סיאט טולדו
טולדו, היא עיר בעלת משמעות ומעמד היסטורי רב בממלכת ספרד הישנה שכן לפני שמדריד הוכתרה כעיר הבירה הייתה זו טולדו שנשאה את הכתר (בין 1085-1561). סיאט טולדו, היא מכונית בעלת משמעות גדולה בהיסטוריה המודרנית של היצרנית הקטנה מספרד. הדור הראשון של המשפחתית הושק ב-1991 והיה לתוצר הראשון שייצרה החברה אחרי השתלטות קונצרן האם הגרמני. הטולדו המקורית התבססה על פלטפורמת הגולף דאז, הציעה מרחב ושימושיות גדולים לזמנה, בין היתר הודות למבנה הליפטבק-סדאן (תא המטען נראה נפרד, אך למעשה הוא נפתח יחד עם השמשה האחורית ליצירת פתח רחב) ולמחיר נמוך יחסית. עם או בלי קשר לאולימפיאדת ברצלונה (1992), בה כיכבה הטולדו כמכונית הרשמית, ההצלחה לא איחרה לבוא. הדור השני שהוצג ב-1998 התבסס על הגולף העדכנית, אבל נטש את הדלת החמישית לטובת מרכב סדאן שמרני. הדור השלישי (2004) התבסס כמו קודמיו על המשפחתית של
פולקסווגן אבל עיצובו לקח סיבוב חד, והציע מבנה מיניוואני מוגבה ותא מטען בולבוסי. המראה הקשה לעיכול התבטא באולמות התצוגה ונתוני המכירות הלכו ודעכו, עד הפסקת הייצור ב-2009. סך הכל לאורך השנים ייצרה החברה יותר מ-860,000 יחידות של הטולדו כשעכשיו, לאחר שלוש שנים של חוסר שימוש בשם, חוזרת היצרנית למקורות גם מבחינת השם וגם מבחינת התצורה, אך לא כשמדובר בפלטפורמה.
למקורות
להבדיל מהדורות הקודמים של הטולדו, זו החדשה נשענת על פלטפורמה מוארכת של הפולו/
איביזה (ולא של הגולף). עובדה זו משייכת את הטולדו החדשה לקטגורית ה"תת-משפחתיות" (אליו שייכת
יונדאי i25 למשל) ומעלה תהיות מדוע לא נבחר עבורה השם קורדובה – השם ששימש את ה"איביזה עם תא מטען" בדורות הקודמים. מבחינת הממדים נמצא בסיס גלגלים ארוך משמעותית מזה של הפולו (260 ס"מ במקום 247 ס"מ), ארוך במעט מזה של
פולקסווגן גולף הנוכחית (258 ס"מ) וקצר רק ב-5 ס"מ משל הג'טה. כמו באחותה,
סקודה ראפיד (
בה גם נהגנו לא מכבר), אלמנט זה יחד עם ממד אורך מכובד של 448 ס"מ, יוצר לה פרופורציות מעט מוזרות שגורמות לה להיראות במציאות קטנה יותר מאשר בתמונות. אלחנדרו מסונרו-רומנוס, ראש מחלקת העיצוב בחברה, מכנה את עיצוב הטולדו כ"יצרי ודינאמי". לטעמי, העיצוב די סתמי. החזית אינה מחדשת דבר ועושה שימוש באלמנטים המוכרים מליין דגמי החברה. כך גם החלק האחורי. ולמעט צביעה בולטת (כחול, אדום), הטולדו החדשה די נבלעת בסבך התנועה. נקווה שהוא לא קורא עברית...
צילום: מנהל
מבט ראשון אל תא הנוסעים יוצר ציפיות גבוהות בזכות עיצוב נקי, ברור ובעל הנדסת אנוש טובה. אך כמו בלא מעט מקרים, מראה עיניים יכול להטעות. פלסטיקים קשים וחלולים פזורים לאורכו ולרוחבו של התא, מזכירים כי המכונית הזו מיועדת לשווקים מתפתחים, בהם המחיר חשוב יותר מריצוי האצבעות. אפילו ברכבי ההדגמה, שהיו עמוסים כמעט בכל אופציה אפשרית, התחושה השלטת היא של חיסכון והורדת עלויות – ולא פלא: עניין זה עלה שוב ושוב כאשר המארחים דיברו על היעדים והמטרות בתכנון הטולדו.
המרווח מלפנים, כמו גם מאחור, מרשים למדי. גם גבוהי קומה ישבו בנוחות מלפנים, כאשר מאחור אולי יחסר להם מעט מרווח לראש. כאמור, החיסרון של התבססות על פלטפורמת סופרמיני הוא בעיקר ברוחב, וכאן הטולדו איננה מפתיעה. צמד מבוגרים יישב בניחותא, אך לילד שיישב בניהם כבר יהיה על מה להתלונן...
תא המטען, אלמנט חשוב לאורך השנים בסיאט טולדו, עונה על הציפיות. ועם 550 ליטר של נפח טעינה (בדיוק כמו בטולדו המקורית) ודלת שמתרוממת עם השמשה (בדיוק כמו בטולדו המקורית...) לא תתקשו למצוא מקום לכל הקניות.
צילום: מנהל
להווהלחיצה על הדוושה מניבה הפתעה. מניסיון העבר, ציפיתי לתגובה מעט יותר נמרצת משילוב זה של מנוע ותיבה. מדובר כאמור ביחידת ה-1.4 ליטר טורבו המוכרת של הקונצרן, עם 122 כ"ס (ב-5,000 סל"ד) ו-20.4 קג"מ (בין 1,500-4,000 סל"ד), המשודכים לתיבת ה-DSG על שבעת הילוכיה (בינתיים הגרסה האוטומטית היחידה בהיצע). אז כן, הביצועים בהחלט טובים, והטולדו מושכת יפה מסל"ד תת-קרקעי ועד למגביל. אך ישנה תחושה כאילו התיבה רוככה ורוסנה – אולי כדי להאריך את חייה?
מעבר לגרסת ה-1.2 ליטר (TSI, 105 כ"ס) ותיבת שישה הילוכים ידנית (אין כרגע אופציה אוטומטית), ולא תרגישו הבדלים תהומיים בביצועים. דווקא במנוע הקטן תחושה הדוושה יותר חדה, ושילובה לתיבה הידנית, מעניק תחושה נמרצת וזריזה.
מסלול הנסיעה שהוכן לנו עבר דרך כבישים מהירים וסלולים כמו שכאן בישראל אנחנו עליהם רק חולמים. האם יש לספרדים משהו להסתיר? על כבישים כאלו אפילו הצמיגים המגוחכים (חתך 40 על מכונית תקציב צנועה? נו באמת...) לא מצליחים לפגוע בנוחות. בהזדמנות הראשונה חיפשנו, וגם מצאנו, כבישים עירוניים מעט יותר מאתגרים. שם נכונה לנו הפתעה נוספת. כיול המתלים רך מהצפוי, והטולדו הגישה, על מפגעי כביש קטנים ובינוניים, נוחות בהחלט סבירה – ורק על שיבושים חדים הרימה ידיים. צמיגי שפויים יותר בוודאי יעזרו בנקודה זו. המתלים הרכים גרמו לנו לחשוד כי
סיאט וויתרה על תפקיד ה"מפולפלת" בין יצרניות הקונצרן, אז טרחנו ומצאנו כביש מתפתל, העולה אל הגבעות מאחורי טולדו (העיר), כדי לבדוק את הנקודה לעומק. איך נאמר זאת? לפחות זכינו לנקודת תצפית מאוד מרשימה על העיר היפיפייה. אפילו עם הצמיגים הללו, ברור לחלוטין ש"דינאמיות" לא הייתה בין הסעיפים אליהם כיוונו המתכננים – יש שפע אחיזה (כמובן), אך ההיגוי המהיר קל מדי ונטול כל תחושה, ומבחינת השלדה "התנהגות" היא מילה מקבילה ל"תת היגוי במגבלות".
באופן תמוה לא ציודו מכוניות המבחן במחשבי דרך, כך שלא ממש יכולנו לבדוק את נושא צריכת הדלק. היצרנית מבטיחה נתונים שינועו בין 17.2 ק"מ לליטר (בגרסת ה-1.4 ליטר TSI) ועד ל-22.7 ק"מ לליטר (ב-1.6 ליטר TDI).
צילום: מנהל
לעתידקטגוריית התת-משפחתיות קיבלה בחודשים האחרונים דגש מחודש מיצרניות הרכב ביבשת הישנה, כאשר שתי החברות הגדולות ביבשת – PSA (
פיג'ו ו
סיטרואן) ופולקסווגן מציגות מתמודדות שנראה שנתפרו לפי אותה נוסחה בדיוק, ועם אותם הסברים על "התפתחות בביקושים למכוניות מודרניות אך זולות וחסכוניות בשווקים מתפתחים". אצל PSA מדובר ב
סיטרואן C אליזה וב
פיג'ו 301 כשבקונצרן פולקסווגן מדובר בסקודה ראפיד ובטולדו. התוצאה היא מכוניות המתאימות בדיוק לטעם הישראלי, ומכוונות
לקטגוריה שנשלטת על ידי היצרניות הקוריאניות (יונדאי i25,
קיה ריו ואחרות). אך בעוד שבסקודה הראפיד מצטרפת מתחת לאוקטביה המצליחה, בסיאט הטולדו ממלאת חור פעור בהיצע הדגמים של היצרנית בארץ – ובכלל. אומנם אין בטולדו משהו חדש או מסעיר, אך היא בהחלט מתמודדת ראויה בקטגוריה שמקדשת תמורה לשקל. כמה ראויה? שאלה טובה – שתלויה בעיקר במחיר שיקבע לה, עת תגיע אלינו ברבעון הראשון של 2013.
