המשבר הכלכלי, כך אומרים, מחריף ומתקרב גם אלינו. מחירי הדלק עולים וכולם מחפשים איך לחסוך. אז גם אנחנו החלטנו לעשות כתבת "איך לחסוך", מהסוג שהפך לפופולארי כל כך לאחרונה. ויש באמתחתנו בשורה אמיתית, או כך לפחות אנו חושבים כשאנו נפגשים השכם בבוקר בתחנת הדלק שעל כביש 6 לקפה אחרון של תכנון.

בניגוד למקובל בכתבות כגון אלה, הפתרונות שלנו אינם מהסוג של קפה נמס אינסטנט. הם דורשים גם מכם, הלקוחות המכובדים, הקרבה מסוימת. כך למשל, אם אינכם מוכנים להשחיז יד ימין ורגל שמאל ולהתחיל להעביר הילוכים בעצמכם, ייתכן שלמרות מאמצינו הכנים, כדאי לכם להפסיק לקרוא כבר כאן. אבל אם אתם מוכנים להתאמץ, הטעם יהיה כשל אספרסו איטלקי משובח. קצר וקולע. ומי יודע, אולי הכתבה שלפניכם עשויה לחסוך לכם 42,000 שקלים (ואפילו יותר). אז אולי בכל זאת כדאי לשנות הרגלים?
צילום: תומר פדר

הכל החל באלסיבוני הגדול, שבצר לו על עם ישראל שנאנק תחת גזרות כלכליות ומהפיכות חברתיות כושלות, חיפש ומצא דרך לחסוך. התובנה שלו: "הריו הרי ממותגת ומשווקת כמכונית כמעט משפחתית בגרסת הסדאן, אבל בעצם גם גרסת 5 הדלתות הבסיסית, עם מנוע ה-1.2 ליטר, יכולה להוות רכב משפחתי!". ואם ניתן להסתדר עימה, אפשר לחסוך כאן יותר מ-42,000 שקלים לעומת משפחתית מסורתית אוטומטית עם מנוע ה-1.6 ליטר.

ניצן, עורך המגזין, עט על ההזדמנות להעמיס עלינו את עגלת התינוק החביבה עליו, את הצידנית, שקי השינה, האוהל המתקפל וכסאות הים. "זה כל כך 'אייטיז' ומיושן" – אנחנו מנסים להתנגד, "הרי לא באמת נסחוב את כל זה לצימר הבוטיק שבצפון". אבל גם זאת שיטת מדידה.

אבל שאלת המפתח היא "עד כמה גדול הוויתור?". כדי לתת תשובה רחבה לא הסתפקנו בריו אלא רתמנו למשימה 3 מכוניות מקטגוריות אחרות ועם מחירים שונים מהותית. שלושתן נטולות ישבן ותיבה אוטומטית – וזולות משמעותית מהמשפחתית מקובלת. וכדי לשים דברים בפרופורציה, גייסנו גם את המשפחתית הכי נמכרת בימים אלה בישראל: פורד פוקוס החדשה בגרסת ה-1.6 ליטר, בלי דוושת מצמד ועם ישבן, בדיוק כמו שהעם אוהב.

1. הסופרמיני – קיה ריו
החיסכון: 42,000 שקלים ( מחיר: 82,000 שקלים).
הוויתור: קטגוריה קטנה יותר, מנוע חלש יותר, תיבה ידנית, אין "תחת".
צילום: תומר פדר

קטגוריית הסופרמיני פרצה בשנות ה-80' עם מכוניות כמו רנו 5, פיג'ו 205 ופיאט אונו, בזכות הוורסטיליות שלהן, ומאז רק הולכת וגדלה – יותר סופר, פחות מיני. ומנסיון אישי כותב שורות אלה יכול להעיד שעם קצת מחשבה (כלומר רכישת עגלה במידות נכונות) אין בעיה לגדל בהן משפחה לתפארת.

כנציגת הקטגוריה בחרנו בקיה ריו החדשה, שהיא כנראה הסופרמיני המרווחת בשוק כרגע. כדי להכניס את הדברים לפרופורציות מומלץ להציץ לשעון החול המוטורי. לריו נתוני מידות גדולים מאלה של פיג'ו 306, המשפחתית-קומפקטית האהובה עלינו בשנות ה-90' – ובסיס הגלגלים שלה דומה באורכו לזה שבגולף היוצאת.

על התקדמות הקוריאנים, תעיד העובדה שאם לפני עשור היית מזכיר במערכת ריו, כנראה שהיית נסקל – אבל הדור השלישי שלה הוא זה שגרר אותנו למבחן.
צילום: תומר פדר

היא נראית גדולה ומכובדת, לא כמו מכונית קטנה וזולה, ולא בכדי – בסיס הגלגלים שלה (257 ס"מ) הוא הארוך בקטגוריה, אם כי לא באופן חריג, הקליאו והפונטו/קורסה לא רחוק מאחוריו. זה נתון שעד לא מזמן היה משייך אותה לקטגוריה הקופמקטית, ולכן לא מפתיע שהמרחב, הן מלפנים והן מאחור, יותר ממספק ל-4 נוסעים ממוצעים. מלפנים אין שום בעיית מקום (מרווח הראש אפילו טוב יותר מבגרסה המאובזרת בזכות היעדר גג השמש), אם כי המושב מעט נוקשה וקצר, ומעט גבוה מהרצוי. המושב האחורי קצת נמוך מדי והמשענת מוטה, והרווח בין הברך לגב המושב הקדמי מעט פחות גדול מאשר באחרות – אבל עדיין יש רווח. היא גם מעט צרה יותר מהפיקאסו וה-i30, אבל עדיין יש די והותר רוחב לשני מבוגרים, ולשלושה יהיה צפוף גם במשפחתית ממוצעת.

מבחינת אבזור אין לריו הבסיסית הזו מה להתבייש – 6 כריות אוויר, מראות חשמליות, 4 חלונות חשמליים ואפילו חיבור USB למערכת השמע – וגם תפעול מההגה.
אבל אין ארוחות חינם, ולמחיר הזול יש ביטוי בפלסטיקה ובמראה בתא הנוסעים, שמרגיש מעט פשוט יותר מהטובות שבמשפחתיות – אבל במפתיע, לא בפער גדול.

לתא המטען מימדים כמעט קומפקטיים, שנראים גדולים יותר ממה שרומז המפרט (288 ליטר). הוא אומנם הקטן בחבורה, וקטן מזה שבפוקוס, אבל כמו שתראו בתמונות, עמד בכבוד בשני המבחנים שלנו, ועוד נשאר נפח פנוי. בזכות הדלת החמישית הוא נוח יותר להטענה ממשפחתית סדאן ממוצעת.
צילום: תומר פדר

עם מנוע בנפח 1.25 ליטר ו-85 כ"ס, הריו היא בפירוש החלשה בחבורה וזה מורגש בייחוד בעליות. ביומיום, ללא אמת מידה שנוסעת ליידך, זה פחות מורגש. בעיר היא זריזה מספיק, בייחוד אם תהיו מוכנים ללחוץ על המצערת בזינוק ולהעביר הילוכים מעט מאוחר וגבוה יותר על מד הסל"ד. נתון התאוצה הרשמי, 13.1 שניות למאה, עדיף על זה של הפיקאסו, אבל במציאות היא מרגישה פחות זריזה בגלל מנוע פחות גמיש. גם בכבישים בין-עירוניים היא מספקת, ורק במהירויות כביש 6 מתקבלת תחושה מעט יותר מאומצת. בעליות, כאמור, הפער מורגש יותר וצריך לסחוט את המנוע כדי לשמור על קצב מכובד.
הריו מרגישה רוב הזמן יציבה באופן מספק, ורק במהירויות כביש 6, ובייחוד עם עומס משפחתי ושילוב רוח צד קלה, התחושה מתחילה להיות מעט "קלה" מדי. נוחות הנסיעה רוב הזמן בינונית.

הריו הייתה תמיד החסכונית ביותר. בשיוט רגוע היא יכולה להתייצב בקלות באזור ה-18-17 ק"מ לליטר, ובמהירויות כביש שש תגיע לאזור ה-16. אפילו במקטע שכלל נסיעה עירונית פקוקה להחריד לא הצלחנו לרדת מ-12.5 ק"מ לליטר.

פסק דין: הריו של קיה קצת פחות גדולה וקצת פחות מהירה – אבל זו נראית לנו הקרבה סבירה בהחלט בתמורה לחיסכון של עשרות אלפי שקלים (עוד לפני שדיברנו על החיסכון בדלק). היא, והסופרמיני הידניות בכלל, נראית כעסקה משתלמת ביותר למשפחה סטנדרטית (עד 2 ילדים) עם תקציב מוגבל.

אפשרויות נוספות
• רנו קליאו הידנית אומנם או-טו-טו מוחלפת, אבל עדיין מציעה מרחב טוב (רק קצת פחות מהריו) ונוחות עדיפה – וכל זה במחיר זול בעוד עשירייה!
• יונדאי i20 מציעה חבילה דומה מאוד לשל הריו, רק קצת פחות מרווחת ונאה – במחיר נמוך ב-7,000 ש"ח.
• אופל קורסה 1.4 ליטר אומנם מעט יקרה יותר מהריו, ועם מפרט בטיחות חסר, אבל גם היא מרווחת מאוד ומציעה 100 כ"ס. יתרון למי שגר בתוואי הררי.
• ובעצם, כמעט כל סופרמיני ידנית – הפיאסטה מהנה לנהיגה, הסוויפט זריזה וחסכונית והפאביה/איביזה מוצעות במבצעים קורצים לסירוגין.

מה אפשר לקנות ב-42,000 שקלים
• לקנות אופנוע ליטר ספורטיבי משומש, ולהשאיר את הקופסה לאישה. יעשה לך רק טוב – עלינו!
• שבועיים במלון פאר בתאילנד עם כל המשפחה. הקוקטיילים והשמש בטח יעזרו לאשתך לשכוח את העובדה שהיא צריכה להחליף הילוכים לבד.
• במקום "מכונית סאלון" – תחליף את הסלון. סט כורסאות מסאז' וטלוויזיה 55 אינץ' חכמה בטח יעזרו לך בחיים יותר מעוד שני ס"מ במושב האחורי.


2. המיקרוואן – סיטרואן C3 פיקאסו
חיסכון: 31,000 שקלים (מחיר: 93,000 שקלים).
הוויתור: קטגוריה מעט קטנה יותר, אין ישבן, מנוע מעט קטן יותר, ביצועים מעט פחות טובים, תיבה ידנית, בטיחות לא מושלמת.
צילום: תומר פדר

אך טבעי היה לצרף למבחן מיניוואן קטן. הרי מזמן טענו שהוא יכול להוות תחליף מושלם למשפחתית. הרעיון להשתמש בניצול הפנים של מיניוואן על מידות חיצוניות של סופרמיני, משלב באופן מבריק בין תנוחה גבוהה ושלטת, יכולת תימרון עירונית ומרווח נדיב. כנציג הקטגוריה בחרנו בסיטרואן C3 פיקאסו (למרות שהוא זכה לרענון קל ממש לאחרונה), בזכות המראה המיוחד והמחיר התחרותי.

המיני-פיקאסו של סיטרואן הוא הוותיק בחבורה, ועומד בפני מתיחת פנים. אך עדיין מציע את השילוב הטוב בקבוצה של עיצוב, מרווח ואבזור.
צילום: תומר פדר

למרות פרופורציות קופסתיות, הוא הרכב הכי יוצא מה"קופסא" בחבורה. פסי הגגון הבוהקים, הפגושים המבריקים, ויחידות התאורה גורמים לכולם להסתכל עליו – ולא במבטים מרחמים. המבנה הקופסתי משלם דיבידנדים עם מרווח נדיב מאוד. מאחור מרחב הרגליים טוב מזה של רוב המשפחתיות המוכרות ונעזר ברצפה שטוחה. הפיקאסו טוב מהריו במרחב לרגליים ולראש, וגם למרפקים, ולמעט מרחב הרגליים (שם נרשם שוויון) הוא יבייש גם את הפוקוס. בזכות גודל השמשות האווירה מאוד אוורירית, אך לגדולים כרית המושב מעט קצרה.

השימושיות המיניוואנית מאפשרת הזזת מושבים אחוריים קדימה וכיוון מוגבל למשענת. וגם במצב הקטן ביותר תא המטען מרשים (בין 385 ל-500 ליטר) והמבנה הקובייתי שימושי מאוד. התא עם הרצפה הכפולה אולי אינו רחב כמו זה שבפוקוס, אבל המבנה נטול המפתן והדלת הגדולה הופכים אותו לקל להטענה בחבורה. ואם צריך יותר, קיפול המושב יוצר בשניות נפח ענק (1500 ליטר).
צילום: תומר פדר

תנוחת הישיבה, יחד עם השמשות הגדולות, נותנת תחושת שליטה בתנועה צפופה, אם כי מיקום ההגה ובורר ההילוכים הזכירו לחלק אוטובוס יותר מפרייבט, ודורשים הסתגלות. סביבת הנהג המיוחדת תורמת לתחושה הנעימה, למרות פלסטיקה לא מרשימה. היא מאוד מעוצבת ומאובזרת ורשימת הציוד הלא קצרה כוללת שליטה מההגה על מערך השמע, מראות מתקפלות חשמלית, חיישני חנייה מאחור (מקוריים), בקרת שיוט ומגביל המהירות. חבל שהצד הבטיחותי הוזנח עם 4 כריות אוויר במקום 6.

לפיקאסו מנוע 1.4 ליטר עם 95 כ"ס ונתוני הביצועים (13.4 שניות ל-100 ו-178 קמ"ש מירביים) אינם רחוקים מהותית מאלה של משפחתיות 1.6 ליטר. אבל בפועל המצב קצת יותר מורכב – המנוע אומנם גמיש למדי, אבל מיצוי הפוטנציאל גורר רעש מנוע לא נעים. בעליית המבחן התלולה שלנו הוא היה טוב משמעותית מהריו, אך נחות קלות מה-i30 ומהפוקוס, בעיקר בגלל הרעש תחת עומס, והעובדה שהמנוע לא מתלהב מטיפוס לסל"ד גבוה. וגם המצמד מעט נקודתי.

ברגע הראשון השילוב בין ישיבה גבוהה, תנודות על ציר האורך בכביש מהיר ורכינת המרכב, מעט מרתיע, אך עם הזמן מתרגלים לכך. בעיר מציע הפיקאסו נוחות בינונית שמשתפרת כשעולה הקצב.

בכל הנוגע לצריכת הדלק, הפיקאסו הרשים פחות בחבורה, כנראה בגלל מימד הגובה, ולא פעם השיג תוצאות נחותות גם מהפוקוס. זה אמר בין 13 ל-14 ק"מ לליטר בשיוט רגוע, 13.2 במהירויות כביש 6 ו-11.6 ק"מ לליטר בעיר.

פסק דין: פיתרון משפחתי מצוין ויעיל ללא ויתורים מהותיים מבחינת מרחב ותא מטען, ואפילו עם יתרונות בהעמסת מטען וילדים. אבל לא כולם יאהבו את תנוחת הישיבה הגבוהה שיחד עם חוסר ריסון פוגמת בביטחון ויש כמובן את נושא הבטיחות.

אפשרויות נוספות

• סקודה רומסטר – מעט צר יותר ופחות נוח, אבל עם תא מטען גדול יותר ומחיר קטן עוד יותר וגם פה חסרות 2 כריות אוויר.
• פיאט קובו – הקובו, שמבוסס על רכב מסחרי, מציע מרווח טוב במחיר קורץ, אבל סובל ממנוע עתיק וחלש ובטיחות גרועה בכל הגרסאות, ורמת אבזור בסיסית ביותר בגרסה הזולה.

מה אפשר לעשות ב-30,000 שקלים

• לעלות על מטוס, מחלקה ראשונה לגרמניה. לתפוס מונית לנורבורגרינג. לבחור איזה אוטו שרוצים ולהתחיל להקיף את המסלול עד שיגמר הכסף. רק לזכור להשאיר זמן לישיבה בבר והחלפת סיפורי גבורה לפני שתופסים מטוס בחזרה למציאות.
• לקחת את אחד הילדים לקורס נהיגה בבית ספר מוכר באירופה. אם הילד מוכשר, יש סיכוי למלגה באחת הליגות המקומיות – ומשם השמיים הם הגבול.
• אפשר לקנות איזה שאפהאוזן בסיסי. ככה האישה והילדים יוכלו להשוויץ איזה טעם משובח יש לך בשעונים... (ואם רק עכשיו עלית על זה שמדובר בשעון ולא במטבח, אתה בבעיה).


3. הקומפקטית – יונדאי i30
חיסכון: 23,000 שקלים (מחיר 101,000 שקלים).
הויתור: אין ישבן, מנוע מעט חלש יותר, תיבה ידנית.
צילום: תומר פדר

כנראה שהדרך הקלה לעיכול הדרישות לחיסכון תהיה לבחור במכונית קומפקטית עם תיבה ידנית כתחליף למשפחתית רגילה. המרכב השימושי, שנעזר בדלת חמישית, כבש מזמן כבר את אירופה, אך פחות פופולארי בארץ השקל-למטר. יונדאי i30 החדשה, מלכת ההאצ'בק הישראלית בשנים האחרונות, אורזת מנוע מעט קטן יותר ותיבה ידנית כדי להציע חיסכון משמעותי במחיר, מבלי שתראו כמי שירד מקום בליגה למקומות עבודה.

המכונית החדשה בחבורה הוצגה בתחילת השנה, ועיצובה מדגים את המהפך שעוברת יונדאי. היא פשוט נראית טוב. אף אחד בכביש לא ידע שחסכתם.
צילום: תומר פדר

אנחנו פותחים את הדלת כדי לגלות תא נוסעים מרווח למדי. המרחב לרגליים טוב כמו בפוקוס ובפיקאסו, ועולה על הפוקוס בתחום הראש והכתפיים (לכתפיים זו המכונית העדיפה כאן בפער קטן). המבנה נוח בסך הכל, וזו הייתה המכונית הנעימה יותר לישיבת שני מגודלים מאחור. גם לשלישיה המצב כאן הכי פחות קשה.

תא המטען מציע מפתח רחב ונוח יחסית, וזה בולט לעומת הפוקוס אך גם מול הריו. הוא גם גדול למדי (380 ליטרים), והמבנה הרחב מסייע למקם דברים בקלות יחסית. וכמובן שמבנה ה-5 דלתות מקל גם כאן על העמסת פריטים גדולים.
צילום: תומר פדר

לנהג ה-i30 היא מכונית נעימה ונוחה, גם אם חלק מהבוחנים התלוננו על מחסור בתמיכה לגב התחתון. סביבת הנהג נעימה ואיכותית למדי כאשר העיצוב משלב בין קווי המתאר החדשים של יונדאי לנוסחה הקלאסית מהדגם היוצא. ובכל מקרה הוא מרגיש אפילו איכותי מב-i35 ועדיף על צמד הקטנות. רמת האבזור כאן סבירה עם החשמל המקובל, מערכת שמע נשלטת מההגה וכמובן מערך עצור והתנע לטובת החיסכון. החסרים הבולטים לעומת הפוקוס מורגשים בגזרת הבלוטות', בקרת האקלים וחיבור ה-USB (שלא קיימים גם בגרסה האוטומטית).

כבר מההתנעה מתגלה ה-i30 כמכונית נעימה, עם בורר מדויק מבאחרות, פעולת מנוע שקטה יחסית ותחושה רהוטה מכיוון המצערת. את גרסת ה-1.4 ה"כחולה" פגשנו כבר בדגם היוצא אך כאן ההספק ירד ל-100 כ"ס. זה לא מפריע לו לייצר ביצועים טובים (13.2 שניות ל-100 קמ"ש) והדרך בה הוא מוסר את הכוח נעימה. אין כאן שפע מומנט בסל"ד נמוך (השיא מושג ב-4,200) ולמרות בחירת יחסי העברה קצרים יחסית (גם בשישי) לא פעם צריך להוריד הילוך ולאמץ מעט את המנוע. אבל הוא נושם היטב ושש לטפס לסל"ד גבוה והתיבה נעימה. במבחן העלייה הייתה ה-i30 מהירה כמעט כמו הפוקוס, ודי דומה לפיקאסו, כאשר המצערת נלחצה עד הסוף בזכות אורך הנשימה של המנוע. אבל נהגים רגועים יהיו איתה מעט איטיים יותר מאשר בפיקאסו בגלל אופי עקומת הכוח. זה המקום להזכיר שהפוקוס הייתה מעט יותר מהירה מהיונדאי אבל בגלל התפעול האוטומטי היא עשתה זאת באופן קל יותר עבור המשתמש הסופי. בפוקוס לא צריך לחשוב איך, כמה ולמה אלא פשוט ללחוץ על המצערת.

מבחינת ההתנהלות היומיומית ה-i30 מרגישה נעימה, יציבה ובוטחת יותר (למרות היגוי מוזר) ומשדרת תחושת עומק, ומשהו רהוט יותר מכיוון פעולת המתלים, מאשר חברות הקטגוריות הקטנות.

ה-i35, למרות המידות אך בזכות שישה הילוכים, מנוע יעיל ומנגנון עצור וסע, רשמה צריכת דלק טובה למדי כאשר בשיוט רגוע נעה בין 16 ל-17 ק"מ לליטר ובמהירויות כביש שש ירדה לאזור ה-15. בעיר היא רשמה 12 ק"מ לליטר.

פסק דין: קומפקטית טובה, שלמעט התפעול הידני אינה דורשת ויתורים מורגשים. המרחב, הביצועים ואפילו העיצוב עומדים בקו הקדמי של הקבוצה. אבל תמורת פשרה קטנה יותר גם מקבלים חסכון קטן יותר.

אפשרויות נוספות
• חייבים תחת בולט? ליונדאי יש בהיצע את ה-i25 הידנית ב-97,000 שקלים עם מנוע 1.4 ליטר.
• חייבים 1.6 ליטר? הפוקוס האצ'בק תהיה שלכם תמורת 109,000 שקלים עם אבזור נדיב והנפח האהוב.


מה אפשר לעשות ב-20,000 שקלים
• לקחת את כל המשפחה לארוחה במסעדת שף מובילה, פעם בחודש במשך שנה לפחות. ככה ישאר להם טעם טוב מההחלטה שלך, תרתי משמע.
• לעשות מנוי משפחתי לפלאפל השכונתי למשך שבע שנים בערך. והנה סגרת לאשתך את הפינה של הבישול והכלים גם באוטו הבא.
• לקנות סמוראי ישן ולסדר אותו קצת. להעמיס את הילדים לטיולי סוף שבוע ארוכים בפינות נידחות ולתת לאשתך זמן איכות לבישול ונקיונות (שובניסטים? אנחנו?!). אוויר המרחבים הצלול הוא דלק מצוין לעוד שבוע במשרד.
*אין באמור לעיל המלצה לבזבז את הכסף על שטויות. אין כמו ערימת שטרות בריאה מתחת לכרית לשקט הנפשי בעיתות דחק. מצד שני, הטיסות לווגאס זולות מאוד בתקופה הזו של השנה.


4. הרהורים אחרונים
בתום המבחן לא הופתענו לגלות ששלוש המכוניות מסוגלות למלא את המשימות המשפחתיות ברמה טובה, אם רק מוותרים לרגע על כל ה"רצוי" וה"עדיף" ומסתפקים במה שבאמת צריך. הסופרמיני היא זו שדורשת מעט יותר ויתור, ועדיין – היא תעשה את העבודה באופן נאות ובלי התפשרויות כואבות, אלא אם אתם מטפסים לרמת הגולן או ירושלים על בסיס יומי. העובדה שחברות קבוצה זו זולות בהרבה משאר המכוניות שבמבחן, מסבירה מדוע פלח הסופרמיני המוזל זוכה לתנופה שמגלגלת כמויות גדולות משמעותית מהמיקרוואנים או הקומפקטיות הידניות. החיסכון במחיר עצום (יותר מ-30%) – וזה גם בערך הפער בצריכת הדלק, מה שמתבטא בעוד כמה אלפי שקלים בשנה למשפחה הממוצעת. ובשביל הפעם בשנה שבה נוסעים כל המשפחה לסוף שבוע באילת, אפשר לקנות גגון – או פשוט לשכור רכב.
צילום: תומר פדר

כל זה אינו אומר שמיקרוואן או משפחתית ידנית לא מספקים תמורה טובה. להיפך, ייתכן בהחלט שחלק מכם יעדיפו לשלם את הסכום הנוסף תמורת היכולות הנוספות – ועדיין לחסוך עשרות אלפי שקלים. המיקרוואנים מציעים מרחב שימושי מצוין, ותנוחת הנהיגה הגבוהה תקסום לרבים. ומשפחתית ידנית? אליה הכי קל להתרגל משום שהיא תדרוש הכי מעט פשרות. אבל פער המחיר במקרה הזה אינו עצום כמו בשני המקרים האחרים.

הפוקוס ששימשה כאמת המידה הזכירה כמה עובדות חיים מעניינות: למשל שגם אם אין באמת הבדל מהותי בביצועים, במכונית אוטומטית מרגישים פחות כמה מתאמצת המכונית וקל יותר להיות ערלי לב ולשמור על קצב גבוה בעליות. הדבר השני הוא שברוב המכוניות, גם אם הן מקטגוריה מעט גדולה יותר, לא נוח לשלושה לשבת מאחור (בטח לא למגודלים כמו חלק מחברי המערכת). אז מבחינה זו הבדל המרחב בין סופרמיני למשפחתי הוא כמעט תאורטי. הפוקוס גם הזכירה שלא משנה נפח תא המטען – ברוב המקרים פתח הטעינה של מכוניות הסדאן צר יותר ולא נוח להעמסת חפצים גדולים (בפוקוס גם העגלה וגם הצידנית דרשו תמרון מורכב להכנסה והוצאה). וכן, תא הנוסעים בפוקוס נראה עשיר ואיכותי יותר והיא אכן מצוידת מהשלוש האחרות (וגם מרוב מתחרותיה) – אבל האם זה שווה לכם יותר מ-40,000 שקלים? בעידן של צמצומים, אנחנו ממש לא משוכנעים שכן.