שווקים מתפתחים דורשים מכוניות זולות. היצרנים שמחים להיענות לצרכים כאלה, ולא מעט מהם מציעים דגמים ואף מותגים המיועדים לאותן ארצות. מיצובישי וגם ניסאן הם חלק מאותם יצרנים, ושניהם מציעים סופרמיני זולה ובסיסית – מרחב סופר במחיר מיני. שניהם מייצרים את הדגמים האלה בשווקי היעד: ניסאן בהודו ומיצובישי בתאילנד. כמובן שבהקשר המקומי צריך לברר האם המחיר מספיק זול, והאם באמת קיבלנו סופר במחיר מיני.
ואם כבר נגענו במחיר – נראה כי תמחור ניסאן מיקרה נעשה בעיקר מתוך מחשבה על הנחות לציי הרכב, וגם לאזרחים קל לקבל עליה הנחות מפליגות, שנוגסות את רוב הפער בין ה-90,000 שקל הרשמיים לגרסה המאובזרת (85,000 לגרסת הבסיס) ל-83,000 שעולה גרסת החישוקים הקלים של מיצובישי ספייס סטאר. הניסאן מעט גדולה יותר באורך, ברוחב ובייחוד בגובה, אך בסיס הגלגלים של שתיהן זהה, ההספקים דומים, המפרט הטכני קרוב וכך גם רמות האבזור בגרסאות הבסיס.

מיצובישי ספייס סטאר – פאד תאי
היו ימים שמיצובישי נראתה כאחת היפניות המתקדמות יותר מבחינת עיצוב. הקולט הראשונה בארץ הייתה הצהרה אופנתית, והדור האחרון לגאלנט ששווק כאן נראה טוב וכך גם האאוטלנדר היוצא. אבל משהו בהחלט השתבש במחלקת העיצוב של היצרן היפני בשנים האחרונות. לפעמים התחושה היא שהמעצבים פשוט נשלחו הביתה, ובמיצובישי החליטו שלא לעצב. אולי במיצובישי הרגישו שבגלל מצבם הכלכלי הם צריכים להצניע את האופן בו נראים הדגמים שלהם.
כך או אחרת, כרגע הספייס סטאר הוא אחד הכלים הפחות יפים בשוק המקומי, וזה בוודאי לא תורם לערכי המותג. בשווקים מסוימים היא מכונה מיראז' (חזיון תעתועים) וגם אנחנו שפשפנו עיניים כשפגשנו בה לראשונה.
צילום: שחר אלגזי
מיצובישי ספייס סטאר. לא תצליח לתעתע באף אחד
מלפנים, בחרטום המחודד, עוד ניכרת השקעה מסוימת, ומראה הקצוות האגרסיביים של יחידת הפגוש-ספויילר יגרום גם לחיוך. אך ככל שהמראה עוקב אחרי קווי המכונית לאחור, הופך הרכב סתמי יותר. שם הוא נראה גבוה וצר, ומפשק הסרן האחורי נראה צר מדי ויוצר תחושה לא נעימה לעין. הספוילר הגדול שממשיך את הגג לא מצליח לסייע.

המראה המשמים ממשיך, למרבה הצער, לפנים הרכב. הספייס סטאר אינו הרכב הראשון שמשתמש בחומרים פשוטים, ואולם הקווים היוצרים את סביבת הנהג ומראה המחוונים יוצרים תחושה ענייה. ולא רק העיצוב: בולט חוסר מעצבן בתשומת לב לפרטים כמו תאורת הפנים, והיעדר תאורה למצבים שעל הבורר. גם פתחי האוורור נראים פשוטים, מה שממשיך למיזוג נחות מזה שיש בניסאן, שדורש מהנהג לבחור בין רועש מדי לחלש מדי.

התחושה בספייס סטאר היא כמו ברכב מיושן ופשוט מ"פעם", וכזה שמכוון כיום באמת לעולם שלישי ולא למערב. מה שבכל זאת שיפר את התחושה ברכב ההדגמה הוא שילוב בין גוונים בהירים לכהים בתא הנוסעים, שיצר מופע אוורירי, כמו גם מערך המולטימדיה בגרסאות ה"אזרחיות".

ואכן, מלפנים הספייס סטאר מרווח וגדול מאשר המיקרה, ומושב הנהג הפשוט שלו נוח יותר. מאחור המושב דומה יותר לספסל, ושם הספייס פחות מרווח מהמיקרה. גם תא המטען נראה קטן בהרבה.

ניסאן מיקרה – הניחוח ההודי
הדור הנוכחי של המיקרה אכזב אותנו במפגש הראשון. זה שלפניו היה חמוד, עם מראה כמעט אופנתי, ואילו החדש היה בסיסי ביותר, כמעט מכל כיוון, ולא בליגת העל של מכוניות הסופרמיני. לא פלא שמסע הפרסום התמקד בזמנו בצריכת הדלק, בניגוד לזה של הג'וק, למשל.
צילום: שחר אלגזי
ניסאן מיקרה המחודשת. לא מלכת יופי, אבל יש בה משהו אסטטי
אבל ניסאן שיפרה לא מעט במתיחת הפנים, והדבר בולט כבר במראה החיצוני. שבכה אגרסיבית יותר (תואמת לעיצוב החדש של ניסאן) מציגה פנים מלוטשות יותר. גם יחידות התאורה האחורית, עם פסי הלד, תורמות להופעה, והמיקרה יוצרת רושם של רכב חמוד, בייחוד בגרסת מי–מיקרה, שעוטה חלקים בצבע בורדו (ולא כולם אהבו). לא מדובר במלכת היופי, אבל לפחות יש בה משהו אסטטי.

גם תא הנוסעים רשם שיפור. דיפוני הפלסטיק איכותיים מאשר בעבר וטובים מאלה שבמיצובישי, וברור שהושקעה תשומת לב בעיצוב, כולל מחוונים נאים יותר, וצגי מחשב הדרך והשמע עדכניים. אותו שדרוג באיכות ובעיצוב יוצר תחושה של מכונית עשירה יותר. פתחי האוורור טובים והמיזוג הולם, כאשר ברכב שנבחן מדובר בבקרת אקלים.

הריפוד בניסאן נאה יותר, אך המושב, שברגע הראשון מרגיש איכותי יותר, פחות נוח לטווח הארוך. הבעיה הגדולה היא שגם במצב הנמוך ביותר שלו (כאן לפחות יש כיוון גובה אמיתי) הוא יהיה גבוה מדי לגבוהים. תנוחת הנהיגה אינה נוחה (ההגה קצת קרוב מדי) וניסיון לכיוון ההגה יגלה גלגל כבד שנופל עם שחרור הנצרה. עבור הנהג והנוסע, המיקרה מלפנים צפופה יותר, אבל מאחור היא מרווחת מהספייס, דבר הבולט במיוחד במרווח הראש. גם תא המטען גדול יותר ונראה נכון יותר.

על הדרך
מיצובישי וניסאן משתפות פעולה בתחום מכוניות המיני היפניות, ואילולא הבדל של 5 סמ"ק בנפח ניתן היה לחשוד שאפילו תכננו את המנועים ביחד. לשני המנועים מבנה של שלושה צילינדרים, נפח של 1.2 ליטר והספק של 80 כ"ס – ושניהם משודכים לתיבה רציפה. למיקרה יתרון קל במומנט עם 11.2 קג"מ לעומת 10.8, אבל היא גם כבדה יותר עם 955 ק"ג לעומת 865. לכן לא מפתיע שעל הנייר המיצובישי זריזה יותר עם 173 קמ"ש מרביים והאצה ל-100 ב-12.8 ש' לעומת 165 קמ"ש ו-14.5 ש' בניסאן.
צילום: שחר אלגזי
המיצובישי זריזה יותר, אך פחות מעודנת
על הכביש ההבדל פחות גדול. הספייססטאר זריזה יותר במצבי הביניים. המנוע שלה אוהב יותר לטפס לסל"ד גבוה, והתגובה ללחיצה על המצערת מיידית יותר, גם בזכות התיבה. זו הסיבה שבייחוד בעליות התחושה היא שהספייס זריזה יותר. ייתכן שהפער אף יגדל, כי הספייס שהתייצבה למבחן (בעזרתה האדיבה של חברת אלבר) הגיעה עם ניילונים ו-28 ק"מ בלבד על מד המרחק.

מצד שני, חטיבת הכוח של התאילנדית בפירוש פחות מעודנת ושלמה מזו של ההודית. לא שהמיקרה מרשימה, אבל ליד המיצובישי היא רהוטה יותר. במיצובישי יש לעיתים נקישות במעבר בין האצה להאטה, וברמזורים היא רועדת. מנוע המיקרה רועש בצליל מוזר בהאצות קלות, אבל המיצובישי רועשת יותר בעומס. הצליל שלה גברי אך מחוספס יותר.

רוב הזמן, ובייחוד בשיוט, המיצובישי חסכונית יותר ומסוגלת להפגין נתונים מרשימים שנעים סביב 20 ק"מ לליטר ואף יותר, בעוד הניסאן תנוע סביב ה–19. תחת עומס עולה הצריכה באופן משמעותי (כרגיל עם תיבות רציפות). וכך מסלול מגוון הביא ל–14.3 ק"מ לליטר במיצובישי לעומת 13.6 בניסאן.

חילופי מהמורות
שתי המכוניות אינן מצטיינות בתחום הדינאמי וזה מורגש לא רק בתוך פניות, על מחלפים ולאורך כבישים לא מושלמים, אלא גם בכביש מהיר וישר. היציבות הכיוונית אינה טובה, וההגה בשתיהן יוצר תחושה מוזרה; קצת עצבני מדי במיקרה ועם שטח מת ענק במיצובישי. שתיהן (בייחוד המיצובישי) דורשות תיקוני היגוי בכביש ישר, ושתיהן (בייחוד הניסאן) רגישות לרוח צד.

עם זאת, המיקרה היא מכונית מגובשת ואוחזת יותר, התגובה לפקודות ההגה ברורה יותר והחרטום נכנס נכון יותר לפנייה. השיפור שעברה במתיחת הפנים בהחלט מורגש, גם אם לפעמים התחושה היא כי האחוריים עצבניים. המיצובישי, על צמיגים דקיקים, יוצרת תחושה כאילו תמשיך ישר בפנייה – הן בגלל שתת ההיגוי מוחשי יותר והן בגלל שתגובות ההגה הארוך איטיות מדי.
צילום: שחר אלגזי
הניסאן מעניקה תחושה של מכונית בוגרת ושלמה יותר
בכל הקשור למערכת הבלימה, הבעיה בניסאן שהבלמים מגיבים באופן לא אחיד, הדוושה שוקעת והם מאבדים מהר מיכולתם תחת עומס. לעתים, מערך ה-ABS ייכנס באופן דרמטי מדי ומאוד מוקדם. מצד שני, במיצובישי בקרת היציבות נכנסת מאוחר מדי.

בהתנהלות רגילה המיצובישי היא המכונית הנוחה יותר. הניסאן עצבנית יותר על מהמורות קטנות, הן בעיר והן מחוצה לה, אך היא גם יותר מרוסנת. המיצובישי לא מצטיינת על מהמורות גדולות – וגם הניסאן לא. שתיהן מאוד רועשות, כאשר במיצובישי בולטים יותר רעשי הכביש ואילו בניסאן אלה של הרוח.

קצרות וקולעות?
ייתכן שאם היינו מעניקים נקודות על כל סעיף, היו לספייס סטאר טיעונים טובים לניצחון. היא חסכונית, זריזה, ואפילו נוחה מהניסאן – אבל סכום המכונית הוא יותר מסך כל הסעיפים. ניסאן מיקרה מעניקה תחושה שהיא יותר מכונית רגילה – בוגרת ומגובשת – בעוד במיצובישי התחושה היא שמדובר במכונית זולה ובסיסית. ולכן לא היה לנו ספק בסוף המבחן שהניסאן עדיפה (בתלות במחיר ה"מבצע" באותו יום).

אלא שאחרי שביצענו את המבחן, הציגה סיאט גרסה חדשה ומוזלת לאיביזה האוטומטית (1.2 ל' טורבו), במחיר זהה לשל הספייס סטאר – אבל עם מרווח, איכות ויחידת כוח עדיפים בהרבה – וטרפה את קלפי הקטגוריה.
צילום: שחר אלגזי