מהירות, אכיפה, מצלמות – ואמונה (חלק א') - אוטו

מהירות, אכיפה, מצלמות – ואמונה (חלק א')

החוקרים של אוניברסיטת בן גוריון לא מצאו שמצלמות המהירות תורמות לבטיחות, אבל "מאמינים" בכך וממליצים על עוד הרבה. המשטרה תציב – וכולם ישלמו על גישה כושלת

כתבה ראשונה בסדרה של שלוש כתבות על המהירות והבטיחות בעולם, מה שקורה בישראל ועל המחקר של חוקרי אוניברסיטת בן גוריון.
בשנים האחרונות הוצבו בישראל מצלמות מהירות בשני סבבים. מחקר מקדים על הצורך בהן, ועל המקומות הראויים להצבתן, לא נערך – שלושה מחקרים לאחר ההצבה כן נערכו. וגם זה משהו.

המחקרים נעשו על-ידי קבוצת חוקרים באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בהובלת פרופסור בן גרא. המסכם והאחרון שבהם מסתיים בקריאה להרחיב באופן משמעותי את פרישת המצלמות בישראל.

חשיבותה של אמונה
לקריאה הזו, לפי החוקרים עצמם, אין תמיכה ישירה בנתונים. מה יש?

1. המחקרים בחו"ל מצביעים על קשר בין עלייה במהירות ובין עלייה בתאונות.

2. המחקר שלהם מראה שהמצלמות הביאו לירידת מה במהירות.
דבר אחד חסר: קשר בין הצבת המצלמות בישראל ובין הבטיחות. החוקרים מספרים שהם מאמינים שיש קשר; החוקרים כותבים שעם הרחבת הרשת יהיה ניתן לחקור עוד ועוד; החוקרים לא מספרים כי המימון שקיבלו מהמדינה עבור ביצוע המחקר היה בסכום של כמעט מיליון שקל.

למרות שאין ממצאים התומכים בהשפעת הצבת המצלמות על הבטיחות; למרות שהמהירות המרבית המותרת במספר כבישים עלתה (בחלק מהמקרים ב-20 קמ"ש) והבטיחות בהם לא נפגעה – נודע כי משטרת ישראל מתכוונת להציב עוד מצלמות בכבישי הארץ.

מוזר? בכל מה שקשור למשולש מהירות-בטיחות-אכיפה – ממש לא.

באופן שהוא לא פחות ממדהים, יש במשולש הזה מספר פנטסטי של בעיות וכשלים. ויש סיבות טובות מאוד לכך שהנושא הזה אינו מוצג לציבור באופן ראוי. "המהירות הורגת" הוא דבר מצוין לממסד, וביותר מדרך אחת (ולא בגלל הקנסות).


"דבר אחד חסר: קשר בין הצבת המצלמות בישראל ובין הבטיחות"


טשטוש מושגים
באופן מוזר, ואולי לא, למרות שכל עניין המהירות והשפעתה על הבטיחות "מבוסס מדעית" על המון מחקרים, נרשם (במחקר הזה ובכלל) טשטוש מרשים של המושגים העיקריים בתחום. מהירות "חוקית" מול "מסוכנת"; היכולת של המצלמות ביחס לסוגי המהירות האלה; "רכב יחיד" מול "ממוצע התנועה"; השפעת המצלמות/אכיפה על המהירות ו/או על הבטיחות; העובדה שמה שהיה לא חוקי ולכן "מסוכן" ולכן נאכף בשם החיים – היום הוא כבר חוקי, ולכן אינו מסוכן(?) ועוד ועוד.

ולא פחות חמור: החוקרים לא מציינים מתי הם עוברים ממשמעות אחת לשנייה.

המהירות הממוצעת
ואלה רק חלק מהבעיות. מערך בעיות אחר הוא הבסיס המדעי לטענה ש"מהירות הורגת". ובכן, הבסיס לכך כפול ותחילתו בשנות השמונים.

1. לאחר שב-1974 הוגבלה המהירות בכל בארה"ב ל-55 מייל (כ-88 קמ"ש) משיקולים של צריכת דלק, הועלתה ב-1981 האפשרות לבטל את המגבלה הפדרלית הזו, ולתת לכל מדינה לקבוע את הגבלת המהירות בעצמה. המתנגדים (שדעתם התקבלה אז) ציינו כי בעקבות אותה מגבלת מהירות, ירד בארה"ב הקטל בדרכים.

2. ב-1981 פרסם החוקר השבדי גוראן נילסן מחקר ובו טען כי עלייה קטנה במהירות מביאה לעלייה גדולה בהסתברות לתאונה. נילסן הביא שני חידושים גדולים: מה שקובע היא המהירות הממוצעת; הבסיס התיאורטי לכך היא נוסחת האנרגיה. בנוסחה זו, סך האנרגיה מושפע הרבה יותר מהמהירות (בגלל שהיא עולה בריבוע) מאשר מהמשקל (מסה). כלומר: נילסן השתמש בנוסחה זו, המתייחסת לעצם יחיד, ביחס לכלל התנועה דרך המהירות הממוצעת שלה.

בעקבות כל אלה, פרח מחקר עצום בכל העולם ובו הוכח כי שינוי קטן במהירות שווה שינוי עצום בבטיחות; נקבעה הסיסמה "מהירות הורגת" ובתחילת שנות התשעים החלה אכיפה אגרסיבית ונרחבת (גם) באמצעות מצלמות; מסע גדול של יחסי ציבור העלה את המהירות על ראש שמחתם של עסקני הבטיחות, ותקף את אלה "שנוסעים מהר".

נמצאה סיבה מאוד משמעותית לקטל בדרכים, והמהירות לבדה, כך אמרו, אחראית ולפחות שותפה-משפיעה למשהו בין שליש לשני-שליש(!) מהתאונות הקטלניות.


מסע גדול של יחסי ציבור העלה את המהירות על ראש שמחתם של עסקני הבטיחות


כל אותם מחקרים, החל מנילסן, דרך המוני חוקרים וגמור בריכוז הממצאים שלהם, הצביעו על דבר אחד: שינוי קטן במהירות – שינוי ענק בבטיחות. המחקרים קבעו גם ערכים מדויקים: שינוי X במהירות – שינוי Y בבטיחות. ממש כמו שצריך במדע.
אלא שכמו שאולי כבר הבנתם, יש עם המסקנות האלו בעיה. בעצם, כמה בעיות.

בעיה 1: בפועל, הניבוי לא רק שלא עובד, בהרבה מקרים התוצאות בשטח מראות על קשר הפוך;

בעיה 2: שינויים בצי הרכב בעולם מאתגרים את השימוש (הבעייתי מלכתחילה) בנוסחת האנרגיה.
מה שמביא לבעיה 3: במדע, כאשר תיאוריה נכשלת, נפרדים ממנה לשלום;

בעיה 4: לא במקרה הזה.

ובכן
בארה"ב ביטלו את המגבלה הפדרלית בשנים 1995-1996, המהירות עלתה – והבטיחות השתפרה. כלומר: צי הרכב הענק בעולם, זה שניסיונו בהגבלת המהירות היה בסיס לכל הסיפור הזה, נסע מהר יותר, ובניגוד לכל התחזיות המדעיות – כמות ההרוגים ירדה.

מעבר לבעיות בתיאוריה של נילסן, שינוי אחד עצום בצי הרכב במהלך 30 השנים האחרונות קורא תיגר על השימוש בנוסחת האנרגיה – המסה הממוצעת של צי הרכב גדלה משמעותית, בין שליש לחצי. אם עצם השימוש בנוסחה זו נכון – הייתה צריכה להיות לכך השפעה שלילית על הבטיחות. אבל הבטיחות דווקא השתפרה. מאוד.

המחקרים, וערכי הניבוי המגוחכים שלהם (עלייה של 1% במהירות הממוצעת תביא לעלייה של 13.1% בהסתברות לתאונה), לא היו ממש מחוברים למה שקורה בכבישים עצמם.


"המחקרים, וערכי הניבוי המגוחכים שלהם לא היו ממש מחוברים למה שקורה בכבישים עצמם"

בעולם
אז בארה"ב העלו את המהירות, והשמיים לא נפלו (ומאז מספר ההרוגים רק יורד); בבריטניה, אלופת העולם במצלמות (למעלה מ-6000 מצלמות גדשו את כבישי הממלכה בשיא), השתכנעו בכשלון הקונספציה, צמצמו מאוד את מספר המצלמות וגם העלו את המהירות המותרת (וכך גם בהולנד ובאיטליה); נעשה ניסיון להגדיר "מהירות בטוחה" לפי האופן שבו נוהגים רוב הנהגים(!!!) – "חוכמת ההמונים", הגרסה המוטורית.
ובישראל?

בישראל
לפי נתוני התאונות, כפי שמתפרסמים על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – שהם ריכוז נתוני משטרת ישראל – בישראל אין בעיית בטיחות שמקורה במהירות גבוהה בניגוד לחוק. נקודה. לפי הנתונים, מזה שני עשורים, מהירות מופרזת ביחס לחוק (לא ביחס ביחס לתנאי הדרך – דבר שונה מאוד שאי אפשר לאכוף) היא הגורם לכ-2% מהתאונות הקטלניות.

ויש עוד. בישראל הועלתה המהירות בתחילת שנות התשעים בשלושה כבישים. לפי התיאוריה: אסון. לפי המציאות: המצב דווקא השתפר, ותודה על השאלה. וזה עוד כלום: ממש בשנים האחרונות הועלתה המהירות שוב, ובקנה מידה הרבה יותר גדול: יותר כבישים, עלייה של 20 קמ"ש. ומה קרה? הניבוי התאורטי כשל שוב, אבל למה להתייחס לזה?

ועדת לבנה (2005) בדקה את הקשר בין מהירות, הפרת החוק, הבטיחות והכבישים בישראל. המסקנות? להעלות במספר כבישים את המהירות המותרת. היא מצאה בעיות בטיחות בכבישים בין עירוניים, אבל זה, אבוי, לא היה קשור למהירות ולהפרת החוק, אלא דווקא לתשתית.


לפי הנתונים, מזה שני עשורים, מהירות מופרזת היא הגורם לכ-2% בלבד מהתאונות הקטלניות

מצלמות, מחקרים ושאר ירקות
אז מה למה בכל זאת פורשים בארץ מצלמות? כי בישראל, כמו בישראל, הרעיון עלה באמצע שנות התשעים, בשיא אופנת המצלמות העולמית – אבל היישום, כמה פאתטי, היה עשור וחצי אחרי. בקצב הזה, מה שהעולם למד בשנים האחרונות יגיע גם לכאן, ושינוי הגישה יקרה ב-2025. אמן.

אבל יש מי שלא מתרגש מאופנות או נתונים מחו"ל. למשל החוקרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב. אז נכון שאין להם נתונים התומכים בהרחבת רשת המצלמות, אבל יש להם אמונה. ורצון גדול למחקרים. מחקרים שבאים קומפלט עם תקציבי מחקר, כמובן.

ואגב המחקרים האלה: האחרון שבהם – עם ההמלצה לרשת את המדינה במצלמות מתוך אמונה שזה מה שיועיל והנכונות לנטר את פעילותן המבורכת בעוד מחקר – ראוי להתייחסות נפרדת. מדהים לקרוא מה התקבל ממספר אדיר של נתונים, ואיך טיפלו במה שלא התקבל – אבל על זה בכתבות הבאות.

ודבר קטן: בכל המחקרים שערכו אנשי בן-גוריון, הצליחו החוקרים המכובדים להתעלם, לחלוטין, מהנתונים בישראל.

אז בשביל מה זה טוב?
יש יותר מסיבה אחת לאהבת הממסד את עניין המהירות – וזה לא בגלל הקנסות (שהולכים ישר לאוצר). עדיף בהרבה לתקוף את הנהג היחיד, חסר האחריות, אויב החברה, שמסכן את כולם; קל וזול לאכוף מהירות. זה מסדר אליבי מצוין לממסד, זה מראה על עשייה בטיחותית – וזה מאפשר להתנער מאחריות מכשלים בתחום חשוב מאין כמוהו, אולי החשוב ביותר, אבל כולו באחריות המדינה: התשתית.

רוצים לקרוא עוד על שקר המהירות הגדול? חכו לכתבה הבאה


"בכל המחקרים שערכו אנשי בן-גוריון, הצליחו החוקרים המכובדים להתעלם, לחלוטין, מהנתונים בישראל"
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות