אנחנו אוהבים להתלונן. הרבה פעמים אנחנו מתלוננים על המגוון הדל של המכוניות שנמכרות בארץ, אך לפעמים גם המגוון נותן לנו סיבה להתלונן – וגורם לייבוא של מכוניות שיכלנו להסתדר בלעדיהן. נכון, לכל אדם יש את ההעדפות שלו, אבל אנחנו לא מצאנו סיבה להעדיף דווקא את המכוניות האלה. רק בשבוע שעבר דיברנו על
המכוניות שהיינו רוצים לראות יותר בארצנו, אבל בואו נודה על האמת – ישנן מכוניות שלא ממש היה צורך לייבא אותן לארץ. חלקן מיותרות למדי, חלקן כמעט והרסו מותג, ואצל חלקן פשוט לא ברור מיהם הלקוחות להם הן מתאימות.
אישור לייבוא של רכב לארץ זה עניין מסובך. הוא דורש הרבה אישורים ממשרד התחבורה, כמו גם הסמכת מוסכים שיידעו לטפל במכונית הספציפית. לפני שיבואנית מחליטה לייבא מכונית מסוימת לארץ היא עושה סקרי שוק רבים כדי לגלות האם יהיו קונים לרכב, וגם לבדיקת קהל היעד, לצרכי פרסום הרכב במדיות השונות. לא ברור לנו מי, ולמה, החליטו לייבא חלק מהמכוניות שהגיעו לארץ. כמו תמיד, אנחנו בטוחים שגם לכם יש רעיונות למכוניות שהיינו צריכים להוסיף לרשימה, אז בשביל זה יש את התגובות בסוף הכתבה.
1. טויוטה קורולה רובוטיתקהל היעד של
טויוטה קורולה די ברור לכולם. מדובר באנשים שמרנים, שלא מחפשים שהמכונית שלהם תהיה הכי חזקה, או הכי מפוארת או הכי נוחה. הם מחפשים מכונית פשוטה ואמינה, שתהיה בסדר בכל הדברים האחרים. בגלל זה, בכל דורותיה הייתה הקורולה משפחתית פשוטה ואמינה (לרוב), ללא דברים מורכבים או חדישים במיוחד. לכן, לא ברור מה עבר בראש של יבואנית
טויוטה שהחליטה לייבא את הקורולה החדשה בשנת 2008 עם תיבת הילוכים רובוטית (הייתה גם תיבה ידנית בהיצע בארץ, אך היא נמכרה במספרים מאוד קטנים). המבנה הבסיסי של הקורולה נשמר פחות או יותר – מכונית בסיסית שעושה את הרוב בסדר, חוץ מלהעביר הילוכים. קהל הרוכשים הבין במהרה את הבעייתיות של התיבה הרובוטית, המכירות ירדו, ורכבי ליסינג הוחזרו. כבר לקראת סוף 2009 קיבלה הקורולה חזרה את תיבת ההילוכים האוטומטית שהייתה לה בדגם הקודם, והכל חזר אל מקומו בשלום.
צילום: מנהל מרצדס A קלאס הייתה בין המכוניות הראשונות שנמכרו בכל גרסאותיהן עם בקרת יציבות (שנת 1997). תחשבו אולי שזה קשור לחברת מרצדס בתור מותג, שדואגת לכך שהמכוניות שהיא מייצרת יכללו את הציוד החדיש ביותר בכל דגמיה, אך למעשה זה קשור יותר לכך שלמכונית הזו הייתה נטייה ממשית להתהפך. הרעיון היה נחמד, אם כי לא מהפכני – במקום לייצר מכונית גדולה וכך ליצור מרווח טוב לנוסעים,
מרצדס בחרה לייצר מכונית קטנה אך עם תא נוסעים גבוה, כך שתנוחת הישיבה בה גבוהה יותר, ולכן היא תרגיש מרווחת יותר. אך מה שהוא מקובל, ואף נתפש כמצחיק אצל סובארו E10 (המכונה: סובארית), לאו דווקא מתקבל על הדעת במרצדס חדישה. מבחן האיל השוודי הראה נטייה קשה להתהפכות, אך במקרה זה גם מבחני דרכים פשוטים יותר הראו את זה. כדי לתקן את הטעות עמדו בפני מרצדס שתי אפשרויות – או לתכנן מכונית חדשה ולגנוז את הישנה, או להוסיף בקרת יציבות. אופציה ב' נבחרה, וכך "זכינו" למכונית לא מוצלחת עם בקרת יציבות היסטרית. בשנת 2004 הופסק הייבוא לארץ, והוא חודש רק לאחרונה עם הצגת הדור השלישי של
מרצדס A קלאס, השונה במהותו.
צילום: מנהל הפטנט של לקחת מכונית סופרמיני, להדביק לה תא מטען ולגרום לכולם לחשוב שהיא משפחתית, הוא מוכר וידוע.
רנו הלכה עם זה צעד אחד קדימה כשהיא לקחה עיצוב שמזכיר את הדור השלישי של רנו קליאו, עם שלדה של הדור השני של הקליאו, שבסיס הגלגלים שלה קצר משמעותית (247 ס"מ לעומת 257.5 ס"מ). כצפוי המכונית הזו לא הצליחה במיוחד אצלנו, כאשר חברות הליסינג, שהן הלקוחות העיקריים של הקטגוריה הזאת, העדיפו את האחיות הקוריאניות (יונדאי אקסנט וקיה ריו), על פני הצרפתית. בטורקיה, אגב, זה עובד מצוין עבור רנו, ודור שלישי של הסימבול
הוצג שם ממש לאחרונה.
צילום: מנהל אחת המכוניות שאיתן קיוותה דייהו לפרוץ אל השוק הישראלי הייתה הסופר סאלון, בשנת 1995. זוהי מכונית שפרט לשם מפוצץ, לא היה בה הרבה. למרות שהמטרה הייתה לבנות מכונית מפוארת, נראה שתא הנוסעים הורכב על-ידי פועל קוריאני קצת שתוי והמנוע ייצר בעיקר רעש. העיצוב הזכיר מאוד מכוניות אמריקניות של אותה תקופה, מה שכנראה גרם לכמה אנשים להתבלבל ולקנות את המכונית הזו. בשנת 1997 יצאה המחליפה, אך היא כבר לא הגיעה לארץ.
צילום: מנהל סיאט טולדו תמיד הייתה האחות הסדאנית של סיאט לאון. הדור השלישי (שנת 2004) הביא איתו בשורה – לא יותר גרסת סדאן, אלא מרכב של 5 דלתות עם "גיבנת". במקביל אליה נמכרה (ונמכרת עד היום) גם סיאט אלתאה עם אותו מרכב שימושי יותר מהלאון, אך בלי הגיבנת המוזרה, ותא נוסעים עוד יותר פונקציונאלי. לא ברור לנו מה בדיוק הסיבה להעדיף את הטולדו ההיא על פני האלתאה, וכנראה שגם
סיאט הגיעה למסקנה הזאת, כאשר החליטה להפסיק לייצר את הטולדו בשנת 2009, בעוד שהלאון והאלתאה משווקות עד היום. השנה הוכיחה לנו סיאט שהיא התעשתה, והציגה
דור רביעי לטולדו (שכבר הספקנו גם לנהוג עליו
בהשקה בספרד) בתצורת סדאן קלאסית.
צילום: מנהל
