מחירה של הכבאית החדשה מגיע עד כדי 1.3 מיליון שקלים עשן סמיך וריח של עץ שרוף מילא את כל האזור. החורש המוכר של הכרמל באזור עין הוד, הפך בתוך שעות ספורות מסמל של שלווה פסטוראלית, לנוף חרוך ומדכא של גדמי עצים מפויחים. פני השטח שינו את פניהם לחלוטין, חשופים ושחורים, בהחלט לא מקום שהייתם רוצים לבלות בו בטיול הקרוב או בכלל. בפעם שעברה, זה לקח לצומח ולבעלי החיים במקום מספר שנים להשתקם וגם זאת בצורה חלקית בלבד. זו היתה אותה שריפה גדולה בהרי הכרמל בשנת 1999. מה שהיה עד אז אבד לנצח ואני ועוד רבים אחרים נשארנו עם תחושה קשה של עצב ותסכול, בכל פעם שהזדמנו לאזור.
שריפות, ובמיוחד שריפות יער, הן מכת מדינה. בכל קיץ נשרפים מאות ולפעמים אלפי דונמים של חורש וצמחיה בישראל. מעט הצל הירוק שיש כאן בארץ מוכת החמסינים, עומד בסכנת הכחדה כמעט כל קיץ, ורק קומץ של אנשי כיבוי משרותי הכבאות הכללית וכבאים של 'קרן קיימת לישראל', עומדים בינינו ובין הנוף החרוך של 'המדבר האמיתי' מסרט המטריקס.
פתרון חלקי
עד היום השתמשו כבאי קק"ל בכבאיות מיושנות שמבוססות על מרצדס ואריו וה'אביר' מבית תע"ר, כלי רכב שמבוססים על טכנולוגיה של אמצע המאה שעברה, שהתקשו לתת מענה הולם למצבים הקשים שהכבאים נאלצו להתמודד עמם. בעקבות לקחי מלחמת לבנון השניה, החליטו בקק"ל לעשות בדיקה מקיפה של סוגי רכב שונים ויצרנים שונים, על מנת לתת פיתרון הולם לבעיות שעלו.
צילום: תומר פדר
הפור נפל על כבאית שמבוססת על שלדת משאית מאן, בעלת הנעה כפולה קבועה מסדרת TGM, במשקל כולל של 13 טון. מדובר על המילה האחרונה בתחום המשאיות שנועדו לעבודה בשטח קשה. רק לפני כחודשיים הגיעו לקק"ל 11 מהכבאיות החדשות, שקיבלו את השם 'יעריות' ועמן נפתח עידן חדש ומרגש.
לצורך קבלת הסבר מקיף על הכבאית ועל שרותי הכיבוי של קק"ל, התקבצנו במשרד קק"ל שבישוב עופר, יחד עם מיטב מומחי קק"ל מאזור הכרמל לענייניי עצים ושריפות יער. קיבלנו מים קרים בכוס קטנה והרבה דיבורים על שריפות.
אילן ג'ינו, קצין הרכב של קק"ל, פתח והסביר: "לאחרונה קיבלנו בקק"ל 11 'יעריות', שהן כבאיות שמשתמשות בפלטפורמה של משאיות מאן, עם הנעה כפולה קבועה והן פרוסות בכל רחבי הארץ. 'היעריות' הובאו לקק"ל כחלק מהלקחים של מלחמת לבנון השנייה. אז היתה בעיית עבירות עם האבירים ששימשו אז ככבאיות, שהתקשו להגיע למקומות בעייתיים בשטח, וכמו כן היתה בעיה עם כמות המים הקטנה שיכלו לשאת. עכשיו קק"ל קיבלה כבאית שהיא מהטובות שאפשר למצוא מסוגה בעולם. היעריות החדשות כבר הספיקו להוכיח את עצמן עשרות פעמים מאז נכנסו לשרות – לפני כחודשיים בלבד. רק ביממה האחרונה היו עשרות מוקדים של שריפות וכמעט תמיד הגישה אליהם היא בעייתית. אסור לשכוח שאנחנו מטפלים בשריפות יער והכבאיות צריכות להגיע ממש עד למוקד השריפה".
מיכאל סילקו, עוזר היערן בגוש כרמל-אלונים מוסיף: "רוב השריפות שאנחנו מטפלים בהן נמצאים במקומות שהגישה אליהם היא קשה ורחוקים מכבישים ונקודות מילוי מים. ה'יערית' מתגלית כרכב שטח משובח והיא גם מסוגלת לשאת כמות גדולה בהרבה של מים מבעבר. יכולות הכיבוי שלנו גדלו בצורה משמעותית. בעבר, עם הכבאית הקטנה, עד שהיינו יוצאים למלא מים מהנקודה הקרובה וחוזרים, השריפה הייתה יוצאת שוב משליטה. הלילה הייתה לנו שריפה באזור נחל חיק שבכרמל עם דרכי גישה קשות מאד. אנחנו משתדלים לנסוע עם הכבאית על שבילי היער הקיימים וגם הם בדרך כלל בעלי עבירות קשה שרק רכב שטח קשוח יכול לעבור דרכם".
גם היום משתמשים עדיין בכבאיות הישנות, אבל היערית החדשה הפכה להיות הכבאית הראשית ועכשיו בקק"ל בודקים את האפשרות ולרכוש בנוסף גם כבאיות מעט יותר קטנות מבוססות על מרצדס ואריו ואונימוג U20.
אנטומיה של שריפה
רוב שריפות היער שיש בארץ הן הצתות מכוונות ולכן מראש הגישה למוקדי השריפה היא קשה במתכוון, על מנת להקשות על הכבאים. רכב כמו היערית החדשה עם יכולות שטוח משמעותיות עשוי לתת פיתרון מצוין לבעיה.
מערך הכיבוי של קק"ל מקבל חשיבות מכרעת במקרים בהם השריפה מסכנת ישובים ושרותי הכבאות הרגילים מונחים לעזוב את שטח היער, ולהתרכז מטבע הדברים באזורים המיושבים. זה מותיר את הכבאים של קק"ל היחידים להילחם באש שביער.
צילום: תומר פדר
אחרי שסיימנו עם הדיבורים בחדר הממוזג, הגיע זמן המעשים. יצאנו מהמשרד וניגשנו אל הענק הצהוב שחנה בחוץ. אילן ג'ינו הסתובב עימנו מסביב לכבאית הענקית וסיפר בגאווה על סגולותיה ויכולותיה, לפחות כאילו היתה בת חדשה במשפחה.
יעקב כהן, הנהג האחראי של ה'יערית', הזמין אותנו לטפס לקבינה לטיסת התרשמות. בתא הנהג שלושה מקומות ישיבה המיועדים ברגיל לצוות הכבאית. הוא מבודד מחום, רעשים, וכמובן שהוא ממוזג היטב, אבל למרות זאת אי-אפשר לקרוא לו מרווח, לפחות בעבור כתב שטח במידה XXL וצלם עם תיק צילום גדול.
הדבר הראשון שאתה שם לב אליו כשאתה יושב בפנים הוא כמובן הגובה הרב שממנו אתה משקיף על העולם. הנוף שנשקף מלמטה דרך החלונות הפנוראמיים הרחבים, מקבל בשל הגובה פרופורציות מרחביות שונות מכל מה שאנו מכירים ברכב שטח קונבנציונאלי. תוסיפו לכך את העובדה שתא הנהג ממוקם הרחק לפנים מזוג הגלגלים הקדמיים, וחווית הנסיעה ביערית מזכירה ישיבה בתא הפיקוד של רובוטריק צהוב. הנהג יושב מנותק הרחק מהקרקע, ונותן בהינף אצבע קלילה למערכות המכאניות והאלקטרוניות השונות, לנתב את העוצמה האדירה של המשאית לשביל היערות הזה שאנחנו מטפסים בו כרגע.
יעקב משלב להילוך נמוך ואנחנו מתחילים לטפס במעלה דרך תלולה, ללא גמגום או החלקת גלגלים. למעלה על הגבעה מסתובבת 'היערית' בקלות על מקומה ולמרות ממדיה הלא-ממש-צנועים, היא מגלה יכולת תמרון מצוינת ויורדת ישר למטה במורד התלול; שום היסוס גם לא נרשם כאן.
ביצוע רטוב
לאחר סדרת צילומים והפסקה לטובת חליטת צמחים מקומיים ממרווה וקורנית מקורקפת, הבחינו עיני הנץ של יעקב בסילון של עשן סמיך הבוקע אי-שם במזרח. אחרי בירור עם המוקד, התברר שאכן יש דיווח על שריפת יער באזור ואדי ערה. התקפלנו בחופזה וחזרנו בשיא המהירות למשרד מתוך רצון לראות את ה'יערית' בפעולה אמיתית. צוות הכבאית יצא במהירות לכיוון השריפה רכובים על גבי המאן, ואנחנו ניסינו לדלוק בעקבותיהם עם האימפרזה של תומר הצלם. השעות כבר היו אחר הצהריים, פקקי התנועה המוכרים והיומיומיים חסמו כרגיל את ואדי מילק, לא בעיה רצינית בעבור מכונית כיבוי אש שמורשה לנוע באופן חוקי על שולי הכביש, אבל אותנו עומס התנועה פשוט בלם לחלוטין.
אחרי שעה ארוכה בפקק, קיבלנו דיווח בסלולארי שהשריפה אליה שמנו את פעמינו כובתה זה מכבר, ואנחנו הופנינו לשריפה אחרת בשולי הכפר הערבי סכנין.
צילום: תומר פדר
מהר ככל שאפשרה התנועה הכבדה, הצלחנו להגיע למקום ממש בסיומה של שריפה, שכילתה את זעמה על חורש טבעי באזור. האדמה השחורה, העצים המפוחמים והגחלים העשנים בכל מקום סיפרו ללא קול את הסיפור הטרגי של השריפה. הכבאים, חלקם אנשי הכבאות הכללית וחלקם אנשי קק"ל, עמדו בשלבים אחרונים של הכנעת האש והשתמשו במספר כבאיות רגילות וגם בכבאית הצהובה של קק"ל . עשרות דונמים של צמחיה יקרה מפז אומנם הושמדו, אבל לפחות לא כליל. זה ייקח עוד זמן מה עד שהנוף יתאושש לגמרי ובינתיים הכבאים החלו לקפל ציוד ולעזוב את המקום כבסיומו של יום קרב.
מחר יפציע יום חדש, ובעבור לוחמי האש של קק"ל יהיה זה מן הסתם עוד יום בו יגנו על מה שכל כך יקר בארץ – צל נעים וקצת ירוק בעיניים.
הכתבה הופיעה לראשונה בגיליון 'שטח' 57
