אופל מוקה
"מוקצ'ינו או קפוצ'ינו?", שואלים אנשי
אופל בפריז לפני שהם מובילים אותי בפרוזדור חשוך למגרש שם ממתין
המוקה. אני מתלבט בין קפוצ'ינו חזק למוקצ'ינו שנשמע קצת נשי. אני טועה כמובן. מקור השם מוקה מגיע מעיר הנמל 'אל מוכה', שבתימן בה עבר אותו זן של קפה ערבי. אבל צריך להבדיל בין ה-Mocha, קפה מתקתק עם עירוב קקאו שמקורו באיטליה, ל-Mokka, שבגרמניה ואוסטריה הינו מקביל לאספרסו עם ארומה שונה. המוקה שמחכה לי בחניה היא כיאה למותג הגרמני, Mokka. אבל אני כמובן לא אעז להכניס קפה לרכב החדש, ואעדיף לנהוג במוקה מאשר לשתות אחת.
קטנים בפנאיתחום הפנאי הקטן תופס תאוצה גם באירופה, ואחרי הכלים הקומפקטיים מגיע תורה של הקטגוריה הקטנה יותר לפרוח, כמו שהראו סקודה יטי ובייחוד הג'וק של ניסאן. לקח לג'נרל מוטורס שנתיים להגיב לצעד של ניסאן – אבל לפחות היא מקדימה את פיג'ו, רנו, פיאט ויצרניות נוספות שלוטשות עין לתחום.
כיאה לג'נרל, היא תוקפת את התחום בכמה ראשי חץ: אופל מוקה הוצג במקביל לביואיק אנקור ובתערוכת פריז כבר ראינו את הטראקס – אח כמעט תאום מבית שברולט שיתחרה במוקה באירופה ובארץ. שלושת הכלים מבוססים על הפלטפורמה הקטנה של הג'נרל, שמשרתת גם את שברולט סוניק. הרכב יוצע עם הנעה קדמית או כפולה, שיכולה להעביר עד 50% מהכוח לאחור ומוסיפה 65 ק"ג למשקל היבש. למוקה בקרת נסיעה במורד, סיוע בזינוק בעלייה, וגם מצלמה קדמית שנותנת התראה על סטייה מנתיב או תאונת חזית קרבה, ותאורת קסנון אדפטיבית ראשונה בפלח.
צילום: מנהל כבר במבט ראשון ברור שהמוקה אינו ג'וק. עם אורך של 428 ס"מ הוא קרוב יותר לקשקאי (קצר ב-5 ס"מ) וארוך מהייטי. וגם בסיס גלגלים של 255 ס"מ וגובה של 164.5 ס"מ הם יותר ממה שיש לג'וק להציע. אבל אלו לא רק המידות. ה-DNA האמריקני חלחל, כנראה, והוא נראה כמו Mokka ולא Mocha – כלומר גדול וקשוח מהג'וק. הפרצוף עם הפגושים המאסיביים, המגן התחתי והפנסים עתירי המידות יוצרים תחושה מגודלת, וכך גם עיצוב הדופן, שמזכיר את הקפטיבה/אנטרה. זה אולי לא חדשני ומיוחד כמו הג'וק, אבל לדעתי מראה ה"שטח" הברור הזה דווקא יעזור לו לקנות אוהדים בארץ.
פנים הרכב נראה שגרתי עוד יותר מהעיצוב החיצוני. כניסה למוקה מגלה מיד את שפת העיצוב המקובלת על אופל עם דמיון לא מבוטל לאסטרה. ללוח המחוונים מראה נעים אך משהו במחוונים עצמם מרגיש קצת פשוט – ממש כמו גלגל ההגה. אפילו צג המחשב שבין המחוונים הגדולים נראה בסיסי. באופן דומה גם המיתוג, שרובו מוכר מהאסטרה, נראה טוב, אבל התפעול אינו מרגיש איכותי. ובכלל הפלסטיקה במוקה חסרה משהו באיכות ומשדרת תחושה חלולה. המוקה שופע תאי אכסון עם 19 מקומות לשכוח בהם את הסלולרי ( אני הסתפקתי באחד), כולל שני תאי כפפות ותאון נוסף משמאל להגה. אבל הם לא מרגישים מספיק איכותיים. ברשימת המוזרויות ניתן לציין את עיצוב בלם היד שמוכר מהקרוז. ובכלל יש לא מעט פרטים שדומים לטראקס ולסוניק מבפנים. נו טוב, זה לא ממש מפתיע.
תנוחת הנהיגה אינה מושלמת, וצריך לשחק הרבה עם הכיוונים כדי למצוא אחת נוחה (מזל שאני בגרסה המצוידת, בה המושב חצי-חשמלי). לזה מצטרפים מושבים שלא היו נוחים במיוחד גם בנסיעה קצרה לכדי נוחות נהיגה טעונת שיפור. עם זאת, התנוחה גבוהה ומעניקה תחושת "שטח" שלטת, ולמעשה מאחורי ההגה המוקה אינו מרגיש קטן. הוא מרגיש גדול כמו רכב פנאי קומפקטי, ואני מאמין שרוב הלקוחות הפוטנציאליים דווקא יאהבו זאת.
המרחב מאחור טוב ויכול לספק אפילו שלישיה גם אם האווירה מעט פשוטה. תא המטען נראה שימושי וגדול עם נפח של 535 ליטר.
צילום: מנהל התנעה מזכירה מיד את הבדלי הטעם בינינו לבין אירופה, כאשר המוקה שלי לוגם סולר ולמרבה הצער אינו מנסה להסתיר זאת. טרטור הדיזל בולט לאוזן בעמידה וגם במהירויות עירוניות הוא אינו נעלם. מנוע הדיזל הוותיק של אופל, בנפח 1.7 ליטר, מייצר 130 כ"ס ועימו מציג המוקה, בגרסה ידנית כמובן, ביצועים נאותים עם זינוק ל-100 קמ"ש ב-10.5 שניות. כמקובל בימים אלה, המנוע משודך למערך עצור וסע שמרגיש קצת נלהב מדי לנתק את המנוע בגלישה לקראת הרמזורים ואפילו בזחילת פקקים. הבעיה, כרגיל בדיזל, שבזינוק צריך להיזהר מדימום המנוע.
אחרי השהיית טורבו קלה בזינוק, מציג המוקה ביצועים נאותים ויכולת סבירה. חבל רק שחוסר העידון הוא ברמה מפריעה – באופל מודעים לכך ויציגו מנוע 1.6 ליטר חדש ב-2014. המוקה יוצע גם עם מנועי בנזין בנפח 1.6 ליטר (115 כ"ס), ו-1.4 ליטר טורבו (140 כ"ס). זה האחרון יוצע בעתיד גם עם תיבה אוטומטית הרלוונטית עבורנו.
צילום: מנהל גם בכבישים העמוסים שסובבים את פריז ברור שההגה אינו הצד החזק במוקה. הוא מרגיש מנותק ולא מדויק, ומייצר תחושה מוזרה ולא פרוגרסיבית, בייחוד סביב המרכז שם מפריע השטח המת. התחושה שמעלה מערך ההיגוי אינה אפויה מספיק וזה במובן מסוים גם הרושם שמייצר מערך המתלים של רכב הפנאי הקטן. פעולת המתלים אינה רהוטה ונשמעת מדי לאוזן (כמו רעש הצמיגים). הכיול הקשיח אומר שהשיבושים העירונים אינם נספגים כאן ברכות והמוקה אף נחבטת על גבשושיות גדולות.
בכל זאת קפוצ'ינורגע אחרי שסיימתי לטעום מהמוקה אני בכל זאת בוחר בקפוצ'ינו. הטעימה הקצרה אולי אינה משקפת לגמרי את
מה שיגיע ארצה במחצית השנייה של 2013, אבל הפוטנציאל שלו (וכנראה גם של אחיו לבית שברולט) ברור. התפיסה טובה – אבל הביצוע פחות.
יש למוקה תחומים טעוני שיפור, וההיכרות הראשונה השאירה בנו תחושה שהוא עדיין לוקה בעידון ובאיכות. אבל הוא נראה טוב ונכון לפלח, הוא מרווח ומנוע ה-1.4 המוגדש ישפר את התמונה. אם הוא יגיע בחבילה האבזור/מחיר התחרותית בה הרגילה אותנו היבואנית, הוא בהחלט יכול להצליח. 
