוחנים במשרד התחבורה את האפשרות לאשר את הפעלת יכולת הנהיגה האוטונומית של טסלה (FSD). היוזמה מגיעה בעקבות פנייה של מאות בעלי רכבים, אך מעוררת ביקורת מצד מומחי תחבורה שמתריעים מפני אימוץ מהיר של מערכת שממשיכה לעורר סימני שאלה גם במדינות שבהן היא כבר מופעלת.

גורמים מקצועיים מזכירים מקרים של זיהוי שגוי והתערבויות מפתיעות, ומדגישים כי בישראל עדיין אין מסגרת רגולטורית סדורה שמגדירה אחריות בזמן כשל. לדבריהם, הכנסת מערכת אוטונומית מתקדמת לשוק מקומי שבו המשמעת בכביש איננה גבוהה, עלולה להרחיב את פערי האמון במקום לצמצם אותם.