שברולט קורבט C7 סטינגרייפטריק הרמן הוא אדם שאתם צריכים לקנא בו. אני יודע שאני מקנא בו. הבחור הצנום, וגבה הקומה רץ על סדר יום נחמד למדי. בלשון המעטה. ובצורה יותר מפורטת, הוא אחראי על שלב הפיתוח האירופי בפרויקט שברולט קורבט, דור שבע.

זה אומר שהמכונית הצמודה שלו בחודשים אלו, היא ה-C7 החדשה והמדוברת. והוא האדם שאמור לבדוק אותה, לבחון אותה ולכייל אותה על אדמת היבשת הישנה. אני מסכים שכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל עבודה כמו של פטריק, לא רק מכבדת את בעליה, היא גם גורמת לו לחייך. והוא באמת לא מפסיק לחייך ולספר בשבחיה של המכונה.
מדובר באחד משני אבות טיפוס הנמצאים באירופה, שהגיעו אליו ביולי השנה למטרה ברורה. לנסוע הרבה, מהר ורחוק. מעבר לקילומטראז' המכובד שהוא צבר עליה (עבודה זו עבודה), ולנפלאות שהוא מייחס אליה (כמובן...) הוא יודע לספר על כיול סופי ואחרון שתעבור הסטינגריי האדומה שלו בספטמבר הקרוב. לכבוד העניין הזה, שברולט אירופה תשכור את הנורבורגרינג לכמה ימים, שם יצטרך פטריק לעבוד, יום ולילה (המסכן...), בכדי להגיע לכיול הסופי והמוצלח ביותר עבור המכונית הזו. אף אחד לא מאשר את זה, אבל ככל הנראה גם יקבע שם הזמן הרשמי למכונית במסלול הארוך, הקשה והמסוכן מכולם.
צילום: מנהל
פטריק הרמן והקורבט היוצאת

פגשתי את פטריק, במקרה, במסגרת השקת השברולט טראקס עליה קראתם כאן לפני מספר ימים. עם כל הכבוד למיני-SUV, הקורבט האדומה משכה את תשומת הלב שלי באחת. מלפנים, היא לא נראית כמו קורבט. תשע שנים אחרי שה-C6 החליפה את הפנסים הנחבים המסורתיים של הקורבט ביחידות תאורה רגילות, ממשיכה גם ה-C7 בקו הזה. שתי יחידות תאורה אנכיות כמעט, לוע כניסת אוויר גדול, צבע אדום-דם. מלפנים, הלוק החדש הזה מזכיר הרבה יותר מכוניות מאיטליה מאשר את דגמי העבר של מכונית השרירים האמריקאית. גם מאחור, ננטשו ארבעת הפנסים הבודדים והותקנו שתי יחידות תאורה – המוטיב של רביעיית הפנסים נשאר שם, מספיק בשביל להזכיר את העבר, אבל לא הרבה יותר מזה.

הקורבט החדשה, היא מכונית מעניינת מאוד. היא יושבת על שלדת אלומיניום, יש בה הרבה חלקי קרבון ומנוע ה-V8 שלה יכול לקחת אותה למאה קמ"ש בפחות זמן ממה שייקח לפורשה 911S להגיע לשם. והיא עושה את זה בחצי מחיר מאותה 911. מעניינת בהחלט. הבעיה היחידה שלי, היא שלא הצלחתי להוציא את המפתח מידיו של פטריק. עד היום רק עיתונאים אמריקאים נהגו בגרסאות טרום הייצור של הקורבט החדשה. ושני אבות הטיפוס האירופאים, לא מתוכננים כרגע להימסר למבחן. בטח לא בצורה אימפולסיבית ולא מתוכננת לאיזה עיתונאי מהלבנט. אני מנסה להשתמש באיומים, אני מנסה להיות נחמד. עשיתי הכול חוץ מלחטוף את המפתח מידיו ולרוץ לעבר האדומה. פטריק מסרב בנימוס והחיוך הגדול נותר על פניו. כנראה שהוא ממש נהנה מהעבודה הזו שלו.
עוד בנושא:
צילום: מנהל
הוא לא באמת בוחר באופניים, רק מדגים את יכולת הכנסתם לתא המטען. למקרה שדאגתם

הוא מזמין אותי לשבת בתוכה. שיהיה. הפנים, מרגיש מוצק מאוד, הכיסא אוחז ואתה תחום בין דלת למנהרת הינע אדירת ממדים. החומרים מזכירים לי מכונית מהיבשת הישנה ולא את אלו של דטרויט. סיבי-פחם נמצאים בכל פינה, ואיפה שהם לא נמצאים יש כמויות נדיבות של אלקנטרה. אני סופר שבעה הילוכים, ומתג אחד שאמור לשלוט על חמישה מצבי נהיגה. אני גם שם לב, שלמרות שמדובר במכונית גדולה למדי, צפוף לי במושב. והראש לי מלטף את הגג הנמוך. פטריק מספר על רמות האחיזה, על הגומי החדש שמישלין פיתחו לכבוד הדור החדש ועוד – כטוב ליבו בקורבט. אני לא יכול לסמוך על מילה שלו, אבל גם לא יכול לשים לב שהחיוך הזה לא יורד לו מהפנים. שמחה טבעית, או אושר מנהיגה במכונית הזו. לא אדע. אני כאן אומר שמפגש פנים אל פנים איתה גרם לי לרצות לנהוג בה, וזו מבחינתי מחמאה גדולה. נחכה בסבלנות לתחילת השיווק (בינואר) ואולי למבחן בניכר, ואז סוף-סוף אדע, האם הקורבט החדשה היא מכונית כל כך מהנה, או שפטריק סתם אוהב לחייך.