אודי RS3 המחודשת במסלול

עד לפני קצת פחות מעשור, המילה מסלול מירוצים נשמעה לנו הישראלים כמו פנטזיה רחוקה. בימים ההם, עצם המחשבה על ריסון מכונה עם 400 סוסים בין אייפקסים נוכריים הייתה מספיקה כדי לייצר במחוזותינו מהומה - קרבות עד זוב דם בין חברי מערכת מריירים שמתחננים לצאת להשקה. אבל בזמן הזה, כשכל רכב פנאי מלוכסן מתהדר בביצועים של מכונית-על וישנם שלושה מסלולי מירוצים במרחק שעה קלה מפתח-תקווה, נהיגה בקומפקטית כפולת הנעה במסלול אלמוני כבר רחוקה מלהיות פנטזיה. 

היה לי ברור שאף אחד מחברי המערכת לא ירצה להתנדב למטלה המתישה, ושגם הפעם אצטרך להיכנס מתחת לאלונקה - אז כדי להימנע ממבול התירוצים וההתחמקויות פשוט נידבתי את עצמי למשימה. כזה אני, נדיב וסגפן.

ואם כל זה נשמע לכם מוכר, אתם צודקים, אני גם הייתי זה שהתנדב לנהיגת המסלול ב-RS3 הקודמת, בסביליה שבספרד. אין צורך להודות לי על האומץ וההקרבה, זה באמת בקטנה. כנראה שאני הפילנתרופ התימני הראשון.
 

רינג, אבל לא בנורבורג

זלצבורגרינג הוא בדיוק מה שחששתי ממנו כשיצאתי למשימת ההתנדבות הקשוחה הזו. מסלול צר יחסית, מתאים יותר לאופנועים. הוא הוקם אי-אז בשנת 1969, עשור לפני שנולדתי, אבל האמת היא שהוא נראה הרבה יותר טוב ממני - מתוחזק היטב, עם 'קרבים' באדום-לבן, שינויי גובה קלים בלבד ותוואי זורם ומהיר. מקו הזינוק לסיום מחכים 4250 מטרים לערך, 15 עיקולים, שלוש אודי RS3, שני סוגי צמיגים ואידיוט אחד.

הסיבה שהגעתי לכאן היא התרשמות מאודי RS3 המחודשת, לאחר מתיחת הפנים שעברה באוגוסט 2024, ועל הדרך התרשמות משני סוגי צמיגים מבית פירלי. קשים חייו של עיתונאי הרכב.

צילום: יצרן
 

פרופורציות

מתיחת הפנים של אודי RS3 פחות בולטת בהיבט החיצוני, אך מתחת לעור נעשו מספר עדכונים חשובים. כמקובל בז'אנר, כעת העיצוב אגרסיבי מבעבר בזכות סבכה גדולה עוד יותר, אשר יחד עם כונסי אוויר חדשים ומודגשים מעניקה לחזית נופך קרבי יותר. גם יחידות התאורה חדשות, כאלה שמאפשרות לשנות את אופני התאורה, ממש כמו שאר דגמי אודי העדכניים. מאחור ישנו דיפיוזר משופר, פתחי מפלט שונים ואת הכל חותמים חישוקי 19 אינץ' בעיצוב חדש. 

המנוע באודי RS3 אינו חדש, וזה בהחלט לא דבר רע; זהו אותו טורבו-בנזין מהולל בנפח 2.5 ליטר ששירת את הדור הקודם וזכה לשבחים מקיר לקיר. הדבר העיקרי שהשתנה הוא שכעת הצליל שלו בולט וספורטיבי מבעבר.  הבלוק עדיין מאלומיניום להפחתת משקל, מספר הצילינדרים הוא חמישה כי ההיסטוריה מבקשת, והתיבה אוטומטית-רובוטית דו-מצמדית עם שבעה הילוכים.

התפוקה מכובדת: 400 כ"ס שנחלשים רק ב-7000 סל"ד ו-51 קג"מ שמתחילים כבר ב-2250 סל"ד, ליצירת רצועת כוח עבה ורחבה מאוד. הביצועים בהתאם: 3.8 שניות ל-100 קמ"ש ועד 250 קמ"ש בגרסה הרגילה, 305 קמ"ש במכוניות נטולות ההגבלה שמחכות לנו באוסטריה. יותר רלוונטית לגבינו היא העובדה שהמהדורה המחודשת מחזיקה בשיא נורבורגרינג למכוניות קומפקטיות עם זמן של 7:33 דקות, מביסה את הזמן שקבעה ב.מ.וו M2 הנוכחית ביותר מחמש שניות.

אני יודע שאני חוזר על עצמי, אבל תעצרו רגע לחשוב על הנתונים האלה; לכאורה, אורווה של 400 סוסים אינה מרגשת כמו פעם, כי יש רכבי פנאי חשמליים שעושים יותר. אבל הם מוגבלים ל-160 קמ"ש בחלק מהמקרים, 200 קמ"ש במקרה הטוב. ובעולם שבו רוב מכוניות העל מרחפות סביב 330 קמ"ש מרביים - 310 קמ"ש בקומפקטית צנועה זה נתון שערורייתי, שמרמז עד כמה מהירה המכונית הזו "בגבוהות".

קחו עוד נקודת ציון חשמלית: הקפה של 7:33 דקות בנורבורגרינג היא בדיוק זמן השיא של פורשה טייקאן טורבו S הקודמת, עם 750 כ"ס, שנשבר אך במעט (7:25 דק') על ידי טסלה מודל S פלייד עם 1020 כ"ס - אז אל נא תזלזלו ב-400 סוסים שלוגמים בנזין.

צילום: יצרן
 

שחורים ועגולים, של פירלי

את המערך הדינמי המתקדם של RS3 אנחנו כבר מכירים: דיפרנציאל אחורי אקטיבי (מכאני לגמרי, נשלט אלקטרונית) שיכול להעביר את מלוא הכוח לאחור, ועד 50% מכלל התפוקה לגלגל בודד. במסגרת חידוש הדגם, התוכנה השולטת במערך הבולמים כוילה מחדש, הדיפרנציאל האקטיבי כוון לניהוג ספורטיבי יותר, ובקרת היציבות תוכנתה אף היא לצמצום תת-היגוי.

כמו בעבר יש גם "מצב דריפט" המאפשר לבצע החלקות כוח - אם כי בואו נשים יד על הלב, כאחד שכבר ביצע זאת, זה עדיין לא נכון וטבעי כמו עם הנעה אחורית טהורה. צריך להיות חוראני עם דוושת הגז וברגע שהרפית מעט, ההחלקה תסתיים כי למערכת לוקח זמן לבנות את זה שוב. אבל בכל הנוגע ליכולת בתקיפת פיתולים, זה עושה את העבודה יותר מנהדר.

הצמיגים שקיבלנו למבחן במסלול הם מתוצרת פירלי, מסדרת P זירו R הקרבית. האחד הוא צמיג כביש ספורטיבי שמיועד למכוניות ספורט ומכוניות-על - האחר הוא צמיג מסלול קיצוני הרבה יותר.
אז איך יודעים כמה דביק הצמיג? אין לזה מדד אמיתי, אבל ניתן לקבל מושג קרוב בנתון השחיקה המוטבע בדופן הצמיג (Treadwear) - שוב, זה לא מדויק ולא בהכרח, אבל כלל האצבע הוא שככל שהמספר נמוך יותר, כך מקדם השחיקה גבוה יותר והצמיג דביק יותר.

לצמיגים ספורטיביים ממש מקדם החיכוך נע בין 240 ל-300, כמו זה של הצמיג הפחות ספורטיבי שדגמתי - ומיד על ההתחלה אני נפעם מהיכולת של המכונה הזאת לייצר אחיזה אדירה אפילו עם צמיג ספורטיבי "רגיל". ההנעה הכפולה החכמה הזאת דואגת לייצר כוחות G גבוהים כבר בצמיג שמקדם החיכוך שלו הוא 280 בלבד.

צילום: יצרן
 

כמה אומץ, כמה אהבל

צריך רגע להגיד מילה טובה לאודי על האומץ, כי בואו נודה על האמת - מכונית כביש לעולם תהיה מוגבלת במסלול, ומכונית מסלול תהיה לרוב בלתי נסבלת בכביש. וכאמור, זו לא הפעם הראשונה שאודי נותנת לחבורת בבונים חרמני-הגה במסווה של עיתונאים את המפתחות למכונית הכביש שלה בפיטס של מסלול תובעני.

אני מתחיל את ההקפה בגישושים - נותן לצמיגים להתחמם, מנסה להבין את התוואי, ומהר מאוד ה-RS3 מעניקה לי טונות של ביטחון. יותר מדי ביטחון, יש שיגידו.

הפניית הגה לימין ואז לשמאל וההיגוי שאומנם אינו דובר את שפתם של ההולכים על שניים, דואג לציית לכל פקודה. על כביש זה אולי נסלח יותר, ובעולם הרכב הנוכחי ממילא נדיר מאוד לפגוש הגאים שמדברים איתנו - אבל ההיגוי ב-RS3 לא רק שאינו מתקשר, אלא גם סובל ממשקל קל מדי לקצב הפסיכי שהמכונה הזאת מייצרת.

כך או כך, אני מוצא עצמי בסוף הישורת (שאינה כזאת ישורת אלא עיקול ארוך שמאלה) במהירות של כ-235 קמ"ש לפני בלימה חזקה לתוך השיקיין המאולתר, והמכונה מאינגולשטאט תוקפת אותו נהדר - יציבה, צפויה ומדויקת. גם הבלימה חזקה, ולא שציפיתי למשהו אחר מהקאליפרים והדיסקים העצומים שממלאים את החישוקים המגודלים.

"כמה אומץ" אני חושב לעצמי תוך שאני עובר בקושי בין הקונוסים של השיקיין, שטוף אדרנלין, לתוך ברקס חזק ימינה, ואז נגיעה יותר מדי בדוושת התאוצה ומיד בלימה שלא עשתה מספיק - ואני מוצא עצמי מכוון את הגלגלים לתוך החצץ... אני מחזיק אצבעות שלא ראו אותי ושיש לי מספיק מהירות כדי לצאת משם בלי חילוץ. למזלי, הגעתי מספיק מהר כדי לחצות גם את תעלת סואץ. לאורך.

את רחבת הטיפולים אני חולף בשקט, כאילו כלום לא קרה, כשהשותף השקט שעמי באוטו צוחק ממש כמוני.

זה בדיוק הזמן לנשום קצת, לנתח את הטעות ולנהוג באופן שקול יותר להבא - אבל אני, לא רק שלא הורדתי קצב, אלא הגברתי עוד יותר, מנסה בכל עיקול להבין יותר את המכונה ואת הקו הנכון. הקצב הופך מהיר יותר ויותר, את השיקיין אני חולף כרוח סערה ומבין טוב יותר את נקודת הבלימה המאוחרת שפספסתי קודם, בדיוק לפני אותו רצף פיתולים בהם ירדתי מהאספלט. אני מותח את הגבול עוד ועוד, מתלונן שאין מספיק תקשורת הן מההגה והן מהשלדה, ובאופן מפתיע - לא מרוצה מצליל המנוע.

צילום: יצרן

המנוע הזה באמת מופלא - חזק, חלק ומוסיקלי, עם השהיית טורבו מינימלית, סל"ד ביניים בשרני וסאונד שמעלה זיכרונות מהקוואטרו האגדית. אבל הצליל שלו לא משנה תדר, כך שקשה להבין מתי בדיוק מגיע זמן המנתק, ואני מתנגש בו שוב ושוב וכועס על עצמי כשאני מאבד בגללו זמן יקר. שלא יהיה לכם ספק - אני לא במירוץ, ולמעשה, אני לבד על המסלול. אבל זה חזק ממני. הצמיגים כבר רותחים, זה מורגש באיבוד אחיזה מוקדם יותר מלפנים והתנהגות פחות מהוקצעת. הגיע הזמן לתת לאוטו לנוח.

אני נכנס לרחבת הטיפולים, להחליף את הרכב לזה עם הצמיגים הדביקים, וזורק  לאחד מהחבר'ה של אודי שיכנס זריז ויעשה הקפה רגועה לקרר את הבלמים שהחלו להעלות עשן.

בזמן שהוא התיישב באדישות מוגזמת וחגר עצמו, הגיעו עוד חבר'ה מאודי ואמרו לי שיש חצץ שנדבק לצמיגים ושאלו בחיוך איפה ירדתי מהאספלט. כמעט ברחתי משם ללא בושה. ככה זה עם אדישים, כולם סובלים בגללם.
 

סופר גלו

בשנים האחרונות, פירלי סבלו קצת מההשוואות למתחרים מצרפת עם צמיגי ה'קאפ 2R' המופלאים שלהם. המקטרגים טוענים שהפירלי אומנם דביקים לא פחות, ואפילו מייצרים זמני הקפה עדיפים, אך שהם אינם עמידים כמותם לאורך זמן. מן הסתם אני לא יכול לבדוק את זה בתנאים הנוכחיים, אבל אני כן יכול לספר לכם שהצמיגים הספורטיביים יותר שחיכו לנו, 'טרופיאו R', הינם סמי סליקס - ויש להם מקדם שחיקה של 60...

החוויה בינו לבין הצמיג הספורטיבי הקודם אחרת לגמרי, וההפרש הוא אשכרה כמו בין הקודם ובין צמיג ירוק. טירוף.

צילום: יצרן

כבר ברצף הסיבובים ההדוק הראשון מרגישים זאת באופן נהדר - אני עולה על השוליים האדומים-לבנים כמו בסשן הקודם, אבל הפעם הצמיגים החיצוניים כל כך דבוקים לאספלט שהרכב פשוט עולה על שני גלגלים ומקפץ מספר פעמים הצידה. שלמות. איזה כיף.

עם הצמיגים האלו, הבלימה לפני העיקולים כבר מאוחרת משמעותית, כי ההפרש הכי גבוה בין דביקות צמיגים ניכר בעיקר בבלימה. תודו שלא ידעתם.

כך אני ממשיך, עיקול אחר עיקול, וכוחות ה-G כבר חזקים כל כך, שמתחילה לי צרבת. אבל אולי זה המלוואח-ביצה חומה שאכלתי לפני הטיסה, מי יודע.

את העיקול הארוך-ספק ישורת אני מסיים כשאני מדגדג 250 קמ"ש מלמטה, ואז ירידה על הבלמים והידוק ישבן אך ללא איבוד אחיזה ומיד לשיקיין. רמת הביטחון כה גבוהה, ואני מוצא עצמי שוב בולם מאוחר מדי לפני העיקול ימינה - והנה הקו הנכון כבר לא אתנו והחצץ המוכר מתקרב בקצב מדאיג. אין ספק, שכשאשתפר אהיה מטומטם.

צילום: יצרן

הצמיגים הדביקים מצילים אותי מעצמי, אני מתחמק מהחצץ, עולה על השוליים שמאלה, מקפץ מהם חזרה ואז אותו דבר בשוליים מימין. אני באמת דוחק את מכונית הכביש הזו לקצה שלה ושלי במסלול, והתחושה היא של מכונה מוצקה וצייתנית.

אני חייב להרגיע, אבל השדים בראש לא ממושמעים, ובהקפה לאחר מכן ואני מגזים יותר, מאתגר את הצמיגים באחיזה ואת המתלים ביכולת נחיתה - ואיכשהו ההתנהגות אפילו טובה יותר. תת ההיגוי כמעט ונעלם ואגרסיביות היתר הזו עוזרת לישבן להדק טוב יותר את העיקולים. הייתי מעדיף הידוק עוד יותר אגרסיבי, אבל אין ספק שהליניאריות הזו של ה-RS3 תשרה יותר ביטחון ברוב הנהגים.

ההיגוי הקל נשאר הנקודה החלשה והבלימה עדיין מפתיעה לטובה. אני עדיין מתעצבן על עצמי שאני לא מצליח ללמוד את צליל המנוע טרום כניסתו למנתק, וגם מבסוט מעצמי שאני מצליח לגרום למכונה הזאת לעבוד קשה. ומעבר לכל בולטים הצמיגים האלה, שאין לי מילה רעה אחת לומר עליהם, למעט אולי שהם לא יהיו זולים ונגישים כלכלית לכאלו שמתפרנסים מעיתונות רכב. 
 

הקפת קירור מנטאלית

כשנכנסתי לרחבת הטיפולים כבר לקחו אותה מהר יותר להקפת קירור. ריח חזק של בלמים נישא אל על והעשן מהם החל להתפזר בעודי נפרד לשלום מאותה שדה קטנה ומהירה של אודי.

ה RS3-טרום מתיחת פנים באמת היתה מוצלחת לטעמי, וזו כעת לא שונה משמעותית - קצת יותר מחודדת, קצת יותר ממושמעת וספורטיבית בנהיגה אגרסיבית. זו לא מכונה מופרעת, אך מאוד מוצלחת. כך אמרתי בעבר, ואני עדיין דבק בזה.

אודי RS3 היא קומפקטית ספורטיבית מרשימה. ממש. 

צילום: יצרן