אוטו ארוך־טווח: קיה EV9 'GT ליין' (דוח מס' 4)

דברים שרואים משם. אבל בכל זאת. קיה EV9 סיקרן אותי עוד כאשר הוצגו הטיזרים הראשונים ב־2021. רכב פנאי גדול וחשמלי של מותג עממי נשמע אז כמו פרויקט שאפתני, כמעט חלוצי. אחר כך הגיעו הביקורות החיוביות, ותואר 'מכונית השנה העולמית' ב־2024. סקרנותי רק הלכה וגברה. 

לאחרונה אף זכיתי לנהוג בטורונטו באח־הקרוב־הלא־זהה מבית יונדאי, איוניק 9 (עדיין אינו משווק בישראל); התרשמתי ממנו עמוקות, אך שני תחומים בהתנהלותו הפריעו לי: נוחות הנסיעה ומערכות הבטיחות. לדאבוני, גם EV9 סובל מאלה. 

אם עקבתם אחרי הפרקים הקודמים, ודאי זכור לכם שנוחות הנסיעה של EV9 זכתה לתשבחות. ובכן, זה נכון, אבל עד גבול מסוים. ברגע שפני הכביש נעשים ממש מאתגרים, כמו שינויי גובה רצופים, ובעיקר בליטות וגבנונים באספלט, הרכב הגדול ממש מנער את היושבים בו. מכמונת המהירות האנושית המכונה 'אשתי' אף התלוננה שנוצר תדר קבוע של נדנוד.

הסוגייה השנייה שבולטת ב־EV9 מטרידה לדעתי אף יותר, והיא תפקוד מערכות הבטיחות, או נכון יותר, ניג'וס מערכות הבטיחות. 

הנסיעה הראשונה ברכב הייתה בחברתו של יואל שורץ הבלתי נלאה, והוא נהג ברכב כמו ישראלי ממוצע: כל המערכות פועלות, מצפצפות ומטרטרות בלי הפסקה. כבר ממושב הנוסע נכנסתי להיסטריה קלה. "איך אתה יכול לנהוג ככה?!", שאלתי בתדהמה, "שטויות", ענה החתול האדיש, "זה כבר הפך לרעש לבן".

הבעיה עם הגישה הזו — מעבר לצרצור הבלתי פוסק — היא שכאשר המערכת כן תתריע על בעיה אמיתית, הנהג יתעלם. 

נוצר כאן מצב שבו בגלל שהמערכות היסטריות מדי — "את לא באמת צריכה להגיד לי שיש מכונית 50 מטר מאחורי בנתיב הימני; אני זה שעקף אותה" — יש שמכבים אותן בתחילת הנסיעה. אם כך, למה צריך אותן בכלל? 

כאן אציין את הידוע: קיה אינה היצרנית היחידה שיש לה דגמים שמערכות הבטיחות בהם מציקות; יש יצרנים (בעיקר סינים, לא רק) שבדגמיהם מערכות בטיחות מטרידות עוד יותר. 

אז למען שמירה על שקט ושלווה, מנתקים — וב־EV9 הדבר דורש נבירה ביותר מדי תפריטים אחרי כל התנעה. מציקה מכך העובדה שאת התרעת "עצור להתרעננות" לא ניתן לנתק, וזו נדרכת בין היתר לפי מספר הפעמים בהן הגלגלים דרכו על סימוני הנתיב בכביש. מה שקורה בפועל הוא שברכב כה רחב, בגוש דן שנמצא בשיפוצי אספלט מתמידים, המערכת עשויה להפציר בנהג לקחת הפסקת התרעננות אחרי חמש דקות נהיגה...

לא רואים מכאן. כאמור, זהו מבחן ארוך טווח, ולכן אין צורך לחזור שוב על מה שנאמר ונטחן, ובעיקר לציין דברים חדשים או בולטים שהתגלו לאורך זמן. אחד מאלו הוא מפתח הרכב שצבעו היה (במקור) לבן והוא עשוי מפלסטיק מחוספס. הבעיה עם השילוב הזה הוא שלא ניתן לנקות אותו, והוא צובר לכלוך ונראה מלוכלך, גם כשהוא נקי. 

לחיוב אציין שמשענות הראש של המושבים הקדמיים נוחות באופן יוצא דופן, אך נוצר חופש קל במשענות הגב של המושבים לאחר כמה עשרות אלפי ק"מ, והן אינן מהודקות כפי שהיו כחדשות. 

מה היה לנו שם? בסופו של דבר, דעתנו על קיה EV9 לא השתנתה: רכב פנאי מפואר ומאובזר, ביצועיסט ומתנהג, מרווח ונדיב טווח, נוח (ברוב התנאים) ומרשים. 

בעייתו העיקרית היא עדיין המחיר הגבוה ביחס למותג עממי — אם כי לדעתי הוא בהחלט מעניק תמורה מלאה לפרמיה הגבוהה. 

אולם אם היה מדובר בכסף שלי, הייתי מתלבט אם לרכוש רכב, כל רכב, המצויד במערכות בטיחות כה מטרידות וכה מסורבלות לניתוק.