קשה לדלות מהזיכרון מכוניות קטנות ולא חזקות שעוררו כל כך הרבה סקרנות במערכת. מאידך, קשה לחשוב על הרבה מכוניות עם 102 כ"ס שעולות כל כך הרבה. "החיים מסובכים", קורצת לנו המכונית האדומה עם הפסים הלבנים, שהעובדה שהותקנו בארץ קצת בולטת לעין. זו אולי לא מיני קופר היקרה, אבל גם ה-ONE, במחיר שמתחיל ב-140,000 שקלים לגרסה האוטומטית, לא תהיה גיבורת המהפכה החברתית הבאה. ובכל זאת היא משקפת מהלך ענק לקבוצת ב.מ.וו.

בניגוד לקודמתה, שחיה באוטונומיה מסוימת, החדשה כוללת פרטים החשובים לעתיד ב.מ.וו. זה מתחיל בבסיס: פלטפורמת ההנעה הקדמית תהיה הראשונה בהיסטוריה לשמש את ב.מ.וו עצמה עם שפע דגמים. זה ממשיך לחטיבת הכוח שפועמת במיני שלי. לכאורה מדובר במנוע קטן בנפח 1.2 ליטר – גרסה מוקטנת ל-1.5 שבקופר. אלא שבראיה הכללית מדובר בבכורה למשפחת מנועי שלושה צילינדרים חדשה של היצרן הגרמני, שתחלוק בסיס עם מנועי ארבע ושישה צילנדרים. כלומר זאת מיני מכונית במקסי תוכנית.
צילום: אורי שר
תוכניות גדולות למכונית קטנה
חלוצה
בשנת 2000 הפתיעה ב.מ.וו את עולם הרכב עם המיני החדשה. ההפתעה לא הייתה בהחייאת המותג או בהצגת דור חדש למיני, אלא בתפישה: יצירת מכונית קטנה יוקרתית ואופנתית, עם אפשרויות להתאמה אישית. ב.מ.וו יצרה עם המכונית הנוסטלגית שוק חדש, והפכה את המיני לחלוצה וממציאה פעם נוספת. וכעת היא רוצה להמשיך בכיוון.

זהו לנו מפגש מקומי ראשון עם המיני "החדשה החדשה", שגדלה בכל כיוון. היא ארוכה בכמעט 10 ס"מ, רחבה ב-4.4 וגבוהה ב-0.7, ובסיס הגלגלים צמח ב-2.8 ס"מ. למרות הדמיון היא נראית גדולה מקודמתה, וזה בולט כשאני עוצר לקפה לצד "אחת" מהדור היוצא. היא נראית שמנמנה מעט אבל גם מודרנית יותר. שינויי העיצוב מורגשים ומרוב הזוויות – לטובה. הקווים היותר עגלגלים ואלגנטיים תורמים לתחושה יותר יוקרתית ופחות שובבה, ורק השבכה, שנוצרה בהשראת הדגמים הראשונים בהיררכיה, קשה לעיכול. היא גדולה ובולטת ובקופר, שופעת הכרום, זה נראה כמו גשר מתכת על שיני נערה נאה. איכשהו ב-ONE, עם השבכה הפשוטה והשחורה, זה פחות מפריע.
צילום: אורי שר
קצת בולט לעין שהפסים הם בהתקנה מקומית, אך הם עדיין מוסיפים למראה
עולה כיתה
כניסה פנימה מדגישה את עליית המדרגה באיכות. התחושה היא שהמכונית התקרבה יותר לב.מ.וו, ובאמת מרגישה קטנה יוקרתית. זה בולט בפלסטיקה, במרקם החומרים וגם במערכות השונות ובראשן גרסת מיני לאיי-דרייב, שכבשה את הצג העגול שבמרכז סביבת הנהג.
העיגול ששירת בעבר את לוח המחוונים מאכלס מסך מולטימדיה, ולמרות האיורים המשעשעים, אם שלטתם באיי-דריב תתרגלו לזה בזריזות. גם תפעול התאורה, המחשב ומנופי האיתות/מגבים מזכיר את חברת האם, ויוצר תחושה שלא רק מתחת לעור, אלא גם מעליו, צעדה המיני לכיוון חברת האם. לפעמים זה טוב – ולפעמים עולה באישיות. אבל הם שמרו על מתגי ה"ספיטפייר" הכסופים והמזוהים, שכעת עשויים בצורה איכותית ונוחה יותר לשימוש.
צילום: אורי שר
העיגול ששירת בעבר את לוח המחוונים מאכלס כיום מסך מולטימדיה

ה-ONE פחות מצוידת מהקופר, והיעדר פרטים מסוימים (בקרות אקלים ושיוט, פיקוד מההגה, בחירת מצבי הנהיגה וחלק מהפונקציות במולטימדיה) והפשטות תורמים לתחושה שהיא קצת יותר מיני מהאחות הבכירה. עם זאת העובדה שלדלתות דיפון מפלסטיק בלבד מאכזבת, בטח ביחס למחיר.

תנוחת הנהיגה נמוכה, ובכניסה הנך צונח משהו לתוך המושב. זה נוח ונעים, בייחוד כאשר בליטות הכנפיים צדות את העין א-לה 911. הבעיה האמיתית במושב היא בקושי לכוון אותו – האם הגרמנים טרחו לנסות זאת? לי קשה לראות את מלוא המחוונים הקטנים מדי, ואם כבר טענות אז רעשי הרוח מהשמשות מעט מוגזמים. מאחור המרחב שופר, אבל עדיין לא קל להיכנס לשם, וגם תא המטען קטן מדי.
צילום: אורי שר
למרות המחיר הגבוה, ה-ONE חסרה פרטי אבזור רבים כמו פקדים על גלגל ההגה, בקרת שיוט ועוד
קפיצה משולשת
אבל עזבו אתכם ממושב אחורי – בואו ננהג. לחיצה על מתג ההתנעה הנאה מעט מאכזבת. המנוע החדש קצת רועד (בייחוד עם מזגן), נשמע ומורגש מדי. הצליל בזחילה, בעמידה ב-D או בגלישה לרמזור קצת דיזלי, והמנוע אינו נינוח במצבים עירוניים קלאסיים. בנסיעה רגועה התיבה מזדרזת להעלות הילוכים ומכניסה אותו לתחומים נמוכים מ-2,000 סל"ד, אותם הוא פחות אוהב. הוא מייצר שם ויברציות ולעיתים צליל לא נאה. הפתרון הוא לוותר על החיסכון ולהתמקם במצב ספורטיבי בתיבה. זה גם מבטל את "מערך העצור והתנע" הפעלתני מדי, והופך את העניינים לזורמים ומהנים יותר (אם כי גם כאן התיבה לא זורמת באופן מושלם).

102 סוסים, כמעט כפול ממה שהיה לקופר המקורית, לא נשמעים הרבה כיום, אבל השיפור לעומת המנוע היוצא גדול. כיאה ליחידה מוגדשת, העבודה פחות מאומצת, גם אם המנוע אינו מתמוגג מהאזור הנמוך ומעדיף להיכנס לתחומים האפקטיביים (מעל 2,000 סל"ד). גם אז הוא לא נמרץ כמו המנוע המקביל בפולקסווגן, אבל איכשהו משהו בתגובות קליל וזריז.
צילום: אורי שר
המנוע החדש מהווה שיפור ביחס ליוצא, אך הוא מעט מחוספס
כשאני מועך את המצערת אין המון כוח, אבל יש מספיק כדי שהמיני תרגיש "חיה", וחסרים לי פקדים ידניים מאחורי ההגה לתפעול ההילוכים. אני ממשיך ללחוץ והמנוע מוכן לטפס, גם אם זה לא באמת נחוץ או עוזר. אז, תחת עומס, הוא מייצר צליל מעט מחוספס אך נעים מזה של גרסת ה-1.5 ליטר. צריכת הדלק טובה ונעה בין 18-16 ק"מ לליטר בשיוט רגוע ל-11.6 ק"מ ליטר ביום מבחן מגוון ו-14 ק"מ לליטר בטיול. חבל שמיכל דלק הקטן – 40 ליטר – מקצר את הטווח.

הנרקוד?
כבר בחניה בולטים חישוקי ה-15 שנראים קטנים, וצמיגים במידה ארכאית: 175/65 (כך מגיעה גם הקופר הבסיסית). כבר בסט הפניות הראשון ברור שהמומנט המשופר לא יתקשה לאתגר את הגומי ואת אוזני המאזינים. אבל המיני מגיבה במהירות להפניית ההגה ולא צריך לטפס למהירויות גבוהות כדי שתענה להעברות משקל.
צילום: אורי שר
למרות הצמיגים גבוהי החתך, ובייחוד בעיר המיני מוטרדת מדי משיבושים קטנים וגדולים
היא מוכנה לפסוע באופן ממש מורגש, מתחננת שנצא לרקוד. מוכנה לצעוד, לילל, לגנוח ולצרוח, ונותנת לי לרגע הרגשה שאני גבר שבגברים, מעדת הקאנקוננים והמאקיננים. לרגע ניתן להפליג בדמיון אל ‘קול דה-טוריני' של מונטה קרלו. אבל קולות עולים יורדים – שריקת מגדש, יללות צמיגים, או מקרה של אזעקת אמת? – מחזירים אותנו למציאות המזרח תיכונית הלוהטת.

ללא מצבי הניהוג של הקופר (אשר משפיעים על ההיגוי) להגה משקל נכון ותחושה אמיתית יותר. בפניות הראשונות התחושה קצת מוזרה, וההגה לעיתים עסוק גם כשאינו אמור להיות כזה (שינויי משקל מורגשים לעיתים בתחילת ההפניה). אבל כאשר מתרגלים מגלים שהמיני, למרות הריכוך המסוים שעברה, לא איבדה את הנשמה וייתכן שמבחינה זו ה-ONE מהנה מהקופר.
צילום: אורי שר
מכונית עם אופי, אבל המחיר גבוה (מדי)
מערכת הבלימה מאכזבת, בייחוד בגלל תחושה ופעולה מוזרה לעיתים בשילובים של פניה ובלימה. היא כאילו "חושבת" ואז דרך שחרור אחד הבלמים גורמת לרכב לסטות לכיוון לא צפוי. גם הנוחות לא מרשימה, למרות הצמיגים גבוהי החתך, ובייחוד בעיר המיני מוטרדת מדי משיבושים קטנים וגדולים. מחוץ לעיר המצב עדיף, אבל גם שם אינו מבריק – בייחוד כאשר מצטרפים לכך רעשי כביש.
השלם
כאשר מדובר במכונית שעולה 140,000 שקלים (147,000 למכונית ההדגמה עם חישוקים קלים וגג לבן), ה-ONE לא מספיק חזקה ולא מספיק מצוידת, גם אם יש בה יותר ממה שהיה ל-ONE הקודמת. מה שמציל את המצב היא אותה מילת קסם ערטילאית – אופי. כי ה-ONE היא בפירוש מקרה בו השלם עולה על סך מרכיביו, והיא מכונית שיודעת להעניק חוויה ייחודית. יש לה את הקסם והפוטנציאל – ונשאר רק לקוות שהיבואן ימצא דרך להביאה למחיר שפוי יותר.