שכר המכונאים נמוך, אז מייבאים כוח אדם זול - והרכב תקוע במוסך

הפער נובע, בין היתר, ממודל עסקי שאינו מותאם לעידן של רכב חשמלי ומערכות מתקדמות. מרכזי השירות מתבססים על תעריף שעת עבודה ומחירים של חלפים, אך המעבר מהחלפת חלקים נקודתית להחלפת מכלולים שלמים פגע ברווחיות. המוסכים הפרטיים חוששים להעלות מחירים ללקוחות, ולכן גם שכר העובדים נותר מאחור. רבים ממרכזי השירות פועלים כעסקים הישרדותיים - גם כשהדרישות מהעובדים עולות.

לצד הביקורת על רמות השכר, ברמת הציות לחוק נרשם שינוי: בשנת 2024 נתן משרד העבודה התראות למעסיקים בענף המוסכים על כוונה להטיל חיובים בסך כ־339 אלף שקל בשל הפרות דיני עבודה. לפי חיים מולכו, מנכ"ל עוקץ מערכות, זהו נתון נמוך ביחס לענפים אחרים ולשנים קודמות, עדות לשיפור בהקפדה על זכויות עובדים בענף. עם זאת, השיפור באכיפה אינו פותר את בעיית השכר והמחסור במכונאים מיומנים.

מיומנות

בחזית התדמית והכשרת הדור הבא, יש סיבות לאופטימיות זהירה: לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית נערך באתר "לימודים בישראל" סקר בקרב 2,114 הורים. מהממצאים עולה כי בשמונה השנים האחרונות חלה עלייה של כ-50% במוטיבציה שילדיהם ילמדו מכונאות, מ-0.6% בשנת 2017 ל-0.9% בשנת 2025. לדברי מנכ"ל האתר, עידו רוזנר, הנתונים משקפים שינוי בתפיסה: מכונאות נתפסת יותר כתחום טכנולוגי ומתפתח עם יציבות תעסוקתית ואופק מקצועי, ופחות כ"עבודה שחורה". מנגד, שיעור המתעניינים עדיין נמוך, ולכן תנאי ההעסקה והכשרה מתקדמת יכריעו אם המגמה תתרחב.

העובדים במרכזי השירות כיום משכילים ומקצועיים יותר מאי פעם. שיעור בעלי ההשכלה הטכנולוגית והאקדמית עלה משמעותית, והמשרות הטכנולוגיות בענף צמחו בכ-60 אחוזים. למרות זאת, היכולת של העובדים ליהנות מתגמול בהתאם כמעט שאינה משתקפת בשכר.

המחסור בכוח אדם מקצועי במרכזי השירות מוערך בכ-4,000 עובדים, מהם כ-1,500 במקצועות ליבה טכניים. המעבר המואץ לרכבים חשמליים והיברידיים, המהווים כבר 45 אחוזים מהמסירות החדשות, דורש הכשרה מתקדמת ומעודכן. מודל התמחות דואלי, שמשלב הכשרה מעשית עם לימודים, יצא לדרך אך פחות מ-20 אחוזים מהמרכזים מדווחים על קליטת מתמחים בפועל, מה שמעיד על פער בין התכנון למציאות.

רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים, מציין כי ניתן היתר להבאת 1,900 עובדים זרים, מהם כ־1,200 כבר נקלטו בישראל – חלקם בהשוואת שכר טובה יותר מאשר במדינות המפרץ. אולם לדבריו, "אין צפי להבאת עובדים מקצועיים ממדינות אירופה שבהן השכר גבוה יותר, ולכן אין לראות בגיוס עובדים מחו"ל פתרון מלא לפערי השכר והמיומנויות".

בשיחה עם בעל מוסך מתל אביב, מתקבלת תמונה שכרוכה גם בהיבט הביטחוני: "קיבלנו סטירה חזקה מאוד בעקבות מניעת כניסת העובדים הפלסטינאים - ועדיין לא התאוששנו ממנה. את החוסר הזה אי אפשר למלא באמצעות עובדים ישראלים, מהטעם הכי פשוט - הם לא רוצים לעבוד קשה. יש מחסור חמור בעובדים, ובגללו גם רכבים נשארים יותר זמן במוסך".

לגבי השכר הוא אומר למערכת 'אוטו': "הלוואי ויכולתי לשלם יותר, אבל שולי הרווח שלי קטנים. חברות הביטוח עושות קומבינות. אם אתה לא מוסך הסדר, אתה בבעיה. גם עלויות המעסיק שלי עלו מאוד, הכל התייקר אבל אני לא יכול להעלות את המחיר, כי יש תחרות מטורפת בחוץ".

בכוכבית, חשוב לומר כי בתפקידים הטכניים בענף קיים ייצוג נשי זניח ביותר. רק 2 אחוזים מהמוסכים מעסיקים נשים באבחון, 5 אחוזים במכונאות ואין כלל נשים בפחחות או צבע. כך חצי מהאוכלוסייה כמעט ואינה משתתפת במקצועות עם פוטנציאל הכנסה ויציבות תעסוקתית.

על הליפט

בסופו של דבר, ענף הרכב בישראל נמצא בצומת קריטי. ההכנסות עולות, אבל מי שמבצעים את העבודה עצמה נתקעים מאחור עם שכר נמוך ותמרוץ דל. הבאת עובדים זרים עשויה לספק מענה נקודתי למחסור, אך היא אינה פותרת את הפער המעמיק במיומנות ובאחריות המקצועית. ללא עדכון שכר, הכשרות מעודכנות והחזרת מעמדו של המקצוע, רמת השירות והאיכות במרכזי התיקון צפויות להישחק, והתוצאה תהיה לא רק פגיעה בעובדים, אלא גם באמינות ובבטיחות של התחזוקה עצמה.