פולקסווגן גולף GTI מול ב.מ.וו 125 - מבחן דרכים - אוטו

פולקסווגן גולף GTI מול ב.מ.וו 125 - מבחן דרכים

בפינה אחת, ההוט–האצ' שהפכה לאייקון. בפינה השנייה, בת למותג שהפך את חדוות הנהיגה למוטו שלו. מי מהן היא המשפחתית המושלמת לנהג חובב הפניות?

יש מבחנים השוואתיים שפשוט מתבקשים. אתה נתקל במפרט של דגם חדש או גרסה חדשה והנתונים קופצים אליך וצועקים - "תשווה אותי ל...". ה–125 החדשה (בארץ) של ב.מ.וו היא מקרה שכזה - הנתונים, ובעיקר נתוני המנוע (2 ל' טורבו, 218 כ"ס) והביצועים, דרשו מיד השוואתי עם גולף GTI. הגולף הרי הפכה מזמן למותג כמעט עצמאי, נהנית מתדמית מעט מורמת מעם, קצת פרמיום; הב.מ.וו נהנית מתדמית דינאמית מכוח המותג, למרות שאינה מוגדרת כאחות הספורטיבית במשפחה. האמת היא שהייתה עוד הוט–האצ' אוטומטית שנוכחותה התבקשה במבחן הזה - ליאון קופרה של סיאט - שמציעה נתונים עדיפים במחיר דומה. אך היבואן לא הצליח לספק אחת למבחן. חבל, זו יכלה להיות התמודדות מעניינת. 
 
 
אז נשארנו עם שתי מכוניות שלכל אחת יותר ממאתיים כ"ס; שמגיעות למאה תוך שש ומשהו שניות; שאמורות להציע יכולת דינאמית מעוררת - ומבלי להקריב יכולת יומיומית כמו הסעה של הילדים לגן או את כל המשפחה לסופשבוע בצימר בגליל. ומכיוון שהבן של גיא הקפיץ את המדחום בלילה שלפני המבחן, עבדכם הנאמן שוב נקרא אל הדגל - ואני חשבתי שמעמד העורך יפתור אותי מהעבודה השחורה...
 
 
 
מה שצריך צריך
נכון שרגל ימין מדגדגת לתת בגז לעבר כבישים רחוקים ופנויים, אבל חלק נכבד מזכות הקיום של המכוניות הללו נובע מהיותן מכוניות משפחתיות, עם פרקטיות של מכוניות משפחתיות. אז ברשותכם, בואו וננקה את העניינים הארציים מהשולחן לפני שנפנה לדברים שברומו של פיתול. 
 
ראשית, עמדת הנהג. כאן הדעות היו חלוקות לגבי מי עדיפה, אבל תמימות דעים שררה לגבי העובדה שציפינו ליותר ממכוניות של מאתיים ומשהו אלף שקלים. חלק העדיפו את המסך הגדול יותר והמחוונים הנאים יותר שבגולף. אחרים את נגיעות הצבע והכסף שבב.מ.וו. בגולף יש כיתובי GTI נאים, ובבימר יש מושבים המשלבים עור הפוך, ועדיין - שני תאי הנוסעים לא היו מרשימים מספיק, אם ביחס למה שאנו מצפים לו ממותג יוקרה, ואם ביחס למה שאנו מצפים לו מהוט–האצ' - ובשני המקרים ביחס למחיר. 
 
בתחום תנוחת הנהיגה הניצחון הולך, בנקודות, לגולף - המושבים שלה אומנם מעט פחות אוחזים (בב.מ.וו ניתן לכוון את התמיכה הצידית), אבל נוחים יותר, וקל יותר להגיע לתנוחת נהיגה נוחה. ב.מ.וו עדיין דבקה במנגנון הלא נוח לכיוון גובה בנפילה חופשית (שגם משנה את המרחק מההגה), אבל מציעה גם כיוון זווית ואורך של בסיס המושב. שתי המכוניות מציעות מרחב מספק בהחלט לנהג.
 
 
 
הגולף מנצחת גם בחלק האחורי; בב.מ.וו המושב האחורי נמוך מדי ואין יציאות מיזוג. בגולף תנוחת הישיבה מאחור נוחה, יש מזגן - ויש גם עדיפות קלה במרווחי הברכיים והראש. בשתיהן יהיה לא נוח לנוסע באמצע, בגלל מבנה המושב והרצפה. את פרק המרחב הפנימי סוגר תא מטען גדול יותר בגולף (והפער במציאות משמעותי יותר ממה שמציינים הנתונים), שמחביא תחת רצפתו צמיג רזרבי. בב.מ.וו תאלצו לסמוך על צמיגי ה"רוצשטוח".
ומה באבזור? אנחנו נותנים את הניצחון לב.מ.וו, בזכות מערכות התרעה על אי שמירת מרחק ובלימה אוטונומית בעיר והתרעה על סטייה מנתיב התורמות לבטיחות. אך באבזור הנוחות הגולף מובילה ללא ספק בזכות גג שמש ומערכת בקרת אקלים מפוצלת (בקרת אקלים נטולת מסך בב.מ.וו, וגג שמש הוא אופציה). אגב, שתי המכוניות מציעות שפע חבילות אבזור ותוספות בתשלום לבחירתכם. 
 
מה נשאר לנו כדי לסגור את עניין חיי היום יום? נוחות ודלק. ובכן, צריכת הדלק בנסיעות רגועות היתה דומה למדי, עם יתרון קליל לבווארית - כ–13 ק"מ לליטר לעומת 12.5 ק"מ לליטר בנסיעה שרובה בין עירונית מהירה, אבל לא רק. אולי בזכות יתרון שני ההילוכים (שמונה ב–125, שישה בגולף, בתיבה דו–מצמדית כמובן).
 
גם בנוחות רושמת ה–125 יתרון, עם מתלים שמגהצים בצורה טובה יותר שיבושים קטנים מהסוג הנפוץ ופעולה חלקה ונעימה יותר של מערכת ההנעה. הגולף, לעומת זאת, מבהירה מיד שהיא לא סתם חזקה - היא ספורטיבית! יחידת ההנעה גסה יותר והמתלים נוקשים במפגיע, מסרבים לספוג חטטי אספלט במהירות עירונית, או בכלל.
 
 
 
אולם יש לציין כי למרות שה–125 שנבחנה צוידה בחבילת M, שכוללת גם מתלים מהודקים יותר, אלו היו עדיין רכים מדי, ובעיקר סבלו משיכוך החזרה לא מספק. עובדה זו פגעה בנוחות על שיבושים בינוניים ומעלה, בעיקר במהירות בין עירונית, וגרמה לרכב לקפץ בצורה לא נעימה לאחר כיווץ מתלים.   
 
ובפנקס מופיעה עוד הערה הנוגעת לנוחות - הב.מ.וו מבודדת פחות טוב רעשי כביש, הגולף סובלת מקצת יותר רעשי רוח. אבל בשתיהן רמת הרעש לא מטפסת לרמה מציקה - אלא אם מדובר בבימר על אספלט רועש במיוחד (או מהירויות שהשתיקה יפה להן).
 
רגע, אומרים לי שגם העיצוב מאוד חשוב למי שמשקיע סכום כזה בגלגלים, אז בבקשה: שתיהן נאות, מבלי לנקר עיניים. חבילת ה–M נותנת לב.מ.וו מראה מעט קרבי יותר, מבלי להיות מוגזמת. הפס האדום והחישוקים הייחודיים של ה–GTI מצליחים לבדל אותה מעט מאחיותיה חסרות התואר, אבל רק במעט - אין ניפוחים מוגזמים או פגושים לוחכי אספלט שיזעקו "ספורטיבית!".
 
סוף סוף
הנאה ונהיגה וגוש–דן הם דברים שלא הולכים ביחד. לפחות לא לפי מה שאני מגדיר כ"הנאה מנהיגה". ולכן ברגע שגמרנו עם ענייני דיומא, הפנינו את חרטומי המכוניות אל המרחבים הפתוחים. הרי הסיבה שקונים GTI, או מקלפים את השטרות הנוספים עבור 125 במקום איזו 118, היא אותן פעמים בהם אנו יכולים לברוח קצת מהכל, ולהעלות עולת בלמים וצמיגים בעשן השמימה. 
 
אבל רגע לפני הפיתולים, עוד קצת קו ישר, ברשותכם. למרות נתון ההספק הדומה, שתי יחידות ההנעה מציעות, כאמור, אופי שונה. השהיית הטורבו בב.מ.וו קצרה יותר ופחות מורגשת, והעברות ההילוכים חלקות יותר. התוצאה היא דחף מיידי ואחיד יותר מאשר בגולף. זו האחרונה, מצידה, מציעה יותר דרמה; נשיפות פריקת לחץ, שילוב הילוכים מורגש יותר (שלא לומר גס, גם ב–D) והשהיית טורבו מורגשת שאחריה מגיעה בעיטה בגב, כזו שסוחטת יבבות מהצמיגים גם בתאוצות ביניים מ–50 קמ"ש. 
 
ואיך ההבדל באופי מתבטא בביצועים? בקושי. בתאוצות ביניים ההבדל זניח - בערך מטר לטובת הגולף בסוף תאוצה מדמת עקיפה מ–70 קמ"ש ל–120 קמ"ש. ביציאה מהמקום - עניין חסר חשיבות אמיתית, אבל חשוב מאוד לאנשים מסוימים - הפער מעט גדול יותר. כאן הבימר זריזה יותר ביציאה מהמקום, ופותחת פער של בערך חמישה מטרים בזמן שהגולף משלבת מצמדים ובונה לחצים. אולם מיד אחר כך נצמדת הגולף לזנבה של הב.מ.וו ומסרבת להרפות.  
 
ואגב ביצועים - מעניין לציין כי ברגע שהעניינים מתחממים ורגל ימין נצמדת לרצפה, חל מהפך בגזרת צריכת הדלק, והגולף מציגה צריכת דלק עדיפה משמעותית על זו של הבימר. בסוף העלייה לערד, לדוגמא, עמדה צריכת הדלק בגולף על 9.4 קילומטרים סבירים לחלוטין לכל ליטר, לעומת 7.7 ק"מ לליטר ב–125. 
 
הדבר עצמו
אבל נתוני קו ישר וצריכת דלק הופכים למשניים בפיתולים. וכאן, היכן שרצף הזמן הופך לרצף שמאל–ימין–שמאל - הגולף מנחיתה את הנוק–אאוט. מול הריסון הלא מספק של הבימר, שמטלטל את הנהג בכביש גלי - היא מציגה מתלים הדוקים, ששומרים את המאסה תחת שליטה גם בקצב גבוה ועל כביש גלי. מול תת–ההיגוי הבסיסי של ה–125, שדורש משחקי העברות משקל כדי לרסן אותו - מציעה ה–GTI התנהגות מאוזנת מאוד ומדויקת מאוד, שדורשת מינימום תיקונים בתוך הפניה. מול הגה קל מדי ב–125, בעיקר סביב המרכז, ולא לגמרי ברור שסובל מבאמפ–סטיר (השפעה של שיבושים על ההיגוי) - מביאה הגולף לכביש המתפתל הגה בעל משקל נכון ודיוק נוסך ביטחון.
 
בשורה התחתונה, הגולף דורשת הרבה פחות הסתגלות ולימוד, מאפשרת לנהוג בצורה מדויקת מאוד - ומהירה מאוד - ועדיין מציעה מספיק נכונות לשחק כדי לשעשע את החוליגן הקטן שמתיישב לנו מדי פעם על הכתף.
 
אבל אם כבר חוליגנים קטנים - להוציא זנב תחת כח הגולף לא יודעת, וגם לא תדע. עבור חובבי החלקות הכוח (בסרן הנכון) שומרת ה–125 אס אמיתי בשרוול, אם כי גם כאן מפריעים המתלים הרכים. כמה חבל שהדור הבא של סדרה 1 יעבור ככל הנראה להנעה קדמית... 
 
עכשיו נשאר להחליט
להחליט אם אתם רוצים משפחתית חזקה, או הוט–האצ'. כי המבחן הזה הוא מהסוג שמבהיר שלפעמים המספרים דווקא כן משקרים. למרות ששתי המכוניות האלו דומות כל כך על הנייר - הן מציעות אופי נבדל מאוד.
 
ה–125 נעימה יותר ביום יום ונהנית מסמל שירשים יותר את עמיתכם בבית הקפה. הגולף טובה יותר כשהעניינים מתחממים, וככל שהם חמים יותר, כך הפער גדול יותר - ובתור בונוס היא גם קצת יותר מרווחת. אז איזה סוג של נהגים אתם? שבו רגע עם עצמכם והחליטו - ותדעו לבד איזה רכב מתאים לכם.
 
אנחנו? אם אנחנו קונים מכונית עם הספק כזה ויומרות כאלו, אנחנו מוכנים להקריב קצת נוחות ביום יום בשביל היכולת בסיבובים, ולכן אנחנו בוחרים בגולף GTI מבין השתיים שכאן.
 
 
תודה למגידו תעופה, בית ספר לטיסה על העזרה בצילומים
 
 
 
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות