פיאט דובלו הדובלו המקורי שהוצג ב-2000, אמנם נמכר במיליון יחידות אך הוא הגיע בעמדת פיגור. הוא הופיע באיחור ניכר אחרי המתחרות הצרפתיות, והציע מראה גמלוני ופנים ספרטני. הוא אפילו הצליח להיות איטי מהן בגלל מנוע חלש. כשנה אחרי שנחת אצלנו הפך הצב לארנבת עם מנוע הטורבו-דיזל שהיה החזק בחבורה.תהליך שאילץ את המתחרים להוסיף למבחר מנוע חזק יותר. הוא גם היה הרכב הראשון שקיבלנו מטורקיה בעידן המודרני ושפיאט ייצאה משם למערב.
אבל בדור החדש האיטלקים כבר עשו שיעורי בית, למדו את המתחרים ולא פגרו בהופעה (הם הרי משתפים פעולה עם פיז'ו-סיטרואן
בייצור הפיורינו, ביפר, נמו). שנה אחרי הברלינגו והקנגו החדשים
הוצג גם הדובלו, וכיוון שמסחרית קטנה כבר יש לפיאט ברור שהדגם החדש יגדל ויפנה גם לכיוון הפרטי והמהודר יותר.
השינוי מתחיל...
האיטלקים יודעים היטב את חשיבות העיצוב ולכן נתקו קשר עם הדגם היוצא ויצרו מראה מודרני שמצליח למשוך מבטים גם בספרד. תשכחו מהתמונות כי על הכביש הוא נראה טוב בהרבה. אבל כמו שכל מרצה רוחני-ניו-איג'י יגיד לכם, השינוי האמיתי מתחיל מבפנים וגם אצל הפועל הטורקי שלנו זה כך. ההבדל לעומת הדגם היוצא דרמתי ומזכיר את הצעדים שנקטו רנו, ובייחוד סיטרואן בדור החדש של המסחריות. הספרטניות וחלקי הפח החשופים הוחלפו בקווים וחומרים נעימים יותר שיוצרים אווירה קרובה מבעבר למכונית פרטית.
פיאט דובלו מבוסס על הגרנדה-פונטו ולא קשה לזהות את מרכיבי הסופר מיני בסביבת הנהג; החל מלוח המחוונים, דרך מערכות האקלים והשמע וכלה בפתחי האוורור הפשוטים והקשים לכיוון (שחסרים סגירה נפרדת). זה גם אומר שהפלסטיקה האופיינית לפיאט (עם האיכות הלא אחידה) מככבת כאן ומדפנת גם את הדלתות. הצצה לפינות החשוכות חושפת מספר קצוות חשופים (איזור מנגנוני הנעילה וההזזה של הדלתות).
צילום: מנהל
לא קשה להסתגל לנהיגה בדובלו. בורר ההילוכים העילי שמחובר לקונסולה, ממוקם היטב, וגם אם תנוחת הנהיגה הגבוהה מסחרית משהו, זה עדיין בסדר. מושב הנהג הנעים (למרות המחסור בתמיכות צד), שמתכוון גם לגובה וההגה שנע גם למרחק מסייעים. הנדסת האנוש טובה, אך לא מושלמת בגלל ליקויים "פיאטיים" אופייניים כמו מחשב דרך מסורבל ומתגי שליטה מההגה שנוטים להילחץ בטעות. עוד פרט שמפריע בערים הוא הראות, בייחוד לאחור. פשוט קשה לשפוט מתי הרכב נגמר...
מאחור האווירה טובה מבעבר ונעזרת בפיצול למערכת המיזוג ופתיחה (חשמלית) מלאה לחלונות הגדולים. בסיס הגלגלים הארוך משמעותית תורם למרחב נאה מאחור.
כיאה לייעוד המסחרי, יש שפע מקום למטען שמלווה ברצפה נמוכה ביותר ומפתח רחב שמקלים על הטעינה. בנוסף ניתן גם לשנות את גובה הרצפה/כיסוי. לעומת זאת הדלת האחורית הענקית שמתרוממת אל על קשה לסגירה ומאלצת את הנהג לזכור לשמור מקום לפתיחה בעת החנייה, אחרת לא ניתן להגיע למטען. אגב, הקושי והמסורבלות משתלב עם הסגירה והפתיחה הקשים של דלתות ההזזה ומעלה תהייה: האם צדק מי שאמר שהטורקים מבינים רק כוח?
מתניעים
בחרטום הדובלו שלנו שוכן מנוע ה-1.6 ליטר טורבו-דיזל החדש (150 כ"ס) שיהיה החשוב בהיצע המקומי (גם בגלל שידוכו לתיבה רובוטית). לחיצה ראשונה על המצערת מגלה מנוע יעיל אך לא מלהיב. סוס עבודה. בצורה אופיינית הוא חסר כל מתחת ל-1,500 סל"ד ועד איזור ה-2,000 התגובה איטית, כמו השהיית טורבו ארוכה. ההשהיה הזו מפריעה בזינוקים המאתגרים בכפרי הדייגים הצפופים והתלולים של קוסטה ורדה. וזה מפריע יותר בגלל שהדובלו מצויד במערכת העצור-וסע הסביבתית. זו מדוממת את המנוע בכל עמידה, ומניעה מחדש עם הלחיצה על דוושת המצמד. ואולם בגלל שמדובר במנוע דיזל ההתנעה איטית ולא חלקה ובגלל שליחידת הכוח לוקח זמן להתייצב, חווינו לא פעם בושות ברמזורים. ניסיון לזינוק מהיר הביא דימום לא מתוכנן. לכן במצבים רגישים העדפתי לנתק את המערכת, כדי שלא לבחון את המזג הלטיני של שותפי לכביש. הבעיה שהניתוק מתבטל בכל התנעה.
מעבר לכך הדובלו מציע קצב טוב ובעיר, תחום המחיה העדיף עליו, הוא אפילו זריז. אין לו בעיה לשמור על הקצב בכבישים המהירים בספרד (140 ל-160 קמ"ש). אבל המהירויות האלה פחות מתאימות לו, מהקצב הישראלי. הוא מרגיש עסוק מדי, כשרעש הצמיגים מתחרה בצליל המנוע (נראה שהילוך שביעי היה מסייע). גם רעשי הרוח הופכים מוחשיים בהרבה.
קצב ישראלי גם יתאים לשיפור צריכת הדלק שהושפעה מהחום והשתפרה באזורים קרירים. קצב של 140-160 קמ"ש תחת שמש ספרדית הביא ל-11.5 ק"מ לליטר שטיפסו ל-14 ק"מ לליטר בימים קרים ואיטיים יותר. בעיר עמד הקצב על 12 ק"מ לליטר נאים.
ופונים
הדובלו היוצא צויד במתלה אחורי ארכאי בעל קפיצי עלים שמתאים לפועלים אמיתיים. אבל בפיאט החליטו לבצע שינוי גדול ולעבור למתלה נפרד עם זרועות עוקבות אותו הם מכנים חיבורB . את מקום קפיצי העלים החליפו סלילים וההבדל ברור. הדובלו מרגיש הרבה יותר מחובר ומדויק מקודמו כאשר הניהוג בטוח וצפוי, והתחושה הרבה יותר מרוסנת. הגובה ורכינת המרכב ההתחלתית אמנם אינם מדרבנים לחקור את המגבלות אך מי שיעז יגלה יכולת טובה. אנחנו כמובן לא מדברים על מכונית ספורט, אבל כל אותם ריקודים על שיבושים מפעם נעלמו וגם הרגישות לרוח צד קלה.
כל זה מגובה בהיגוי (הידראולי) מפתיע, שלמרות תחושה קצת מתה במרכז, מביא משקל נכון ושינויי כיוון מהירים. לוקח קצת זמן להתרגל ויש מי שיראה בכך עצבנות מיותרת. אני חיבבתי זאת. לבלמים פעולה נכונה גם אם פה ושם היה נראה שבקרת היציבות וה-ABS לוקים בהיסטריה פתאומית. נוחות הנסיעה שופרה מהותית. היא עדיין נוקשה על שיבושים קטנים במהירות איטית אך משתפרת כשהקצב עולה ועל מהמורות גדולות.
צילום: מנהל
צעד גדול לפיאט
הדובלו ביצע ללא ספק קפיצה ענקית והפך לרכב הרבה יותר נעים ומפנק מקודמו. כזה שיכול לבצע גם משימות משפחתיות באופן מספק ואשר יכול לשמש כתחליף זול למיניוואן. הוא גדול, מרווח, ומציע חלל נעים והתנהגות בוגרת.
התחושה הראשונית אומרת שכשמדובר בשימוש פרטי יותר ופחות מסחרי הוא נמצא בין הברלינגו המעודן יותר לקנגו (המסחרי יותר). אבל כדי להכריע סופית נצטרך לחכות לגרסה המקומית ולמבחן השוואתי. מה שבטוח הוא, שאם
פיאט תמשיך לשמור על מדיניות המחירים התחרותית, יש לדובלו, אשר יגיע גם בגרסת שבעה מושבים, ועם שילוב ייחודי בין דיזל לתיבה רובוטית, עתיד מבטיח בישראל.
