יונדאי אלנטרה N – מבחן דרכים

תראו, ככלל, אם נאמין ל"מומחים", מכונית כמו יונדאי אלנטרה N לא הייתה אמורה להתקיים. כבר שנים מספידים את מכונית הסדאן, אומרים שהנאה מנהיגה לא מדברת לאף אחד, שהצעירים בכלל לא מתעניינים במכוניות, על ההספדים למנוע הבנזין אני לא צריך לספר לכם ויש, עדיין, כאלו שרצף המילים "מכונית ספורטיבית של יונדאי" לא מצליח לחדור לתודעה שלהם. והנה לפניכם מכונית סדאן, מהנה לנהיגה שמאוד עניינה בעיקר צעירים, עם מנוע בנזין למהדרין והיא מגיעה מיונדאי. איך אמר גלילאו אל מול הספקנים? "אף על פי כן נוע תנוע" ואו-הו איך שהמכונית הזו נעה. 

אירוע משפחתי משמח

למרות שאני מאוד מאוד אשמח, ברשותכם, אדלג על הרצאת המבוא "המשפחתית הספורטיבית: מקורה והתפתחותה בראי הזמנים". כן נציין שמזה עשורים ידעו יצרניות הרכב לשמר לצד גרסאות הלחם והמרגרינה גם חלופות מהירות ומהירות חימה. חלקן למטרות הילה כללית שתעטיר אבק כוכבים ובלמים על הגרסאות הרגילות, חלקן היו חוליה מקשרת בין המשפחתית העממית למכוניות המירוץ על מסלולי האספלט והראלי וחלקן פשוט כי אנשים באמת רצו לשלב בין חטא ההנאה מהנהיגה למצוות פרו ורבו.

בישראל, תת הז'אנר הזה מאוכלס כיום בשתיים וחצי מכוניות שיכולות לענות לקריטריון הזה. יונדאי אלנטרה N, סקודה אוקטביה RS ועוד חצי שייך למאזדה 3 טורבו שאינה ספורטיבית בהגדרתה, אבל מהנה ביסודה. 

באשר לאלנטרה N, זו הגרסה הספורטיבית של המשפחתית סדאן של יונדאי. המימדים הם 467 ס"מ מספוילר לספוילר, 182 ס"מ לרוחב, 141 ס"מ מצמיג המישלן פיילוט ספורט לגג השמש ובסיס גלגלים של 272 ס"מ. תא המטען בנפח 402 ליטרים. 

האות N מעידה שהיא עוברת השבחת מכלולים וסדרת חינוך בחטיבה הספורטיבית של יונדאי. זו שאחראית גם לדגמים שפגשנו פה בעבר כמו i30N או i20N, גם דגמים שלא הגיעו לפה כמו וולוסטר N ואפילו יונדאי קונה N והיא גם מטפלת בגרסאות הספורטיביות של איוניק 5 ואיוניק 6 החשמליות. 

ההשבחה כוללת מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטרים, מוגדש טורבו עם 276 כ"ס ו-40 קג"מ, למיטיבי לכת, ההספק והמומנט המירביים מתקבלים ב-5,500 ו-2,100 סל"ד למביני לכת זה כבר מצייר את עקומת אספקת הכוח המצוינת שלה, אבל על כך בהמשך. מה שעוד מופיע כאן זו תיבת הילוכים כפולת מצמד עם 8 הילוכים. בינה לבין הגלגלים דיפרנציאל מוגבל החלקה אלקטרוני נשלט, דיסקים מאווררים 360 מ"מ מלפנים ו-314 מ"מ מאחור, הגה מהיר ו"קצר" משמעותית מזה של אלנטרה רגילה. מתלי המקפרסון מלפנים והרב חיבוריים מאחור מקבלים בולמים אדפטיביים, קפיצים מוקשחים והצצה לתא המטען חושפת גשר חיזוק אדום ואימתני בין בתי הגלגלים. 

עיצוב חיצוני ותא נוסעים

את האלנטרה N אפשר לקבל על הספקטרום הצבעוני של לבן, אפור ושחור כמו רוב אחיותה בציי הרכב, אבל אלינו היא הגיעה במדי הקבוצה הרשמיים של החטיבה הספורטיבית "פרפורמנס בלו" הם קוראים לו אני קורא לו "כחול ממש קל למצוא אותה בחניון". ההופעה באופן טבעי בהחלט מגרה את בלוטות הטעם, מהיציבה הנמוכה והרחבה, החישוקים השחורים, עד הכנף האחורית. למרות שאיני מחסידיה וכנראה תהפוך לפריט גניב כמו בימי האימפרזה WRX העליזים. את כל החבילה מקיף הפס האדום כמו סרט על מתנה. 

תא הנוסעים מנמיך את גובה הלהבות. אמת, המושבים עצמם הם חגיגה בתמיכה, בתנוחה ובחומרים שלהם וגם ההגה בקוטר המדויק ללפיתה. אבל שאר התא, למרות תוספת האבזור לא ממריא לגבהים חדשים. מזכיר את הבסיס שהינו משפחתית אמצע הדרך קלאסית. זה בא לידי ביטוי באיכות החומרים, בפלסטיקה הכהה מקצה לקצה, גודל המסך והפונטים בו ועוד. אגב מושבים, הם בעלי כוונון ידני, ויצקצקו המצקצקים על כך שכיום מכוניות בסכומים נמוכים בהרבה מציעים כיוון חשמלי, אבל אפשר לסנגר על יונדאי שבמקרה הזה, על פי רוב יהיה נהג אחד שיעשה שימוש במכונית הזו ואחרי הכיוון הראשוני, לא ממש סביר שהפיצ'ר המוערך יתר על המידה הזה יבוא לידי ביטוי.

מנוע וביצועים

הנעה ראשונה של יונדאי אלנטרה N נעשה במקבילה לבית האופרה בווינה של מכוניות. בחניון תת קרקעי, על רצפת בטון, בחלל מקורה וקרוב לקיר - החזרי ההד לא נשארים מאחורי שתי יציאות האגזוז אלא נעים סביבי. אירוע מלבב, אבל פחות לבבי כאשר תניעו אותה מוקדם מדי בבוקר מתחת לחלון של מישהו. ולא רק בהיבט הווקאלי, יש משהו מהעומק הזה גם באופי הפעולה של המנוע. בהיותו מנוע טורבו מודרני, אין פשרות בסל"ד הנמוך וזמינות הכוח מתחילה כבר עם הלחיצה על הדוושה. כלומר שגם בשימוש עירוני-יום יומי זו מכונית שאפשר לחיות איתה. בתנאי הנהיגה האלו, מצב ה"נורמל" או ה"ECO" מביאים גם את תיבת ההילוכים לפעול בצורה חלקה יחסית לכפולות מצמד שצריכות להתמודד עם הרבה כוח. זה עדיין לא הליטוש של אלו בקבוצת פולקסווגן, ואחרי שזה נאמר, גם בנהיגה האחרונה בדרך להחזיר אותה למכלאות, עדיין היה קסם ב"גסות" הזו שלה. 

ואפרופו דממה, תראו המכונית הזו רועשת. אישית, פיצוצי בקפייר מהאגזוז די נמאסו עלי. אולי כי אחרי 400 ימי מילואים מקבלים פרופורציה והקשר אחר לרעש הזה. ואולי כי בקפייר זה סוג של נפיחה של מכוניות ונפיחות זה משהו שמצחיק עד גיל מסוים. אגב, תשאלו כל מהנדס מנועים והוא יסביר לכם שמנוע שעושה יותר מדי מהם, בכל עזיבת דוושה – זה לא דבר טוב.

המחיר של השישו ושמחו הזה הוא צריכת דלק של כ-13 ק"מ לליטר בנהיגה מנהלתית (הכותב התייסר בכמעט 100 ק"מ של כזו. תקנון זה תקנון) ובפועל בסיום האירוע התייצבה הצריכה המשולבת על 9.3 ק"מ לליטר.

נוחות נסיעה, התנהגות דינאמית

שנייה לפני שנצלול לכיף, על הצד הפחות כיף – זו מכוניות בעלת נוחות ובידוד רעשים נסבלים במקרה הטוב ועל כביש טוב. אבל מאוד לא אוהבת כבישים עם שברים חדים או סלילה לא מצוינת. הבולמים האדפטיביים עושים מה שאפשר, אבל יש גבול כשהצמיג בחתך 35. אז תצפו בעיקר לקופצנות והמון המון רעשי צמיגים בתא הנוסעים. כמה זה נסבל? בעיני במקרה שלה זה היה מחיר ששווה את התמורה, אבל בניגוד לפרמטרים מדידים ואובייקטיביים, כאן אתם צריכים לנהוג כדי להחליט את זה. 

ובסופו של כל קטע מנהלתי מחכה הכביש המפותל, שמתעקל כמו חיוך. אלנטרה N מחייכת, חושפת שיניים ואז נועצת אותם באספלט ואם מגזימים אז גם בתחת (מותר לכתוב תחת פה? שואל בשביל חבר). בצבא קוראים לזה "קנה מלווה מבט", היא עושה משהו דומה עם ההגה. הוא קצרצר ויש לו קצת יותר מ-2 סיבובים מנעילה לנעילה, וביניהם כל מעלה מתורגמת לשינוי כיוון של החרטום. אחרי כל כך הרבה חשמליות, גם כאלו המתיימרות לספורטיביות, שבהן המשקל מנהל את המכונית, פתאום פוגשים מכונית שבה אתם מנהלים את המשקל – וזה עובד לטובתכם.