54 שניות ביום: האמת על נהיגה במהירות מופרזת

בחישוב שבועי, מדובר בתוספת של מעט יותר משש דקות. החוקרים מצאו גם כי ב-43.2% מהנסיעות נרשמה לפחות חריגה אחת מהמהירות המותרת. כלומר, נהגים רבים עוברים על החוק, לעתים בתמורה לחיסכון קטן בהרבה מכפי שהם מעריכים.

לתופעה הזאת, אומרים החוקרים, יש הסבר פסיכולוגי המכונה "הטיית חיסכון בזמן". המוח נוטה להתייחס לתוספת מהירות באופן ליניארי - אם עוד 20 קמ"ש חוסכים זמן במהירות נמוכה, אנחנו מניחים שתוספת דומה תייצר אותו חיסכון גם במהירות גבוהה.

אבל החישוב לא בדיוק עובד ככה. העלאת המהירות מ-30 ל-50 קמ"ש מקצרת את זמן הנסיעה בשיעור ניכר. לעומת זאת, מעבר מ-110 ל-130 קמ"ש מספק חיסכון יחסי קטן יותר, אף שבשני המקרים נוספו בדיוק 20 קמ"ש.

לדוגמא, כך צוות המחקר, בנסיעה רצופה של 100 ק"מ, ללא עומסים או האטות, נהיגה במהירות של 130 קמ"ש במקום 110 קמ"ש תחסוך פחות מתשע דקות. תוספת קטנה יותר, כמו נסיעה במהירות של 135 קמ"ש במקום 130 קמ"ש, תחסוך פחות משתי דקות וחצי לאורך אותו מרחק.

במציאות החיסכון עלול להיות קטן עוד יותר. רמזורים, עומסי תנועה, מחלפים, אזורים שבהם המהירות המותרת משתנה ועצירה לתדלוק או למנוחה מצמצמים במהירות את היתרון שנצבר.

בנסיעה ארוכה החישוב משתנה?

לא צריך להבין מזה שלמהירות אין השפעה. בכביש פתוח ולאורך מאות קילומטרים, נסיעה מהירה יותר יכולה לחסוך עשרות דקות. אלא שרוב הנסיעות היומיומיות אינן מתבצעות בתנאים כאלה. המסקנה המרכזית של המחקר אינה שנהיגה מהירה לא חוסכת זמן, אלא שנהגים נוטים להפריז בגודל החיסכון שאפשר להפיק ממנה. בפועל, לא פעם הנהג מסתכן בקנס או בתאונה כדי להגיע לרמזור הבא כמה שניות מוקדם יותר.