בזמן שהמתח בין המערב לסין גובר, וארצות הברית ואירופה מיישמות צעדים מגבילים כמו מכסי מגן, תקנות בטיחות מחמירות ולעיתים אף חקירות סחר, היצרנים הסינים בוחרים באסטרטגיה אלטרנטיבית: כיבוש השווקים המתפתחים של אפריקה. הסיבה לכך מובנת – בניגוד לשווקים מפותחים, המדינות האפריקאיות אינן מציבות מגבלות רגולטוריות קיצוניות, אינן דורשות עמידה בתקני זיהום מחמירים, והן גם נכונות לפיתוח תחבורתי.
החסם המרכזי במערב הוא מדיניות ההגנה על התעשייה המקומית. בארה״ב, לדוגמה, הוטל ביולי האחרון מכס של 100% על רכבים חשמליים מסין – צעד שנועד באופן מוצהר למנוע הצפה של שוק הרכב האמריקאי במכוניות זולות שמאיימות על יצרנים כמו פורד, GM וטסלה. באירופה, הנציבות בוחנת היטלים דומים בטענה כי היצרנים הסינים נהנים מסובסידיות ממשלתיות בלתי הוגנות.
לכן, אפריקה הפכה למטרה אסטרטגית. מדובר בשוק עם פוטנציאל אדיר – אוכלוסייה צעירה, התרחבות עירונית רחבת היקף, וצורך גובר בתחבורה פרטית ומסחרית. היצרנים הסינים, ובראשם ג’ילי, גרייט וול מוטורס, BYD וצ’רי, מצליחים להציע רכבים חדשים במחירים של רכבי יד שנייה מהמערב – פער שיוצר יתרון תחרותי ברור.
צילום: יואל פלרמן
בנוסף, סין ממנפת את קשריה המדיניים והכלכליים עם מדינות אפריקה. הסכמי סחר נוחים, השקעה בתשתיות ופרויקטים משותפים – כל אלה תורמים לכך שהממשלות המקומיות מעודדות יבוא רכב מסין, ולעיתים אף מציעות הטבות מס או קרקעות להקמת מפעלי הרכבה מקומיים.
כך, למשל, במצרים שכנתנו, מוקמים קווי הרכבה לרכב סיני בשיתוף חברות מקומיות, בניגריה מושקעים כספים סיניים בבניית מפעלים ובמרוקו נבחנים שיתופי פעולה דומים. מעבר לכך, העובדה שבאפריקה אין עדיין יצרנים מקומיים חזקים מאפשרת לחדירה הסינית להתרחש ללא התנגדות משמעותית.
לאן?
המעבר של יצרניות הרכב הסיניות לאפריקה הוא תוצאה ישירה של מדיניות מערבית שמציבה חסמים שלטענת הסינים אינם הוגנים. בשעה שארצות הברית ואירופה חוסמות, מדינות כמו קניה, אתיופיה, גאנה ומצרים פותחות שערים – ונראה שבשנים הקרובות, רחובות הערים האפריקאיות יתמלאו ברכבים סיניים רבים, ובמחירים נוחים מאוד ביחס להכנסות האוכלוסייה המקומית.