פולקסווגן ID.Buzz - מבחן דרכים

1. האוטו הירוק באדום. השכונה הייתה כמרקחה כאשר פולקסווגן ID באז הארוך בצבעי אדום וכסף הגיע. איני זוכר רכב שהופעתו עוררה כזה באז – ולחניית הבית הרי כבר הגיעו כלים נחשבים יותר. 

המראה המושך המשלב עיצוב עכשווי עם קווים של פעם עורר עניין אצל רבים, התרגשות אצל אחרים, הזכיר את שנות השישים לאנשים שנולדו הרבה שניהם אחריהן, ועורר רצון לצאת למרחבים – גם אם המרחבים כאן לא כאלה נרחבים והנוף היבש בארצנו כרגע אינו קסום. הרכב הביא עמו קסם רב, חלק ממנו נוצר על-ידי הצביעה הדו-גונית, גם היא כמו בוואן ההוא.    

2. הוואן של ההיפים. המסחרית של פולקסווגן יצאה לדרכה ב-1950, אז כונתה 'טייפ 2'; החיפושית הייתה 'טייפ 1'. שני הדורות הראשונים שחלקו אותו בסיס ועיצוב המשיכו עוד שנים רבות; השני יוצר באירופה עד סוף שנות השבעים, במקסיקו עד 1994 ובברזיל עד 2013! רק בדור הרביעי, ב-1990, כונה הרכב 'טרנספורטר', וכך המשיך עד השישי שהיה אחרון של פולקסווגן – כך מכונה גם השביעי שהוא בפועל, שומו שמיים, פורד טרנזיט קסטום. 

כבר בתחילת דרכו טרנספורטר היה ליותר מרכב מסחרי; בשנות החמישים הוצגה גרסת ואן לנוסעים עם חלונות עיליים ('באס') וגם קאמפר ייעודי לאתרי קמפינג. אבל היו אלה שנות השישים שעשו אותו לאייקון ממש, אחד מסמלי התקופה; הוואן של ההיפים באותה גרסת באס השתלב בתרבות המקורית שנוצרה בארה"ב וקראה לחופש, שלום, אהבה, גם לחוויות פסיכדליות. בפסטיבל וודסטוק (1969) הוא היה אחד הכוכבים, לרוב בצבעים פסיכדליים ושילוב סמלי שלום, כשזו עוד לא הייתה מילה גסה, שימש תחליף לאוהל כשהגשם ירד. הרכב הופיע גם על עטיפות תקליטים מהתקופה כמו של בוב דילן והביץ' בויז. שנים אחרי הוא עוד נראה בשיירות של מעריצי Grateful Dead; אוהדי הלהקה המיתולוגית, כת גדולה וצבעונית, נעו אחריה מאצטדיון להיכל בשיירה צבעונית.

צילום: אלי שאולי

3. מוזיקת המקרה. כמו הרבה אייקונים גם T2 נולד כמעט במקרה. אמנם כשפרדיננד פורשה תכנן עבור המשטר הנאצי את החיפושית נרשמה אפשרות לרכב מסחרי על אותו בסיס, אך הצעד האמיתי נעשה רק אחרי מלחמת העולם השנייה. אחד מיבואני פולקסווגן הראשונים, בן פון ההולנדי, הגיע למפעל בוולפסבורג, ראה חיפושיות שהוסבה למעין ארגז נע להעברת משטחים ומכלולים וקיבל השראה. בפרץ יצירתיות הוא הציג למהנדסים ב-1947 רעיון לוואן על בסיס החיפושית והדברים קרו מהר. ב-1949 הוצג אב טיפוס, הרכב הושק כאמור ב-1950, וב-1956, כאשר פולקסווגן כבר התקשתה לעמוד בביקוש נפתח המפעל בהאנובר שנבנה למענו, וזה מהווה עד היום את מרכז החטיבה המסחרית. משם מגיע ה-ID באז GTX שנבחן כאן. 

4. חיכו להזדמנות. בפולקסווגן השתעשעו שנים ברעיון של ייצור מחווה נוסטלגית ל-T2 אבל לא הזדרזו בביצוע. מכוניות תצוגה נראו מאז 2001, וב-2011 הוצג כבר 'בולי' (כך כונה T2 בגרמניה) שכבר אז היה חשמלי. פרט טריוויה; בגלל המבנה – מנוע והנעה אחוריים – הוצעו ערכות הסבה מהרכב המקורי לכזה עם הנעה חשמלי, גם בחסות פולקסווגן עצמה. 

צילום: אוהד אלגוב

אבל הקדימון לרכב העכשווי הוצג ב-2017 – נושא את הסימול 'ID.' ומבוסס הרצפה החשמלית-ייעודית MEB המשרתת מאז כתריסר וחצי דגמים של קבוצת פולקסווגן (ועוד שניים של פורד). הדגם עצמו הוצג ב-2022 במהדורה להולכת נוסעים וגם בסגורה להובלת מטען, וב-2023 נוספה גרסה מוארכת, ID.Buzz לשבעה נוסעים עם הספק משופר וסוללה מוגדלת. כמו דגמים אחרים בחשמל בכלל ועל רצפה זו בפרט, גם לרכב זה גרסת מנוע אחורי יחיד וגרסת שני מנועים להנעה כפולה. 

5. לקחו את הזמן. הדגם הגיע לישראל רק בשליש השני של השנה, והוא מוצע כאן בגרסת הנוסעים בשני אורכי מרכב, בגרסה הסגורה במרכב קצר. בגרסה הקצרה, בסיס הגלגלים 298.9 ס"מ ואורך המרכב 471 ס"מ, ובארוכה 323.9 ס"מ ו-496 ס"מ. הרוחב 199 ס"מ והגובה 191 ס"מ. נפח תא המטען בגרסה הקצרה המיועדת ל-5 נוסעים הוא 1211 ליטרים, ובארוכה עם 7 מושבים החל מ-306 ליטרים. המשקל: 2573 ק"ג בקצרה, 2781 ק"ג בארוכה, 2902 בארוכה כפולת המנועים.  

צילום: אלי שאולי

הרכב מוצע עם מנוע אחורי יחיד המייצר 285 כ"ס ו-57.1 קג"מ, להאצה של 7.9 שניות ל-100 קמ"ש, ועם 2 מנועים להנעה כפולה, 340 כ"ס ו-57.1 קג"מ ו-0 ל-100 ב-6.4 שניות. המהירות המרבית בשתי הגרסאות מוגבלת ל-160 קמ"ש. 

סוללה של 84 קוט"ש מוטמעת בגרסה הקצרה החד-מנועית (נוסעים, מסחרית), הטווח 450 ק"מ והספק הטעינה המהירה 185 קילוואט. הסוללה הגדולה יותר, 91 קוט"ש, מוצעת בגרסה הארוכה או בדו-מנועית לטווח של 464 ק"מ ו-454 ק"מ בהתאמה, והספק הטעינה המהירה הוא 200 קילוואט. המחירים החל ב-335,000 שקלים.

למבחן קיבלנו את הגרסה הארוכה כפולת המנוע GTX ומחירה 452,000 שקלים. מחיר הצביעה המיוחד 15,000 שקלים. 

צילום: אלי שאולי

6. המציאות. אחרי המפגש המרגש עם הרכב. אני נכנס לתוכו ומתאכזב. העיצוב עצמו עדכני ונאה מאוד, אבל החומרים אינם איכותיים, דבר הבולט בפלסטיק הנוקשה. ולא רק הוא; בין המושבים הקדמיים קונסולה שניתן לפרק, אך זו אינה מספיק איכותית, ופתיחת התאים בה דורשת כוח. בחום העז דלתות הצד החשמליות גנחו עם פתיחה, גם בנהיגה מאתגרת. 

צילום: אלי שאולי

בסביבת הנהג שילוב מוכר בין מחוונים קטנים וצג "12.9 נאה במרכז וב-GTX גם תצוגה עילית איכותית. לא התלהבנו ממערך השליטה של פולקסווגן בדגמים רבים וכך גם הפעם. הבעיה היא שרק מהצג ניתן לתפעל את מערכות המיזוג, השמע ומצבי הנהיגה, וגם אם יש אייקוני קיצור דרך קטנים בקצה העליון של המסך, התפעול דורש יותר מדי לחיצות ותשומת לב. אני עדיין לא מתלהב מפס המגע השולט בעוצמת השמע או מלחצני המגע הלא נוחים על ההגה, וגם התפעול המפוצל של פתיחת החלונות מבלבל. בכל אופן, עם קצת התנסות הדברים נעשים ברורים יותר.  

במושבים אין אוורור, בולט על רקע המחיר, וזה מורגש כאשר עוד גל חום מסתער, גם כאשר מעלינו גג הזכוכית האלקטרוני. התחושה היא שהוא מכניס אור וחום למרות שבלחיצת כפתור הזכוכית הופכת אטומה. זה טוב מאשר במכוניות ללא כיסוי, ועדיין כיסוי אטום עדיף.  

צילום: אלי שאולי

7. לא לימוזין. תנוחת הנהיגה הגבוהה טובה אך דורשת הסתגלות; כאן הנהג ממוקם ממש לפנים. ברכב שפע מקום אבל מעט פתרונות טובים לאחסון, כמו למשל התאים הרבים בדלתות שאינם מספיק עמוקים.  

הביצוע מאחור אינו מהודר כי-אם תכליתי. המושבים במרכז ניתנים להזחה ואפשר לשנות את זוויות המסעד, אך אלה אינם מושבי "קפטן" מהודרים. בפולקסווגן הסתפקו במגשים במשענות הקדמיות (בגלל גודל הרכב הם רחוקים מהמושבים שבמרכז), תאים בדלתות וחלונות שחלקם הקטן נפתח. עם זאת, במרחב מאחור בקרת אקלים, פתחי מיזוג לשתי השורות הממוקמים היטב. 

שני המושבים בשורה השלישית אינם מתכווננים, רק מתקפלים/מתפרקים, אבל מאוד מרווח שם והכניסה אליהם נוחה. מבנה הרכב מעניק מרווחים מכובדים לכל כיוון, וניתן כמעט לעמוד ברכב. גם כאשר שלוש שורות המושבים במקומן נפח ההטענה נותר נאה. חבל שבמצב כזה אין מקום ייעודי לכיסוי תא המטען.   

צילום: אלי שאולי

8. טמפרמנטי. התפוקה כאמור מכובדת (340 כ"ס, 57.1 קג"מ), הביצועים מעולים בהתאם (6.4 ש' ל-100) – ותאוצות הביניים אפילו יותר מרשימות, כשהרכב צובר מהירות ללא מאמץ ובקצב מעולה גם בעליות ארוכות. העובדה שהרכב החזק מוגבל ל-160 קמ"ש נראית  מעט מוזרה (אבל לא רלוונטית לכאן). מה שמוזר וכן רלוונטי לכאן הוא שלרכב אין דרגות בבלימה הרגנרטיבית; אפשר רק לבחור בבורר הסיבובי במצב B במקום D. גם אז בלימת המנוע אינה חזקה אבל לפחות טבעית (ב-D הוא פשוט גולש). 

9. טעינות. הרכב התעורר עם 365 ק"מ – ועמד בכך. בקצב התנועה ולרוב בתפוסה מינימלית (כולל במהירויות כביש 6) הצריכה הייתה 4.2 ק"מ/קוט"ש, שזה לא רע לרכב כה גדול ובמבנה כזה, לטווח של 350 ק"מ (קצת פחות טוב בעומס מלא). קטע בתוואי מכביד הוריד את הצריכה ל-3.9 ק"מ/קוט"ש (330 ק"מ). בעמדת הטעינה התייצבנו עם 14% אך הרכב הטעינה הייתה מהירה ביחס; ב-47 דקות ל-100%. 

צילום: אלי שאולי

10. תלוי במתלים. בעיר נוחות הנסיעה בינונית; הרכב מתמודד היטב עם שיבושים קטנים, אך מתמודד פחות טוב עם הבינוניים והגדולים. תנועת המרכב אינה משוככת טוב מספיק לאחר המפגש איתם, דבר הבולט לאחר המעבר על פסי הרעדה כדי נדנוד המרכב. בכביש המהיר נוחות הנסיעה טובה יותר, אך גם בו בולטים ספיגה חסרה של מפגעים גדולים ושיכוך חסר, שם על כביש גלי. יצוין כי הבולמים רגילים וללא שליטה אלקטרונית בפעולתם; לדגמים רבים של פולקסווגן ברמות המחיר הגבוהות כאלה עם 15 מצבי שליטה. בנוסף, הצמיגים בחתך נמוך – 235/45-21 מלפנים; 245/40-21 מאחור – והדופן הצנומה שלהם אינה משתתפת בספיגת המהמורות. 

רעשי הרוח בולטים ורעשי הכביש נוכחים אף הם.

11. חיוך מפציע במפתיע. הענק האדום מפתיע כאשר מדובר ביכולת הדינמית שלו בכביש המפותל. או שלא; בכל זאת עם הרצפה הזאת, הנעה כפולה ואותם צמיגים מעניקים תשתית ראויה לתנועה מהירה ורהוטה בעיקולים. עדיין מדובר ברכב מעט גדול ובהחלט כבד (כמעט 3 טון), אך הוא מגיב היטב להפניית ההגה, נכנס באופן נכון לפניות וצולח אותן בקצב מרשים. במפתיע המיניוואן הזה עומד בציפיות שיוצר הכינוי 'GTX', ומפגין נהיגה בקצב גבוה בכביש המעוקל כישורים ספורטיביים. נהיגה בעומס כזה תיקטע על-ידי בקרת היציבות היעילה, וטוב שכך; הנוסעים בסיפון לא ייהנו. בגרסה הארוכה קוטר הסיבוב הוא 13.4 מטרים, וזה לא מעט.  

צילום: אלי שאולי

כרגיל בפלטפורמה זו הבלמים – וכן, גם בדגם זה בלמי תוף מאחור – פחות מרשימים. הם חסרים בעוצמה, דורשים לחיצה נחושה גם בתנאים לא מאתגרים ותחת עומס הדיוק חסר.   

12. משהו מיוחד. 

פולקסווגן ID.Buzz מרהיב בעיצוב שלו, המרכב שלו שימושי ביותר ומרחב הפנים מרשים, הביצועים מעולים, הטווח טוב והיכולת הדינמית ממש ראויה. מנגד, פנים הרכב אינו מתעלה בחומרים, נוחות הנסיעה בינונית בעיר וגם מחוצה לה, כך גם איכות הנסיעה. 

והוא עולה 452,000 שקלים, 467,000 שקלים בצביעה המרהיבה הזאת. 

צילום: אלי שאולי
דגם זה מביא הצעה ייחודית למשפחה המורחבת – הנעה חשמלית במרכב מיניוואן מעוצב להפליא, ומי שיכול להרשות לעצמו, ואינו מעוניין בדגם פנאי ימצא כאן רכב הראוי לעיון. 

דגם זה פונה גם למי שעבודתם בהולכת אנשים, כולל מורי דרך ורוצים רכב חשמלי. אלה, מן הסתם, יעדיפו את גרסת המנוע היחיד, הזולה ב-60,000 שקלים.