גם לסינים נמאס מטאבלט על גלגלים?

התחיל מזמן, נפסק וחזר

שליטה דרך מסך לא נולדה אצל הסינים וגם לא אצל היפנים. היסטורית, היו דגמים עם צגים דיגיטליים לחיצים בחלקם בניסאן או באסטון מרטין, אבל רק ב-1986 הציגה ביואיק את הריביירה עם מערכת בשם Graphic Control Center, מסך מגע בסיסי ממורכז ששלט במיזוג, ברדיו ובמחשב הדרך. הטכנולוגיה אמנם הקדימה את זמנה, אך נחשבה איטית ומסורבלת ונגנזה בתוך שנים ספורות.

הקונספט חזר בגרסה מודרנית ב-2012 עם טסלה מודל S. בעצם הרכב שקבע את הסטנדרט לשימוש בממשק כזה; המסך האנכי בגודל 17" הפך למרכז הפיקוד של הרכב, ורוב המתגים הפיזיים נעלמו. המהלך הזה השפיע על כלל התעשייה, ויצרנים רבים, במיוחד מותגים סיניים וחשמליים שממילא הובילו את העולם בסלולר וחיישנים, אימצו את הקונספט של תא נוסעים מינימליסטי הנשלט דרך צג מרכזי.

הצעד הסיני הנוכחי אינו מאופיין באקט של ביטול של אותה גישה, אלא תיקון מסודר שהם מנסים לבצע בצורה מדורגת כדי לא לגרום לכאוס בקרב פסי הייצור. המסך מבחינתם נשאר, אבל הגבול משורטט מחדש בין מה שמתאים לתפריט דיגיטלי לבין מה שחייב להיות נגיש בצורה מיידית. 

השלכות

מפתיע אולי שהדרישות החדשות מגיעות דווקא מהשוק הגדול בעולם ,ומי שגם מתכתב עם כל מה שקשור בעולם הדיגיטלי, ולכן קשה להניח שהן יישארו מקומיות. יצרנים מפתחים היום דגמים לפלטפורמות גלובליות, ושינויים בחקיקה בסין משפיעים בדרך כלל גם על גרסאות שמגיעות לאירופה ולישראל. זה לא מקרי שפולקסווגן, יונדאי גם הן דנות בשנתיים האחרונות על שילוב מחדש של פקדים פיזיים אחרי הביקורת שהם ספגו, גם מתוך הבנה שמתרחשים עוד שינויים ברקע, במזרח הרחוק. 

במקביל, ארגוני בטיחות באירופה, בהם כמובן Euro-Ncap, כבר מאותתים בשנים האחרונות על בעיה חמורה של היסח הדעת. כך שהמהלך הסיני משתלב באסטרטגיה שמקבלת תמיכה גדולה גם בממדים אחרים, ומחזירה את הדגש לנוחות שימוש בזמן נהיגה, ולא רק לעיצוב או אסתטיקה. טוב מאוחר מאשר לעולם לא.