תקועים בממ"ד: סרטי חובה לחובב הרכב

האם הוא חייב להיות מדויק היסטורית ועובדתית? קצבי וזורם על חשבון המציאות? להתמקד בדרמה האנושית או המכאנית? וככל שסבבתי סביב זה, המסקנה שהגעתי אליה הייתה דומה למה שמרגיש כל מי שמגדיר עצמו חובב רכב או נהיגה – זה חייב להיות סביב אהבה לתחום, והרצון לספר את הסיפורים המדהימים שלו. זה לא יכול בשום פנים ואופן לזלזל באינטליגנציה שלנו. אני אקבל חוסר דיוק היסטורי במירוצים, אבל אתקשה מאוד להאמין למרדף בו מכונית על/ספורט/מירוצי רחוב משופרת מתקשה להימלט מניידת סטנדרטית.

פורד נגד פרארי – 2019

אולי מטובי סרטי המירוצים שנעשו אי פעם, ולא פחות מאשר האופן שבו הוא כתוב, מבויים, מצולם וערוך, אלו שתי השכבות הנוספות – הסיפור הבסיסי שמאחוריו והדמות המרכזית של הסרט – קן מיילס ולצידה קרול שלבי. 
העלילה בקצרה: סיפור המאמץ של קבוצת מירוצי 24 השעות של לה מאן מבית פורד, שהתחילה בעלבון וסירובו של אנזו פרארי להפוך לחלק מענקית הרכב האמריקנית והמשיכה בהחלטה להביס את פרארי במגרש הביתי שלה. אבל מעבר ליריבות בין יצרניות ופיתוח של אחת ממכוניות המירוץ הגדולות של כל הזמנים הפורד GT40 – זה הסיפור של קרול שלבי ונהג המירוצים, גיבור מלחמת העולם השנייה קן מיילס – המורד, העקשן, החדשן והפרוע שרדף אחרי ההקפה המושלמת עד הרגע האחרון שלו.  

למיטיבי לכת: "לה מאן" מ-1971 בכיכובו של סטיב מקווין. שיחד עם פול ניומן היה נהג המירוצים הכי טוב כשחקן והשחקן הכי טוב על מסלול המירוצים ומבצע את קטעי הנהיגה בסרט בעצמו. 

RUSH – 2013

הרבה לפני שהפכה למקבילה המוטורית של רקדניות בלט, הרבה לפני שהכסף הגדול קלקל אותה, הרבה לפני שהפכה לתוכנית ריאליטי – פורמולה 1 ומירוצי הגרנד פרי שלה היו ספורט מוטורי אמיתי. של גברים עם שפם ושיער על השיניים, עם מכונות שלא תמיד היה ברור אם הן בעד או נגד הנהג. ובאחת התקופות הטובות ביותר של העידן ההוא בשנות ה-70, לא יכלה להיות יריבות קלאסית כמו זו בין ניקי לאודה וג'יימס האנט. האוסטרי המחושב, הטכני, קר הרוח אל מול הבריטי בעל אורח החיים הפרוע, המסתכן, הנוהג על הקצה והבלתי מרוסן. שניהם נוהגים עבור קבוצות מירוצים שונות כל כך ב-DNA שלהן, פרארי המפוארת מול הסקת' ואז מקלארן ההולכת ונבנית. ושוב, כל זה ארוז בסיפורים האישיים שלהם, ההרס הפיזי והשיקום של לאודה מתאונת המירוצים הקשה שלו. ההרס העצמי הכללי של האנט מחוץ למסלול. צרפו לזה צילומים מרהיבים ועריכה מופלאה עם במאי כמו רון האוורד, מה עוד צריך?

למיטיבי לכת: "גראן פרי" מ-,1966 איטי, מלודרמטי, נוטה להתפזר הרבה מעבר למסלול המירוצים והאקשן עליו, אבל המכוניות והצליל שלהן...

לילות טלדגה – הבלדה על ריקי בובי – 2006

אז נכון שמירוצי נאסקר הם לא בדיוק להיט גדול מחוץ לארצות הברית, ולמי שלא בקיא ומכיר את רזי הסדרה הזו, קצת קשה להבין אותה – אבל אם אתם רוצים לחבר קומדיה פרועה עם ספורט מוטורי – זה חייב להיות וויל פארל בשילוב עם אליפות העולם בפנייה שמאלה ברעם מנועי V8 מרטיטי קרקע. העלילה של הסרט אולי לא החומר שממנו עשויות קלאסיקות, די צפויה ובואו, לא באמת איזו פנינה אומנותית. ריקי בובי, בנו של נהג מירוצים עובר מעמדת מחליף הצמיגים למושב הנהג ויחד עם חברו הטוב ביותר מתגלה ככישרון טבעי לנהיגה. שילוב של תאונת מירוצים והגעת יריב יהיר (סשה ברון כהן כנהג הפורמולה 1, ז'אן ז'יראר, צרפתי, הומוסקסואל – כן, זה מצחיק כמו שזה נשמע) – זורקת אותו החוצה מהמסלול – וברוח האמריקנית הדביקה – הוא יוצא למסע שבו הוא מגלה את עצמו מחדש וכל הגועל נפש הזה. אז למה ההמלצה? כי אם אתם אוהבים לצחוק חזק יותר ממנוע אמריקני – זה עושה את העבודה.

למיטיבי לכת: "ימי הרעם" מ-1990, גם פה העלילה היא סביב נאסקר וקלישאת דרמות ספורט עם טום קרוז שעושה פחות או יותר את "אהבה בשחקים" רק על מסלול מכוניות במקום נושאת מטוסים וניקול קידמן במקום קלי מגיליס

סנה – 2010

לפעמים יש סיפורים אמיתיים שהופכים כל תסריט לאפרורי ומשעמם. הסיפור של עילוי הפורמולה 1 איירטון סנה המובא בסרט התיעודי המופלא הזה הוא אחד מהם. לאורך 106 הדקות שלו, המורכבות כולן מקטעי ארכיון, ולמרות הסוף הטרגי הידוע, פשוט אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך. העלילה עוקבת אחר הקריירה של סנה, מהופעת הבכורה שלו ב-1984, לאורך נסיקתו המטאורית, שלוש אליפויות העולם שלו, היריבות על המסלול ומחוצה לו עם אלן פרוסט, המאבקים שלו לטובת בטיחות הנהגים בספורט לצד מאבקים חברתיים לצמצום העוני במולדתו ברזיל. אם יש תוצר טלוויזיוני שמכבד את הספורט הזה באמת – זה הסרט הזה.

למיטיבי לכת: A Life of Speed סיפורו של חואן מנואל פאנחיו. נהג המירוצים שהיה אחד מגיבוריו של סנה וכמותו, נחשב לאחד הגדולים בכל הזמנים