אלפין A290 החדשה - מבחן דרכים

1. הקפה. אומר כבר בפתיחה: מבחן לאלפין A290 אינו אירוע קל. מצד אחד מגיעה אלינו מכונית שנראית כמו הסופרמיני הספורטיבית, הלוהטת והאהובה שנעלמה מהמדף בשנים האחרונות, כזו שמגיע לה גם לא מעט קרדיט בזכות האנשים שעמלו עליה – בין אם אלה אנשי אלפין ובין אם אלה החברים מרנו ספורט; אלה גופים שפתחו מכוניות ספורט קטנות וקומפקטיות מהטובות שראינו כמו דורות של קליאו ומגאן RS. וכאשר הקליפרים שמציצים מהחישוקים מתחרים בגוון האדמדם של הכלניות בשולי הדרך אנחנו רוצים רק לנהוג. ומצד שני זו מכונית חשמלית עם סוללה קטנה כדי שלא להפריז במשקל, והאופי הטמפרמנטי מגרה לזלול את החשמל מהר ולבלות לא מעט בעמדות טעינה נידחות ליד כבישים שאנחנו אוהבים. כמה פעמים ביום יכול אדם שפוי לשתות קפה של ארומה???

זו מכונית שבקצב מקובל תעבור 290 ק"מ (5.6 ק"מ/קוט"ש), ואם מתאמצים ניתן לגרד את ה-300, אבל אם לוחצים, כמו שאמורים לעשות עם מכונית כזו, הטווח יתקצר בקלות ל-250-240 ק"מ, תוצאה של צריכה שעמדה על 4.7 ק"מ/קוט"ש. גם פחות – ועלייה אחת לגלבוע תדגים זאת. אם משלבים עוד כביש מהנה או שניים ואז הטווחים מתקצרים עוד, עניין המאותגר על-ידי טעינה לא מאוד מהירה. 

2. ושוב נצאה אל הדרך. יותר מכל דגם בהיסטוריה של אלפין, בולטת העובדה ש-A290 מבוססת על מכונית של רנו, כאן זו 5 החדשה. היא מסמנת תחילת קו דגמים חדש עם הסיומת 90 (לעומת 10) שיפנה לקהל רחב יותר. המשמעות היא שאלפין יוצאת לדרך חדשה ומכוונת להיות מותג נגיש יותר.

3. יש לה אחות. אלפין A290 כאמור קרובה מאוד לרנו 5 החשמלית, מבוססת על אותה רצפת אמפר של קבוצת רנו בגרסתה הקטנה. עם זאת נעשו שינויים רבים במערך הדינמי, ואלה כוללים את הרחבת מפשק הסרן הקדמי ב-6.0 ס"מ, מתלה קדמי שונה וכיול אחר למתלה האחורי, מעצור הידראולי בבולמים (Bump stops) וקליפרים קדמיים שהגיעו מ-A110.

המידות הצנועות נשמרו אך אינן זהות. משום מה נתון בסיס הגלגלים, 253 ס"מ, קצר ב-1 ס"מ והאורך, 400 ס"מ, דווקא גדל ב-7 ס"מ. לרוחב נוספו 5 ס"מ ל-182 ס"מ ולגובה 2 ס"מ ל-151 ס"מ. נפח תא המטען 300-326 ליטרים (לפי תאי אחסון), ומשקל הרכב 1554 ק"ג. 

הרכב מוצע בשתי גרסאות: לגרסת GT יש 177 כ"ס ו-29.1 קג"מ, ההנעה קדמית ומשך ההאצה ל-100 קמ"ש 7.4 שניות ועד ל-160 קמ"ש. ל-GTS תפוקה של 218 כ"ס ו-31 קג"מ, משך ההאצה ל-100 קמ"ש 6.4 שניות והמהירות המרבית 170 קמ"ש. שתי הגרסאות חולקות אותה סוללה של 52 קוט"ש והספק טעינה מהירה של 100 קילוואט; הטווח הוא 377 ק"מ ב-GT ו-361 ק"מ ב-GTS.

4. המשיכה. כבר מזמן לא הייתה במערכת מכונית שעוררה כזה עניין – בטח לא אחת עם פחות מ-220 כ"ס שמחירה 235,000 שקלים (לא כולל 7000 שקלים לצבע המאט), בוודאי לא כזו המבוססת על סופרמיני של יצרן אמצע הדרך.

במפגש הראשון נוצרת הסתייגות קלה. מבחינתי אלפין צריכה להיות בצבע "כחול צרפת"  ולא באפור מאט כמו שהיה ברכב ההדגמה ומתחבר כיום יותר לקופרה... ועדיין המכונית יפהפייה ומושכת המון מבטים בדרך, גם מנהגים בקופרה. לא רק המקור שלה ברור אלא גם השינויים שעברה.

אלה כוללים עיצוב מחודש של החזית ושל האחוריים, יצירת תפיחות במקומות הנכונים. מלפנים יחידות התאורה הנוספות עם ה-X המאיר שעליהן מדגישות את הייחוד של המכונית וכך גם פיסול החרטום. ובכלל, היא נפוחה במקומות הנכונים, בייחוד מעל הגלגל האחורי באופן שמזכיר את 5 טורבו של פעם (GT או זו עם המנוע המרכזי) יוצרת הופעה מושכת. גם חצאיות הצד, שאמנם קצת מקשות על הכניסה והיציאה (הן מוסיפות לרוחב המפתן הגדול), נראות נהדר. זוהי מלאכת מחשבת של עיצוב שלידה מיני קופר SE נראית כמעט שגרתית.  

5. הריגוש נמשך. לא רק בחוץ, גם תא הנוסעים באלפין נראה נהדר. ברוב המקומות (בחלק הקדמי) החומרים משדרים איכות ובכל מקרה נראים טוב. התאמת הגוונים מעולה, תאורת האווירה לא מופרזת וכוללת כיתוב נאה מול הנוסע, וסימון בצבעי דגל צרפת מופיע הן בעלייה האיטית של המסך המרכזי והן על משענת המושבים. ובכלל, האיפור הפנימי נכון ואלפין המשיכה את ההופעה של רנו 5 שאהבנו.

על גלגל ההגה הספורטיבי, שני פקדים עגולים – אחד לבחירת מצבי הניהוג ואחד לבחירת הבלימה הרגנרטיבית שמשתנה עצמאית בכל שינוי מצב ניהוג (וחבל שכך). בחלק העליון מבצבץ לחצן OV אדום שעוד נגיע אליו בהמשך. יש חיבה בתעשיית הרכב, בעיקר הצרפתית, למופעים על הצג שגורמים לעלייה איטית של המידע ושינוי מצבי ניהוג. אנחנו לומדים להתרגל.

מערך התפעול נוח לשימוש יחסית למקובל בתקופה זאת. בצד השמאלי של הצג המרכזי מסודר טור נקודות מגע/קיצורי-דרך ובתחתיתו שורת אייקונים השולטים בבקרת האקלים. אלה נותרים במקומם גם כאשר אנדרואיד אוטו (רק בכבל) בפעולה, כך שקל לעבור לתפריטים ולחזור אליו. תפעול עיקר בקרת האקלים – שאינה מפוצלת משום מה – נעשה באמצעות לחצנים חיצוניים ונוחים. גם השליטה בבקרת היציבות מתבצעת כמו שצריך באצעו פקד פיזי, ואת מערכת השמע ניתן לתפעל באמצעות השלט המסורתי של רנו הנמצא מאחורי ההגה. מסתבר שניתן ליצור ממשק נהג-מערכות קל לשימוש בימים אלה, ולכן אנחנו סולחים ללחצני עוצמת השמע הפשוטים הממוקמים על מסגרת הצג. 

המחוונים ברורים אך מעט מקושקשים; קצת מגוחך שהאצות חזקות (דרך לחצן ה-OV או המצערת) מלוות במופע כוכבים על המחוונים; אם באמת נוהגים מהר לא ניתן להביט במופע הזה. הילדים התמוגגו מהפרטים הקטנים כמו לחצני הבורר הדומה לזה שב-A110, המעוינים בדיפון התקרה (מגיעים מ-5), או תאורת הפנים הנאה. 

כבר בשלבי ההתאקלמות ברכב מוזר לגלות שהמושבים חסרים תפעול חשמלי, עניין המצטרף לרשימת חוסרים במפרטים הכוללת גם ניטור שטחים מתים. ובעניין זה: פעולתת מערכות הבטיחות עצמה אינה מציקה, והסידור של רנו, המאפשר לגבש מספר תפקידים ולנתק אותם באמצעות לחצן חיצוני אחד, פשוט ונוח.   

6. אינטימיות. תנוחת הנהיגה טובה ככל שמדובר ביחסים עם ההגה, אך שדה הראייה מוגבל לכל הכיוונים בגלל השמשות הקטנות. המושבים הנאים מאוד נוחים, ולמרות תמיכות צד בולטות עבורי המושב עדין מעט רחב. 

מאחור המרחב אינו נרחב, המרווחים לראש ולרגליים גבוליים ביחוד אם לפני היושבים מאחור יושבים נהג/נוסע ארוכי רגליים; לא יקרה במשפחת שאולי שאנחנו לא כדורסלנים בפוטנציה ולכן קל לנו להסתדר. הישיבה מעט נמוכה ביחס לרצפה ועדיין המושבים נוחים. קצת מאכזב שדיפון הדלתות מאחור פשוט בהרבה מאשר מלפנים.

תא המטען אינו גדול ושפת הטעינה גבוהה, אבל הוא סביר למכונית כזו, עם נפח הטענה מספק למזוודות לסוף שבוע זוגי בהרי ירושלים. 

7. מאזן הכוחות. בדברי ימי הסופרמיני הלוהטת של פעם 220 כ"ס נחשבו הרבה. לקליאו ספורט היה פחות, אבל היא והן היו קלות יותר וההאצות לוו ברעש מרגש ובהחלפות הילוכים. איכשהו A290 אינה יותר תחושה שהיא מאוד מהירה, גם בגלל שהצליל המלאכותי אינו עושה את העבודה, גם בגלל שהכוח עולה באופן ליניארי, גם בגלל המשקל, גם כי התרגלנו לקבל יותר במכוניות חשמליות. 

שלא תהיה טעות. אלפין A290 מהירה וזריזה, אלא שהיא אינה מביאה הספק המספיק לקיים דרמה מתבקשת; זו בעיה בדגמים חשמליים רבים המכוונים לאזור זה, אך רק מעטים הצליחו בכך ועשו זאת עם צעדים מרחיקי לכת (יונדאי איוניק 5 ו-6 בגרסאות N). גם הגבלת המהירות ל-170 קמ"ש – עניין לא מעשי עקרונית, אך כאן גם הצהרתי – אינה הולמת את מכונית שכזאת. 

אלפין מאפשרת לבחור בין שני צלילים ובשתי עוצמות והביצוע בפועל אינו מוגזם. זה נחמד בעיר אך קצת פחות מספק לאורך זמן בכלל, כאשר מגיעים לקטעי הנהיגה הטובים בפרט. המנוע החשמלי אמנם תורם תחת עומס מתמשך שריקה גבוהה אבל אלה לא הטונים שבאמת מגרים בנהיגה כזאת. 

8. הכפתור האדום. אחת הדרכים להוסיף דרמה הוא שימוש בלחצן 'אוברטייק', אלא שהוא מתגלה כפחות משמעותי ברגעי המחץ. זה חוסך לחיצה מלאה על המצערת, אלא שלרוב ברגעים הנכונים זו ממילא נמעכה ובכלל רצוי אז ושם לנהוג במצב 'ספורט'. בכל אופן, ביציאה מפניה לא תמיד מיקום היד על ההגה יאפשר לשלוח אצבע לכפתור (אבל אפשר להתכונן מראש). ובכל זאת, במצבים מסוימים נחמד להשתמש בו.   

9. תובנות מחדרה. כמו שציין גם מר אלגוב, האיש שלנו בחדרה, הרכב הזה אינו מתייחד בכוחו בקו ישר כי אם ביכולתו בקווים מעוקלים. והוא צודק. 

ראשית, הרכב משנה כיוון בזריזות ובקלות, וזה כיף. חלוקת המשקל טובה ומרכז הכובד הנמוך בגלל הסוללה. בכבישים המפותלים אותה יכולת מצוינת נשכרת גם בזכות צמיגי  מישלין פיילוט ספורט S 5 שפותחו במיוחד עבור אלפין המעניקים אחיזה מעולה.  

ובפירוט. לחיצה נלהבת מדי על המצערת יכולה לגרום לחימת הגה כאשר הרכב במצב 'ספורט' או עם הלחצן האדום, ואפילו לאתגר את אחיזת הצמיגים הקדמיים; 31 קג"מ כבר בסל"ד 0 זה לא מעט. התנהלות זאת יוצרת דרמה, גורמת בהמשך לתת-היגוי; אני תוהה האם אנשי אלפין לא היו צריכים להטמיע דיפרנציאל מוגבל החלקה (כמו בדגמי סטלנטיס קרובים). כך או כך השליטה בקו הפנייה היא באמצעות עוצמת הלחיצה, הרפיה ביציאה מפנייה תביא להידוק מהיר של הקווים. עם זאת, ולמרות התנועה המודגשת של החרטום, האחוריים נטועים כנדרש. התחושות מההגה וביחוד משקלו הקל מדי, פחות מרשימים.

10. ההפתעה הגדולה. ולפני שממשיכים, ההפתעה הגדולה. נוחות הנסיעה פשוט מצוינת. במהלך הנהיגה לאורך כל מסלול המבחן התחושה הייתה שאנשי אלפין ידעו מה הם עושים, ויש לכך ביטוי גם בנוחות, עניין מאתגר במיוחד עבר עבור מכונית ספורט, קטנה, עם חתך צמיגים נמוך (220-40-19). בקיצור: מרשים. רעשי הצמיגים והרוח אמנם בולטים אבל האופן בו המרכב מרוסן ועדין מתמודד היטב עם כל סוגי השיבושים גורמים לנו לתהות מדוע יצרני רכב באשר הם שם אינם יוצאים להשתלמות בצרפת.

11. עוד צל"ש. גם כאשר בפעולת הבלמים ובשליטה בהם, עניין מאתגר ברכב חשמלי, מגיע לצוות של אלפין צל"ש. הם מהטובים ביותר בהם נתקלתי ברכב כזה – אולי אפילו הטובים ביותר. מינון הבלימה טוב, הדיוק גם הוא כזה, התגובה לבלימה כמו שצריך, העוצמה נכונה – וכל אלה ייתרו פניקה מיותרת.