צילום: רוני שטרן וניצן רז עריכה: דימה קונופליוב
בתום התברברות שנדמתה כאינסופית הביא אותנו ה-GPS המקולל בשעת צהרים מוקדמת לשכונת וילות שקטה בעיירה קסטל סאן ג'יובאני שמדרום למילאנו. בפתח הבית חיכה לנו אביה-מולידה של מכונית העל המוטנטית שאתם רואים בתמונות, מהנדס בן 58 בשם פרוציו קוביני שנראה, ובכן, בדיוק כמו שנראה מהנדס בן 58. בפירוש לא כמו מישהו שהייתם מדמיינים שהגה, עיצב ותכנן בעצמו קונספט כל כך מהמם, ייחודי ומפתיע – ולאחר מכן אף הפיח בו חיים.
צילום: גיא רוטקופ, מגזין 'אוטו'הטיירל המהפכנית - "פרוייקט 34" מ-1977. גם הצלחה רגעית במסלול לא הובילה להמשך פיתוח הרעיון
הרעיון של מכונית-על עם ששה גלגלים איננו חדש. לאורך השנים ניסו יצרנים וקבוצות רבות להתגבר על בעיות האחיזה של הגומי וטכנולוגיית ייצור הצמיגים הזמינים באותה העת, בין היתר באמצעות הוספת גלגלים בתצורות שונות. אוטו-אוניון היו הראשונים לחבר במכוניות המרוץ שלהם צמד גלגלים מאחור – בדומה למוכר אצל משאיות – עוד בשנות ה-30'. בשנות ה-40' וה-50' ניסו פה ושם נהגי מרוץ פרטיים להוסיף סרן נוסף מאחור, אבל למעט צילומי פוזה מרשימים ברכב נותרה תצורה זו בגדר קוריוז חביב (בתנאי שלא התעופפתם מהמסלול בעת ניסוי...).
צילום: גיא רוטקופ, מגזין 'אוטו'
מארץ' 2-4-0 מ-1977 – תגובה ישירה ומהירה לטיירל P34. לא עברה את סף אב-הטיפוס, והצליחה בעיקר בתצוגות רכב...
שנות השבעים היו הפוריות ביותר בתחום הניסויים עם 6 גלגלים והנוסחה אף נוסתה על-ידי כמה יצרנים במרוצי הפורמולה 1, במטרה לייצר עוד אחיזה ועוד ביצועי פניות. למעט קבוצת טיירל (Tyrrel) עם ה"פרויקט 34" שלהם (P34, שגם ניצחה במרוץ אחד) מסוף 1976, הקומבינה לא צלחה. קבוצות כמו מארץ' (עם ה- 2-4-0מ-77'), פרארי (312T6 מ-1977) ו-ויליאמס (FW08B מ-1982) ניסו 6 גלגלים אך בתצורה שונה: 4 מאחור ו-2 מלפנים, אך גם פרויקטים אלו נותרו כקונספט או אב-טיפוס בלבד. לאחר הניסיון האחרון להציע מכונית מרוץ עם 6 גלגלים (הוויליאמס דנן ב-82') עשתה הנהלת ה-FIA סדר בברדק המתהווה ואסרה על "שימוש ביותר מ-4 גלגלים במכוניות ה-F1", ובאותה ההזדמנות סתמה את הגולל על ניסיונות חוזרים ונשנים במשך השנים להציע מערכות הנעה כפולה במכוניות F1.
צילום: גיא רוטקופ, מגזין 'אוטו'
הפאנת'ר 6 מ-1977 – רודסטר עם מנוע קדילאק ענק (8.2 ליטר) ו-6 גלגלים, שיוצריה הושפעו מהטיירל P34 שהוצגה כשנה קודם
למרות שבמשך השנים הלכה והתפתחה טכנולוגיית הצמיגים, המתלים וכמובן – כל מערכות העזר המכאניות והאלקטרוניות, ולא היה צורך ממשי להציע 4 גלגלים מלפנים, הקונספט קסם עדיין לאי-אלו יצרני רכב אקזוטי, ככל הנראה בשל העניין ותשומת הלב הרבה שתצורה כזו משכה, ועדיין מושכת.
ב-1977 הציעה יצרנית הרפליקות (בעיקר של בוגאטי) הנודעת האנגלייה 'פאנת'ר' מכונית-על שעוררה מהומה עת הושקה ב-1977, כאשר בהשראת הטיירל P34 מיודענו חשפה מערכת היגוי כפול מלפנים, עם 6 גלגלים. ה'פאנת'ר 6' יוצרה ב-2 עותקים, מעולם לא נמכרה כמכונית נוסעת, הבטיחה ביצועי-על דמיוניים (מעל ל-320 קמ"ש מרביים...) שמעולם לא הוכחו ונעלמה יחד עם היעלמות פאנת'ר מעולם הרכב, מספר שנים מאוחר יותר.
צילום: גיא רוטקופ, מגזין 'אוטו'קוביני חטא פה ושם בייצור אבות-טיפוס אקזוטיים בעבר, כאשר המשותף לכולם הוא השימוש במנועי טורבו-דיזל
רק לפני מספר שנים הצליח פרוציו קוביני להוציא לפועל את החזון האישי שלו לסידור הכל-כך לא שגרתי הזה. הוא קרא לו C6W, ולא צריך להסביר מדוע.
קוביני החל לבנות מכוניות כתחביב, ובמקרים רבים הן נותרו כאב-טיפוס בלבד. כמהנדס מוכשר הוא ידע להשתמש במגוון טכנולוגיות חדשניות עבור השלדות והמנועים, ומעניין לציין כי עד ה-C6W הוא עבד רק עם מנועי טורבו-דיזל – גם במכוניות הספורט שתכנן!
אבל המפלצת משושת הזרועות שלפניכם מונעת במנוע קונבנציונלי יותר, לפחות במושגים של מכוניות על. זהו מנוע של אודי S8 מהדור הקודם ששודרג לכ-440 כוחות סוס ושודך לגלגלים האחוריים. אבל העניין הגדול סביב המכונית הזו הוא לא הביצועים (המצוינים בזכות עצמם, גם בגלל נתון משקל מרשים למכונית בסדר הגודל הזה), וגם לא המחיר (400 אלף יורו באיטליה זה סכום גבוה מאוד, אבל תאמינו או לא – נהגנו גם על דברים יקרים יותר...) אלא עצם העובדה שיש לה סידור גלגלים הדומה יותר לשל סמי-טריילר שנוסע לאחור...
צילום: גיא רוטקופ, מגזין 'אוטו'
לטענת קוביני יתרונות הפורמט רבים – שיפור באחיזה, בבלימה, בנוחות הנסיעה, בבטיחות האקטיבית והפאסיבית ואפילו בעמידות לציפה על כביש רטוב. אז אמנם לא ירד גשם ביום בו הגענו לבחון אותה, אך בהחלט הזדמן לנו להרגיש כיצד היא ננהגת בכביש ואפילו על המסלול. ותאמינו לי, זו בהחלט הייתה חוויה של פעם בחיים.
רוצים לדעת עוד? הכתבה המלאה נמצאת ב
גיליון החגים המיוחד – גיליון 272.
