לקלר נשאר בפרארי. מכוון למורשת

בה בעת, השם שממשיך לככב בכותרות הפורמולה 1 הוא מקס ורסטאפן. האלוף ההולנדי עדיין לא התחייב באופן מלא לעתידו ברד בול, מרחרח מחוץ למסלולים ומדבר על פרישה, והאפשרות למעבר עתידי שלו ממשיכה לייצר ספקולציות. גם במרצדס עוקבים מקרוב אחר מערכת היחסים בין ג'ורג' ראסל לקימי אנטונלי, מה שעלול לייצר תזוזות נוספות בצמרת.

לקלר מצידו, באופן מובן, בחר דווקא ביציבות. מבחינתו, פרארי היא המקום הבטוח ביותר עבורו מקצועית וטכנית. באיטליה טוענים כי הנהג מרגיש שהוא נמצא בלב של הסקודריה, גם מבחינת פיתוח המכונית וגם מבחינת מעמדו בתוך הקבוצה. לכך מצטרף כמובן חוזה שמוערך כאחד היקרים מסוגו, למרות שלקלר עדיין לא זכה באליפות עולם.

מאז שהצטרף לפרארי ב-2019 רשם עד כה שמונה ניצחונות, 27 פול פוזישנים ויותר מ-50 פודיומים. רגעי השיא שלו כוללים את הניצחונות בספא ובמונזה ב-2019, אז גם סיים את הבצורת הארוכה של פרארי בגרנד פרי האיטלקי, את סגנות אליפות העולם ב-2022, ואת הזכייה בגרנד פרי מונאקו ב-2024, כשהפך לבן הלאום הראשון בעידן זה שמנצח במרוץ הביתי שלו. 

במקביל, פרארי עצמה עדיין ממתינה לחזרה לפסגת הפורמולה 1: אליפות היצרנים האחרונה של הקבוצה הושגה ב-2008, בעוד שאליפות הנהגים האחרונה הושגה שנה קודם לכן, ב-2007, עם קימי רייקונן.

בריאיון שפורסם לאחרונה סיפר לקלר כי מעולם לא ראה את פרארי "כל כך מוכנה לנצח, אגרסיבית אבל רגועה". מבחינתו, מעבר לקבוצה אחרת בשלב הזה יהיה הימור גדול מדי, במיוחד כשאין כיום קבוצה שמסוגלת להבטיח לו מאבק עקבי על התואר.

בפרארי כבר חושבים על הדור הבא

ההחלטה של לקלר מעניקה לפרארי מעט שקט לקראת השנים הקרובות. לצד לקלר, גם לואיס המילטון הבהיר לאחרונה כי הוא מעוניין להמשיך בקבוצה מעבר לעונה הבאה, על אף קשיי ההסתגלות שלו. המשמעות היא שבקבוצה מאמינים שהשילוב בין הניסיון של המילטון למהירות של לקלר יתורגמו, בתקווה לתוצאות שכל כך מחכים להן.