יונדאי סונטה היברידית במבחן חודשי: מי צריך מכונית מנהלים?

הקשר

ובשעה שמשפחתיות רגילות נועדו להמוני העם, אותן מכוניות מנהלים הוצמדו למורמים מעם (או בארגון), ומטבע הדברים זכו למעמד חברתי נכבד, תומחרו בהתאם.

באמצע העשור הראשון, הימים הם ימי "שווי שימוש לפי קבוצת רישוי" שחילקו את מיסוי הרכב למדרגות של מחירי גג וגרמו להתכנסות מחירים מופלאה – בה ארבע מכוניות, מארבע יצרניות, שנרכשות בארבעה שערי מטבעות – עלו בדיוק אותו הדבר. ולעניינן של המשפחתיות הגדולות אותן "מכוניות מנהלים" – זה אמר אז 147 אלף שקלים.

באותן שנים, וזה הצד השני של המטבע (וביותר ממובן אחד), מחירם של דגמי הפנאי (שציינו עשור להתוותם) היה ממש גבוה. 

יום אחד הטילה יבואנית יונדאי פצצה – טוסון במחיר של 147 אלף שקלים. זה לא היה הזרז היחיד בנפילתה ונפילה של המשפחתית הגדולה, עולם הרכב נע לעבר השינוי אף הוא – זה היה האירוע המקומי שסימן את קו פרשת המים בנושא. 

מאז, בזו אחר זו יצאו יצרניות מהזירה הזו וכיום נותרו קומץ בלבד, עוד פחות מכך בשוק המקומי (עוד על כך בסיכום). אחת מהן היא יונדאי סונטה, המכונית שהגיעה אלינו למשך חודש כדי לענות על שתי שאלות: 'האם יש למשפחתית גדולה מה להציע?'; 'אם כן, האם יונדאי סונטה היא התשובה?'. 

פרטים

יונדאי סונטה שלפניכם היא הדור השמיני (הוצג ב-2019) ולאחר שעבר מתיחת פנים ב-2023. אצלנו היא משווקת מאז 2025 בשתי רמות אבזור: 'לקשרי' ב-220 אלף שקלים, 'לימיטד' המאובזרת יותר, הנבחנת כאן ומחירה 235 אלף שקלים. 

ממדיה בדיוק על פי ה"תקן" למשפחתית גדולה: 284 ס"מ בבסיס הגלגלים, 491 ס"מ לאורך, רוחב של 186 ס"מ וגובה של 145 ס"מ. בתא המטען 480 ליטרים והמשקל הוא 1,640 ק"ג. 

על ההנעה יחידה היברידית שעיקרה מנוע בנזין אטמוספרי 2.0 ליטרים המייצר 152 כ"ס ו-19.2 קג"מ, נוסף לה מנוע חשמלי המנפק 52 כ"ס ו-20.9 קג"מ, לתפוקה משולבת של 192 כ"ס ו-37.5 קג"מ. לתיבה האוטומטית 6 הילוכים והנעה קדמית, התאוצה ל-100 נעשית ב-9.2 שניות והרכב מגיע ל-192 קמ"ש.

בולטים לחיוב באבזור שלה חלון השמש הגדול, האוורור והחימום למושבים החשמליים, יציאות מיזוג, שקעי הטענה וגם וילונות צל במושבים האחוריים, הקישוריות אלחוטית, התצוגה עילית, גג שמש גדול, מצלמות היקפיות, הקרנת 'שטח מת' בלוח המחוונים בהפעלת איתות וגם פיצ'ר חביב ושימושי של "שליפת" המכונית מחניה צפופה באמצעות השלט. אני מצאתי אותו שימושי במיוחד כדי להוציא אותה ממכונת שטיפה במקום להיכנס לשלולית מים. 

על הבטיחות: תיקון סטייה מנתיב, בלימה אוטונומית גם בנסיעה לאחור, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי רכב ב"שטח מת", זיהוי תמרורים ותזכורת למניעת שכחת ילדים. כל המערכות פועלות למופת – כלומר לא מורגש שהן שם – למעט התראת עייפות הנהג, שלא פסקה מלהציע לי לעצור להתרעננות וכוס קפה, מה שמעלה חשד לשת"פ בין יונדאי לבעלי מטעי קפה. רמת האבזור הבטיחותי לפי משרד התחבורה היא 6 (מתוך 8) והרכב לא נבחן ביורו NCAP.

נעים להזכיר

מתיחת הפנים של יונדאי סונטה עשתה לה אך טוב. לקווים הנאים שלה מלכתחילה נוספו מרכיבים עכשוויים; אלה העיקריים הם פס התאורה הרציף בחזית ותאורת הפיקסלים מאחור. רוב היחידות שפגשנו על הכבישים הגיעו בלבן משמים או שחור משעבד ניקיון, אבל הצבע האפרפר בטון של מכונית המבחן הולם מאוד את ההופעה הכללית. 

כבר בכניסה לתא הנוסעים מתחילים להבין את יתרונות דגמי הפנאי על דגמים כאלה: אצלם היא קלה ונוחה בהרבה, המרכב גדול יותר ושדה הראייה משופר. כאן קורה קדמית משופעת, גג נמוך וכך גם הישיבה בפנים (והמכונית בכלל) בהחלט פחות טובים.

לאחר שמתיישבים, קשה שלא להתפעל מסביבת הנהג. להתפעל בעיקר מהתפעול – כפתורים, חוגות לדברים החשובים. לחצני מגע לאלו הפחות קריטיים ומסך גדול ("12.3) ברור וקריא שמשמש בעיקר לתצוגה, ומה שכן דורש תפעול במסך הוא ממילא מסוג הדברים שעדיף לבצע בעמידה. לוח המחוונים מציג מידע באופן ברור ונוח, ובין הידיים נח הגה עם סידור פקדים מאורגן נכון, קל להבנה כבר בהיכרות הראשונה, ונוח לתפעול שוטף אחרי שבוע שימוש. המכונית שקיבלנו הייתה עם כמה עשרות קילומטרים בלבד, אבל מניסיון נצבר, אני מניח שרמת ההרכבה הטובה תישאר גם לאורך השנים. הביקורת האחת נוגעת לבחירה של החומרים בתא הנוסעים במיוחד פס ה"עץ" לרוחב התא. זה לא נראה טוב במטבחים באייטיז, זה לא נראה פה טוב, מתאמץ.

גם בכניסה למושב האחורי ברור למה יותר ויותר לקוחות בחרו בכלים המוגבהים יותר. מפתח הדלת טוב, אבל כיפוף הראש בכניסה לשם קצת מוגזם וגם מרווח הראש לא יתאים לגבוהים. איכות החומרים גם פה טובה מאוד. 

התזכורת השלישית להעדפה של קרוסאוברים מגיעה עם פתיחת דלת תא המטען (החשמלי), כדרכם של תאי מטען במכוניות סדאן גם הוא בעיקר יותר עמוק מאשר גבוה. למרבה האכזבה, למרות חלל מכובד מאוד – אין גלגל חלופי. ואם צמיג נופח את האוויר שבו, בהצלחה שיהיה לכם. 

ואף על פי כן נוע תנוע

תחילת תנועה עירונית בסונטה נעשית בחרש חשמלי, יש שליטה על רמת הרגנרציה באמצעות מנופים מאחורי ההגה, וכאשר זו ברמתה הגבוהה ביותר מקבלים משהו שממש קרוב לנהיגה בדוושה אחת. נוחות הנסיעה טובה מאוד וצריך שבר חד או בור כדי באמת לחדור לתא הנוסעים. מחוץ לעיר כאשר שני המנועים דוחפים בצוותא מקבלים תאוצות טובות, אם כי רחוקות מלהרשים בעולם של סדאן חשמליות מהירות מאוד (מדי?). רמת הנוחות נשמרת גם פה, עם ריסון המרכב גם בכביש גלי. בדרכים ההרריות העולות והיורדות מהבקעה ברוב המוחלט של המקרים יש די והותר כוח לנהיגה שהיא אפילו נמרצת. רק בהיעדר חשמל בסוללה, כאשר מנוע הבנזין האטמוספרי עובד לבדו הוא בהחלט משמיע את קולו במחאה וצריך סל"ד גבוה כדי להעניק תמורה. השליטה ברגנרציה התבררה כיעילה מאוד כתחליף לשימוש בבלמים, עד שהסוללה מלאה ואז כדי לייצר בלימת מנוע צריך לעבור למצב ספורט ולהוריד הילוכים באמצעות אותם פקדים. 

להגה משקל טוב ושמץ תקשורת, אבל זה לא מטפס לרמת הנאה. היכולת הדינמית של  סונטה תתואר במילה אחת "מהוגנת"; היא לא תעשה דבר מפתיע או לא צפוי כל עוד הנהג לא יעשה כך. למעשה גם אם יעשה כך, התגובה תהיה תת היגוי עדין, מנומס ומחנך. 

בנוגע לצריכת הדלק, זו תוגש לכם בצירוף כוכבית. את השבוע הראשון שלה היא סיימה עם 828 ק"מ וצריכת דלק ממוצעת של 14.4 ק"מ לליטר. נתון שהוא גם לא מאוד מרשים להיברידית ובעיקר רחוק ממה שהשיגה במפגשי עבר איתה. 

אולם, צריך לקחת בחשבון שבמכונית חדשה לגמרי (כזכור, התקבלה עם 64 ק"מ), צריכת דלק גבוהה היא תופעה מוכרת ותקינה. חיכוך פנימי בין רכיבי הנעה ורכיבים פיזיים כמו תיבת ההילוכים, בלמים, מסבים, צמיגים חדשים, "לימוד" של תיבת ההילוכים וניהול אנרגיה של המערכת ההיברידית – גם אם לכל אחד מהם השפעה קטנה, הם חוברים יחד לתוצאה הזו. הציפייה שלנו היא לשיפור בנתון ככל שייצברו הקילומטרים, נמתין ונעדכן. 

סיכום, ביניים

לאחר היעלמותן של מרבית המשפחתיות הגדולות, ב-2026, בניכוי החשמליות בקטגוריה, הצטמצמה החבורה שכללה פעם ובכן, כל יצרנית שכיבדה את עצמה – לשלוש שחקניות בלבד: טויוטה קאמרי, יונדאי סונטה, סקודה סופרב. ולחובבי המספרים: נכון לזמן כתיבת שורות אלו, מתחילת 2026 שלוש החברות האלו מכרו בצוותא 1,765 יחידות כאלה, טוסון לבדו רשם 2,939 יחידות – ואידך זיל גמור.

לגופה של סונטה, לפרוש מהעדר ולבחור במכונית שהיא אחרת מאוד מאשר מה שיש לכולם, זה לא דבר מובן מאליו בשוק המקומי. בשבוע הראשון קשה להצביע על יתרון שימושי מוחץ שלה מול קרוסאובר מקביל במחיר. היתרון שלה נמצא במקום אחר: בנוחות, בעידון, בתדמית השקטה ובתחושה שהיא אינה עוד רכב פנאי גנרי. עשויים לקבל אותה בעלי צמוד בכירים שנדרשים להפגין צניעות, או לקוחות פרטיים שמבקשים תדמית פחות צעקנית מעוד רכב פנאי. אלו ואלו יקבלו משפחתית גדולה ששרדה את התהפוכות שעברו על הקטגוריה שלה בזכות ולא בחסד. 

חיבה יתרה לנבירה במאגרי מידע (או כמו שאשתי קוראת לזה "טרחנות") הביאה אותי לבדוק מי קונה את המכונית הזו, ובכן, על פי רישומי משרד התחבורה בשנים 2025 עד נקודת הזמן הנוכחית ב-2026 עלו על הכביש 2,095 מכוניות כאלו, מתוכן 1,423 ללקוחות פרטיים. כלומר 68% מהקונים היו לקוחות פרטיים בשוק כללי שכמחציתו ציי רכב, ועוד במכונית כזו, כביכול "לא בקונצנזוס הציבורי". מתוכם 553 בחרו ב'לקשרי' והשאר, רוב ברור, ב'לימיטד' היקרה יותר (אולי אשתי צודקת בכל זאת). כך שגם במחיר שמתחכך ואף עולה על מחירי רכב פנאי מבית כמו טוסון (הקטן בקטגוריה), אפילו בשוק שמקדש גובה, מסך ונראות, יש מי שמעדיף מכונית גדולה, שקטה ולא צעקנית. בשבועות הקרובים נבדוק אם הבחירה הזו מחזיקה גם אחרי שימוש יומיומי אינטנסיבי — ולא רק אחרי שבוע ראשון מוצלח.