קאן אם מאבריק R ו-X3: סיבוב מהיר בדגמי 2026

דרך ארוכה מאוד נמתחת בין תחילת דרכה של בומרדייה, לבין המקום בו אנחנו נמצאים כרגע.

היצרנית הקנדית הזאת נולדה לפני 83 שנים כיצרנית רכבי שלג, וב-1972 הציגה את חטיבת קאן אם שהתמקדה בכלי שטח על שניים ועל ארבעה גלגלים. ב-2016 הציגה קאן אם את מאבריק X3 שקבע רף גבוה שהדהים את כולם, גרם להם לשאול "די, מי צריך כזה דבר מופרע" – רק כדי לצאת מדי שנה עם עוד שיפור ועוד תוספת ליכולות המוגזמות שלו.

זו גם דרך ארוכה כי אחרי הכל, בקעת צין היא פחות או יותר תמונת הראי של ערבות קנדה המושלגות. ועדיין, במטה החברה, ישבה חבורת מהנדסים ומפתחי מוצר, ובנתה סדרת כלים שתפורה על השבילים המהירים שחוצים את הבקעה הזאת, מתפתלים לנחל חווה, טרף, בקעת אבו טריפה, מעלה נח, ציר הנפט, מעלה זיק, מצוק צינים ומעלה צין. או.קיי, אולי לא תפורה בול, אולי אפילו גדולה עליהם בכמה מידות. 

משפחת X3

במשפחת X3 מנוע רוטקס מוגדש עם 3 בוכנות המייצר 200 כ"ס, ואלה עוברים דרך תיבת הילוכים רציפה (וריאטור) לגלגלים האחוריים או לכולם. במפרט נעילות דיפרנציאל אחורי וקדמי, מתלים אקטיביים, בולמי פוקס פודיום 2.5 מלפנים ו-3.0 מאחור. חישוקי "15 עם בידלוק לצמיגים (לצמצום סכנת קילוף שלהם גם בנסיעה בלחץ אוויר נמוך). במשפחת X3 גם גרסאות לשטח טכני הכוללות אבזור ייעודי כמו כננת מובנית, מיגון תחתון וטבעות גרירה.

החידושים ל-2026 במשפחת X3 כוללים תאורת לד חדשה, מצלמה קדמית ואחורית, מסך מגע "10.25, גלגל הגה עם פקדים לשליטה במערכות הכלי, אפליקציה עם מפות לא מקוונות לנסיעה קבוצתית, מערכת שמע של רוקפורד. 

עוד בחידושים: ה-XRS יוצע מעתה גם כ-XRS RR עם בולמי Smart Shox וגרסת XRC עם מבנה ייעודי לעבירות סלעים. 

משפחת R

במשפחת R מנוע רוטקס מוגדש בנפח 999 סמ"ק ו-3 בוכנות המייצר 240 כ"ס, ובטורבו וסת (ויסטגייט) אלקטרוני. כאן יש תיבת דו-מצמדית עם 7 עם תפעול מההגה ויחס העברה נמוך. זוכרים את העניין הזה עם הזרוע על המתלה הקדמי? אז כל המכלול הזה מעניק לו מהלך מתלה של 63.5 ס"מ מלפנים ו-66 ס"מ מאחור. רק כדי להכניס לפרופורציות, בג'יפ רנגלר רוביקון, מהלכי מתלה שרק מתקרבים ל-60 ס"מ מושגים עם קיט שיפורים קיצוני. כלים סטנדרטיים ישמחו לחצי ושליש מזה. על הדאגה לשכך את כל האנרגיה הקינטית הזו  מופקדים בולמי פוקס 3 ו-3.1 עם מנגנון שיכוך למניעת "טריקה" של הבולם, ולמיטב הבנתי הוא הידראולי.

גם פה תאורת לד חדשה, חישוקי "15, מסך מגע "10.25 עם מערכת ניווט ואפליקציה, לוח מחוונים "4.5, הגה עם כוונון גובה ועומד ופקדי תפעול של המערכות, הגה עם כוונון גובה ועומק, ועוד. שני חידושים במשפחת R הם הצטרפותו של X עם אבזור עשיר יותר ו-RC הייעודי לשטח טכני עם צמיגי "35, יחס העברה נמוך, משכך היגוי ומיגון משופר. 

מאבריק R

במהלך יום הנהיגה שנערך כאמור בדרום, הקפנו כ-150 ק"מ של מגוון רחב מאוד של תוואי שטח. משבילים מהירים וחוליים, דרכי כורכר, מעלות טכניים, מדרגות סלע ועוד. הבחירה שלי הייתה לנהוג במהלך היום הזה בשלושה כלים המייצגים בעיקר את הוורסטיליות והשינויים המשמעותיים בסדרה.

מפגש. הראשון היה מאבריק R בגרסת XRS עם מרכב MAX המוארך שיש לו ארבעה מושבים. גם עם המרכב הארוך והפחות "קרבי" למראה, זה עדיין כלי עם יציבה והופעה מרשימות מאוד. החרטום משובץ יחידות התאורה העוצמתיות (שמתכווננות מעלה-מטה עם הארה לצדדים), ובהמשך לאלמנט החיצוני הבולט של הסדרה: המתלה הקדמי האולטרה מתוחכם שלו. גם המשך המרכב עם החיתוכים, הזוויות, אפילו כמה כנפונים קטנים בירכתיים ועד הזנב הגבוה שגלגל חלופי בראשו וזרועות המתלה האחורי הארוכות באחוריו, מוסיף הרבה. 

לחיצה על כפתור ההנעה מעירה את המנוע בגרגור כבוש, המרחק שלו ממני גורם לו להישמע עמום יותר מאשר בגרסאות הקצרות, שם הוא נובח ממש מאחורי האוזן. הכלים שקטים מאשר עד כה, אבל עדיין מהווים מפגע סביבתי בכל הקשור לרעש, וזה עוד לפני שמתייחסים לנוהג הבזוי של העמסת מערכות שמע פראיות עליהם. 

אספלט. ההתחלה הייתה בסוג של הזדמנות ל"תצוגת תכלית" של יכולות התאוצה של הכלים, גם אלו כמו XRS שיש לו "בקרת זינוק", שנעשתה על רצועת אספלט נטושה במדבר. העסק מרשים למראה, במיוחד כאשר הכלים משגרים עצמם מהמקום והגלגלים הקדמיים נראים כאילו עוד רגע ירחפו באוויר.

מכיוון שלנסוע מהר בקו ישר מרתק אותי כמו כנס בולאים בסרביה, ובשל סימפטיה מכנית למכלולים כמו תיבת ההילוכים הדו-מצמדית שלו, שאם הייתי רוצה להרוס אותה, הייתי עושה את זה עם פטיש 5 קילו – ניצלתי את רצועת האספלט כדי "לשחק" עם רצועת הכוח של המנוע. גם שם וגם בהמשך דבר אחד היה ברור: מדובר ביחידת כוח מטורללת באופן החיובי ביותר של המילה. היא מתחילה בדחף בריא ואז רגע לפני שיא הכוח, נכנס הטורבו ומעיף את ה-1.2 טון האלו בבעיטה קדימה. וואוו, כמה זמן לא פגשתי כזו השהיית טורבו כיפית.

שטח טכני. גם באזורי העבירות הטכניים, מדובר בפנומן. אפילו כאשר מגיעים למדרגה עם בזווית גרועה לגמרי, גם עם המרכב הארוך וזוויות הבטן הפחות טובות שלו, גם לאחר שנעשו טעויות בכוונה, הוא פשוט לועס את דרכו במעלה המסולע ואפילו לא מעניק מראית עין של מאמץ. מרווח גחון מדהים של 43 ס"מ עוזר גם הוא לביטחון בתנועה בשטחים סלעיים. אני באמת תוהה למה בכלל לצייד כלי כזה בנעילה קדמית מלאה. לאיזה סיטואציית קיצון נראה להם שהוא יגיע? טיפוס על סלע מפלסטיק ששפכו עליו סבון כלים?

למעשה הכל נעשה פה כל כך קל, כל כך סטרילי, שבשלב מסוים זה באמת לא מאתגר ובאמת משעמם. גם קוף עם חצי מוח יכול לנהוג את הכלי הזה במהירות אדירה ובחוסר מאמץ. זה הניסאן GT-R של השטח, וכמו מכונית הספורט, גם פה דווקא היכולות הגבוהות המופגנות באופן בלתי נתפס באופן אישי, קצת פחות עבדו עבורי. 

מחיר התענוג: 398,950

מאבריק R XRC

הכלי האחרון שנדגם באותו יום, היה זה שבו נהגתי הכי פחות, אבל אללי לי – הוא היה פשוט כל כך טוב, שממש כעסתי עליו כי הוא כזה, ועלי כי חיכיתי עד סוף היום כדי לעלות עליו. מדובר בזה שסקרן אותי מהרגע הראשון – מאבריק R XRC. האותיות RC הן קיצור ל-Rock Crawling (זחילת סלעים), אותה נהיגת שטח טכנית ואיטית על גבי מכשולי ענק כמו בולדרים ומעלות סלעיים. נהיגה שבאופן המקורי שלה דורשת המון מיומנות, הבנה של הכלי, האופן שבו הוא יוצר אינטראקציה עם הקרקע במובנים של מקדם אחיזה, שטח מגע, תנופה והתקדמות.

שטח טכני. אלא שדבר מכל אלה לא באמת מתקיים פה. ה-R XRC הזה הוא פשוט מכונת מלחמה אלימה וברוטאלית, פועל בתוכו אותו מנוע 240 כ"ס ואותו סידור מתלים מדהים, חמוש בנשק יום הדין של צמיגי "35, שגורמים לו להיראות כמו שילוב בין מכונית שלט שמישהו בנה בטעות בגודל אמיתי ובין אביזר שנמלט מהסט של "מקס הזועם".

סוף היום, סוף הדרך

קרני שמש אחרונות נעלמות מאחורי מצוקי צינים כאשר אנחנו חוזרים לשדה בוקר, חותמים יום מאובק של נהיגה בבציר 2026 של קאן אם. ואני חצוי.

הצד האחד. לחלק אחד בי קשה עם הכלים האלו. היכולות הגבוהות שלהם, הקלות האגבית בה ניתן לנהוג אותם מהר מאוד, מביאים לכך שחלק מהבעלים שלהם נוהגים אותם בלי להתחשב בסביבה ובסובבים אותם, הופכים את השבילים והטבע למרחב מאוד לא נעים. הכוח והיכולות שלהם מביאים לכך ששיירת כלים כזו עשויה להפוך מעלה טכני קשה לבלתי עביר כי הם פשוט מפרקים אותו, מעיפים אבנים שמילאו את הבורות לכל עבר.

הצד השני. חלק אחר בי עומד שוב המום לגמרי מהיכולות שלהם, מההישג הטכנולוגי של מפגש בין מכלולי קצה, שחוברים לכלי עם רמת ביצוע שבאמת אין דברים כאלו. וזו לא קלישאה – אין דברים כאלו. כלי שחוצה את הקו הדק והברור בין משהו שצריכים ומשהו שרוצים. כי בדיוק באותה מידה שאף אחד לא באמת "צריך" כלי כזה – כל אחד שנוהג בו ממש רוצה אחד כזה ובלי מירכאות בכלל. ויעלה כמה שיעלה...