החזרה המפתיעה של מנוע הדיזל

המהלך מגיע זמן קצר אחרי הודעה על מחיקות ענק של כ-22 מיליארד אירו בעקבות צמצום תוכניות החשמל - סימן ברור לכך שהאסטרטגיה הקודמת לא סיפקה את התוצאות המצופות.

הדיזל נחלש, אבל לא נעלם

למי שצמא לבשורה, בעיקר לחובבי הסולר, אין כאן חזרה לימי התהילה של הדיזל. לפני עשור הוא שלט בכמחצית מהמכירות באירופה, בעוד שב־2025 חלקו כבר צלל לכ-7.7 אחוזים בלבד. באותה תקופה, רכבים חשמליים הגיעו לכ-19.5 אחוזים מהמכירות, אך גם הנתון הזה נמוך מהתחזיות שעליהן בנו היצרנים.

המסר שעולה מהשוק מעצב מחדש את כל הקונספציה של היצרנים, ולכן ההפסדים - ולכן רבים מבצעים חישוב מסלול מחדש; המעבר לחשמל מתקדם, אבל בקצב מתון יותר ממה שתעשיית הרכב העריכה. לכן יצרנים גדולים מעדיפים להשאיר כמה אופציות פתוחות במקום להמר על טכנולוגיה אחת בלבד.

כמו כן, מאחורי החזרה לדיזל עומד גם שיקול תחרותי. רוב היצרנים הסינים שנכנסו לאירופה מתמקדים בחשמליות ובפלאג אין, וכמעט שאינם מציעים דגמי דיזל. המשמעות עבור מותגים אירופיים היא לבנות על המוניטין שלהם והמסורת כספקים של רכבי דיזל מסורתיים, כלומר למלא וואקום שבו לסינים אין בכלל מענה.

במילים אחרות, דווקא בזמן שהשוק דוהר לחשמל, סטלנטיס בוחרת להחזיק גם בקלף שכמעט כולם מיהרו להשליך. במקום אסטרטגיה חד כיוונית, סטלנטיס עוברת לשמיכה הרבה יותר גדולה: להציע כל מה שהשוק מוכן לקנות - חשמל, היברידי, בנזין וגם דיזל.

מבחינת הצרכן האירופי הממוצע, זה אומר פחות התעסקות בעניינים אידיאולוגיים ויותר התכנסות סביב הנושאים שבשגרה. ייתכן שזו רק סנונית ראשונה, ויצרנים נוספים יבחנו זאת מחדש.