איראן היא עוד מסמר בארון של הדיזל?

מאז התפוצצות פרשת 'דיזלגייט' הסולר נמצא תחת מכבש לחצים; תקני הפליטה הוחמרו, ערים מרכזיות הגבילו את כניסתו, והדימוי הציבורי שלו נשחק בגלל חוסר אמון ביצרנים. אלה מצדם, החלו לצמצם השקעה בטכנולוגיה ולהעביר משאבים לחשמל ולהיברידיות. הדוגמא הבולטת ביותר תמצא למי שמטייל מחוץ לגבולות ישראל ונעזר בשירותי ציים והשכרת רכב, למשל.

הנתונים של החודשים האחרונים מלמדים שהמצב מחמיר; ברבעון הראשון של השנה ירדו מסירות רכבי דיזל ביותר מ-23 אחוזים באירופה, ונתח השוק שלהם התכווץ לפחות מ-8 אחוזים. גם כאשר כוללים בכך גרסאות היברידיות מבוססות דיזל (אין הרבה), מדובר בירידה דו ספרתית שמתווספת למה שכבר נרשם. במקביל, היצע הדגמים מצטמצם, ובקטגוריות הקטנות הדיזל נהפך למחזה נדיר.

אבל השינוי המרכזי הוא בפן הכלכלי, או מה שהם וגם אנחנו משלמים בתחנה; הסולר התייקר בכ-27 אחוזים מתחילת השנה באירופה, בקצב מהיר בהרבה מזה של הבנזין. כלומר היתרון שנתן לגיטימציה לטפח את קיומם של רכבי הדיזל הולך וקטן בשיעור חד. וכאשר הפער בין סוגי הדלק מצטמצם או נעלם, הבחירה בדיזל הופכת פחות רלוונטית - היא כמעט נמחקת.

במבט רחב, חשוב לציין, איראן אינה הסיבה למגמה הזו, אלא רק גורם שדוחף אותו. הדיזל כבר היה בצלילה, אך תנודת מחירי האנרגיה מאיצה את התהליך והופכת אותו לשקוף יותר מבחינה תודעתית וכמובן שהרבה יותר כואב בכיס עבור הצרכן.