את שברולט קרוז אין צורך להציג, מסע יחסי הציבור ארוך ואינטנסיבי למשפחתית של שברולט החדיר אותה לתודעה עוד לפני שהניחה צמיג בודד על כבישי ישראל. אחת הנקודות שבלטו עוד לפני הנהיגה הראשונה הייתה תיבה אוטומטית עם שישה הילוכים, במקום הארבעה המקובלים בסגמנט. אך דווקא תיבה זו משכה לא מעט ביקורת בשל פעולה לא רהוטה, לעיתים מבולבלת וביצועים לא מספקים. ביצועים אלו הפכו לנקודת התורפה העיקרית של המכונית בדרך לצמרת הליגה של המשפחתיות בישראל. לכן לא מפתיע לגלות כי בשברולט לא חיכו למתיחת הפנים המסורתית של אמצע החיים והזדרזו לעדכן את תיבת ההילוכים, ובמקביל גם שיפרו מעט את המנוע ושידרגו את האבזור. ברור שזה דרש מבחן מיידי וזאת גם עשינו.
שיפור ממוקד
כאמור, מנוע ה-1.6 ל' עודכן, הוא זכה לתוספת של 12 כ"ס ומספק עכשיו 124 כ"ס ב-6,400 סל"ד ו-15.8 קג"מ ב-4,000 סל"ד (112 כ"ס ו-15.6 קג"מ ב-4200 לפני כן). בנסיעה רגועה הוא מעט יותר שקט מהזכור לנו, אך אם תדרשו ממנו לספק את כל סוסיו, הוא הופך לקולני ונוכח. אבל תיבת ההילוכים היא שעברה את השינוי המשמעותי ביותר – קטנה וקומפקטית יותר, עם ממיר מומנט חדש, זו למעשה תיבה חדשה לחלוטין ולא רק עדכון תוכנה כדי לצאת ידי חובה. היא עושה עבודה טובה יותר מהתיבה הקודמת באופן מורגש, ואין יותר את אובדן העשתונות הרגעי שהיתה חווה התיבה הקודמת. עם זאת, לא הכל מושלם ומדי פעם החלפת ההילוכים לא חלקה לחלוטין (דווקא בנסיעה רגועה, משום מה). בשורה התחתונה, הביצועים בקרוז הם כבר לא נקודת חולשה. היא מרגישה זריזה למדי, אם כי נראה לנו שעם 124 כ"ס ושישה הילוכים, ניתן לקבל עוד יותר. צריכת הדלק הממוצעת בימי המבחן עמדה על כ-9.5 ק"מ לליטר כאשר בשיוט נינוח נרשמו 14 ק"מ לליטר. סביר בהחלט.
צילום: ניצן רז, יצרן
עיצובית הקרוז לא שונתה לא בפנים ולא בחוץ. ונחזור עליו בקיצור לטובת אלו שלא מכירים עדיין. זה אותו עיצוב כוחני ונאה מבחוץ ואותו תא בעל מראה עשיר – לא מעט בזכות הבד שמטפס מהדלתות על הדשבורד. החידוש היחיד הוא בקרת שיוט כסטנדרט, פריט חריג במפרט המשפחתיות בגרסאות הבסיס. תוספת נוספת היא אופציה בתשלום (כ-4,000 שקל), של מסך מגע בהתקנה מקומית המציע מערכת ניווט, חיבור בלותות' וחיבור USB למערכת הקול. התפעול בסה"כ נוח, המסך בצבעים דומים ללוח המחוונים ונראה מקורי. באיכות החומרים אין שינוי, הם עדיין מרגישים פחות טוב ממה שמצופה מתא נוסעים שנראה כמו זה של הקרוז. הפלסטיקים מרגישים לפעמים חלולים ודקים וגם המתגים שעל ההגה מרגישים פשוטים למדי. במהלך נסיעת המבחן נשמעו מעט רישרושים מיותרים מכיוון הקונסולה, אנחנו מהמרים שהם "בזכות" ההתקנות המקומיות שבוצעו ברכב, תופעה די נפוצה כאן וחבל. המרווח מלפנים טוב, אבל מאחור ייחלו הגבוהים שבינכם לעוד קצת מקום הן לברכיים והן לראש, ולמושב מעט פחות נמוך.
כמו העיצוב, גם המתלים לא שונו לקראת 2011, כך שמבחינת נוחות זו אותו קרוז מוכרת – נוחות ממוצעת, המשתפרת ככל שהמהירות עולה. בעיר היא מתקשה על שברים חדים ובורות ומעבירה יותר מדי מידע על איכות הכביש לתא הנוסעים. במהירות גבוהה יותר השיבושים הקטנים עדיין מורגשים אבל היא נוחה יותר באופן מורגש. ההגה מהיר אך קל מאוד וחסר תחושה ופוגם בחבילה טובה ובסך הכל מהנה לנהיגה. השלדה צייתנית ומגיבה, עם נכונות טובה להכנס לפניה, אין כאן את הנטייה ל"תת-היגוי בכל מצב" שאפשר לפגוש בסגמנט. אם ממש תרצו, המכונית אפילו מוכנה לשלוח את הזנב להיגוי יתר, אבל בקרת היציבות הבלתי מתנתקת עושה את עבודתה מצויין ומפסיקה את ההחלקה. חובבי הנהיגה הספורטיבית או המעורבת יותר, שמחו לגלות כי במצב הידני התיבה מעניקה עצמאות מלאה לנהג.
צילום: ניצן רז, יצרן
סיכום
השינויים שעברה הקרוז ל-2011 אינם גדולים על הנייר, אבל הם הופכים אותה למכונית מעט טובה יותר ו"שייפו את הפינה" בנושא הביצועים – מה שהיוותה את נקודת התורפה העיקרית של הקרוז. שאר התחומים לא השתנו: יתרונותיה של הקרוז, כמו בעבר, הם בעיצוב המרשים מבפנים ומבחוץ, רמת אבזור טובה וציון ריסוק E-NCAP מהטובים בקטגוריה. בצד החסרונות עדיין נשארו איכות החומרים בתא הנוסעים, נוחות בינונית במהירות נמוכה ומרווח ממוצע בלבד מאחור. אבל בניגוד ללא מעט ממתחרותיה, היא איננה נכשלת באף סעיף ומציגה ממוצע טוב בסה"כ. חכו למבחן ההשוואתי כדי לראות איפה בדיוק עומדת הגרסה המעודכנת אל מול התחרות.