הגרסה הידנית של המיני הזו זולה ב-11,000 שקלים מזו שיש לה תיבה חד-מצמדית (רובוטית), והרי זו עצמה היא מהאופציות הזולות בשוק הרכב הישראלי. מחיר הכניסה, כידוע, עלה בשנים האחרונות בלא מעט, והמכוניות הנמכרות בישראל עולות יותר מכפול מאשר המיני הנבחנת.
בתחילת תור הזהב הקצר של מכוניות המיני בארץ, עם ראשית העשור הקודם, הסברה הייתה כי התיבה הידנית תהיה נפוצה יותר בגלל תג המחיר המוזל שהיה צמוד לה, אבל זה לא קרה. אני מנסה לזכור מתי נהגתי לאחרונה ברכב ידני שאינו שלי ואינו סובארו BRZ... רק מעטים מציעים גרסאות כאלה בארץ.
על החידוש
יונדאי i10 נחנכה ב-2007, הדור השני ראה אור ב-2013 ואילו השלישי-נוכחי הושק ב-2019. ב-2023 עבר הדגם הזה מתיחת פנים והמהדורה המחודשת התייצבה לאחרונה בישראל בשתי גרסאות: ידנית וחד-מצמדית.
הבסיס – יחידות ההנעה, הממדים, המכלולים – נשאר. במסגרת החידושים מערך הבטיחות שופר וכולל כעת שמירה על מרכז הנתיב והתרעה על שכחת נוסע מאחור. שינויים קטנים נעשו בסבכה ובפגוש הקדמי, וברמות האבזור הנמוכות יותר – 'אינטנס' הידנית או 'אינספייר' החד-מצמדית – ההבדלים בולטים פחות; פנסי הלד המעוינים המשולבים ברשת הסבכה המאפיינים את רמת האבזור 'סופרים' אינם נמצאים כאן.
רמת האבזור המשרתת גרסה זו אינה כוללת כמובן גג שחור, אבל שינוי משמעותי יותר הוא בצמיגים ובחישוקים; ב'סופרים' צמיגי 195/45-16 וחישוקים קלים, ואילו בזאת שנבחנה 175/65-14 על חישוקי מתכת פשוטים וכיסוי פלסטיק. חבל שהיבואן לא בחר עבור מיני צעירה צבע חי מהלבן השגרתי, ועדיין היא נראית טוב, גם בגלל שבחידוש נוספו לרכב שמשות כהות.
המקום והזמן
בהשוואה ל-i10 שנבחנה לא מכבר עם התיבה החד-מצמדית וברמת האבזור הגבוהה 'סופרים', סביבת הנהג בידנית נראית פשוטה, חד-גונית והיא כהה יותר; חסרים בה החלקים הבהירים ומסגרות פתחי המיזוג הכסופות, הריפוד שונה (אך זה לא נראה פשוט יותר) והמושב אחר. האבזור עצמו בהשוואה מצומצם; חסרים כאן בקרת אקלים, קיפול מראות חשמלי, מד טמפרטורה חיצוני ואפילו תאורת תא כפפות. עם זאת, האבזור נאה ביחס. בהשוואה לגרסה הידנית לפני החידוש, בזו הנוכחית מחוונים מוקרנים, ולמרות שאלה של המהירות והסל"ד עגולים התצוגה הם ספרתיים. כאשר הסל"ד מתקרב לנתון המרבי, הספרות נעשות סמוקות.
לרכב מולטימדיה קלה לתפעול, וזו כוללת מצלמה וממשק קארפליי אלחוטי המתחברים מיד, ונוספים שני שקעי USB (רגיל ו-C) קלים לגישה.
המושב המעט שונה מעט גבוה מדי בגלל הצורך בתפעול מצמד. כתוצאה מכך קשה יותר לקבע תנוחת נהיגה טובה ובנהיגה שבה צריך לתפעל הרבה את המצמד מעייף את הרגליים.
מאחור המרחב נאה ביחס למכונית כה קטנה, אפילו מפתיע, וסביר גם עבור שני מבוגרים.
נפח תא המטען, 252 ליטרים, סביר אף הוא ביחס למכונית כה קטנה, וזה כולל גם גלגל חלופי. חבל שהכיסוי אינו מתרומם עם הדלת.
סיבוב מפתח
עם המפגש בדור השלישי של i10 ב-2019 התלוננו על פעולת התיבה הרובוטית, והגרסה הידנית פשוט מדגישה את מגרעותיה.כמעט הכל זהה ביחידת הכוח: אותו מנוע בנזין אטמוספרי 1.2 ליטר ו-4 צילינדרים, 84 כ"ס ב-6000 סל"ד ו-12.0 קג"מ ב-4200 סל"ד; אותם חמישה הילוכים על יחסי ההעברה שלהם (כולל הסופי); אפילו המהירות המרבית זהה (171 קמ"ש). שאר הביצועים ואופן השגתם – ממש לא.
ראשית, הנתונים עצמם: משך ההאצה ל-100 קמ"ש עם התיבה החד-מצמדית הוא 15.8 שניות, עם הידנית 12.6 שניות, והתחושה היא שהפער גדול אף יותר מ-3.2 שניות. בנוסף וכמובן, האצות הביניים מהירות ונשלטות טוב בהרבה.
מרגע סיבוב המפתח (מתי לאחרונה סובבתי מפתח? התגעגעתי לכך) השילוב לראשון ושחרור המצמד, i10 הידנית מתנהלת בזריזות, מפגינה קלילות, המנוע פועל בנעימות והתיבה קלה לתפעול ומדויקת בהעברות (מעט יותר מאשר לפני החידוש).
המצמד עצמו קל, אבל נקודת הצימוד אינה ברורה תמיד, ולכך מצטרפת מצערת שהמהלך הראשון שלה מעט קהה, כך שנדרשת מעט תשומת לב. לא נורא. לא חשבתי שזה יפריע, אבל חבל שידית הבורר העשוי פלסטיק אינה נעימה למגע.
הביצועים נאים גם מחוץ לעיר; מכיוון שזה מנוע אטמוספירי, צריך כאשר צריך להביא אותו לסל"ד גבוה (החל ב-4000), כדי לשמור על קצב נאות בעומס ממושך (עליות) או רגעי (עקיפות), עוד יותר כאשר ברכב יש נוסעים. לצורך זה צריך להוריד הילוך אחד, גם שניים, אבל הדבר נעשה כאמור במהירות ובקלילות, ולכן אין בעיה להביא את המנוע ל-5000 סל"ד ויותר (הקו האדום ב-6900 סל"ד).
צריכת הדלק מצוינת, וזו עמדה על 15.5 ק"מ/ל' ביום המבחן, 17-17.5 ק"מ/ל' בשיוט; הטווח, עם מכל של 36 ליטרים למעלה מ-600 ק"מ.
הרבה אופי
נוחות הנסיעה, גם בזכות צמיגים עם חתך גבוה יותר, עדיפה על פני זו של הגרסה הרובוטית המהודרת בייחוד בעיר (195/45-16). עדיין, וכמקובל במכוניות מיני שיש להן בסיס גלגלים קצר, נוחות הנסיעה אינה מתעלה, בייחוד במעבר על שיבושים גדולים בעיר, אבל היא סבירה. מחוץ לעיר הנוחות טובה יותר, אבל שילוב של נוסעים, כביש גלי ובגלל ריסון חסר גורם לתנועה רבה יחסית. רעשי רוח וכביש נוכחים מחוץ לעיר.בעיר מביאה עמה המיני הזאת את יתרונות הגודל שלה – תמרון, בעיקר היצע חנייה גדול יותר.
שלא בהתאם לתפקידה, כן בגלל שבכל זאת צריך לבחון, עלה כי היכולת הדינמית של הקטנה הזאת נאה – ואף יותר, מכיוון שהיא יכולה להעלות חיוך בכבישים הנכונים. התגובות להפניית ההגה חדות, גם בגלל החישוקים הקטנים. בתוך הפנייה, אחיזת הצמיגים אובדת באופן הדרגתי יותר מאשר אלה שבחד-מצמדית. פעולת הבלמים צפויה וברורה, אבל היציבות בעצירת חירום לא תמיד מושלמת. יצוין כי השמירה על מרכז הנתיב לעיתים פעלתנית מדי.
מתכון נכון
המיני יונדאי i10 מזכירה מכוניות סופרמיני של פעם בכל הקשור לממדים אבל גם ביחס להתנהלות ולתחושות שיא יוצרת. הדגם הזה אינו מוגבל לשימוש עירוני, והוא יכול לעמוד היטב בשפע משימות, למרות ממדיו ובנוסף, עיצובו נאה ועדכני.
הגרסה הידנית מדגישה את האופי הצעיר ואת היכולת הדינמית, טובה בהרבה מזו החד-מצמדית, האבזור עדיין סביר – והיא מהנה לנהיגה, כדי כך שגרמה לנו לרצות לחוות את 'N ליין' החזקה יותר.
עבור מי שמוכן לוותר על הנוחות שמעניקה תיבה אוטומטית, ולקבל מכוניות שמעניקה הרבה יותר בביצועים, ימצא כי i10 הידנית – שמחירה כאמור הוא 79,000 שקלים – היא הבחירה העדיפה וקנייה מצוינת לכשעצמה.
