לנצ'יה היא מיצרניות הרכב היותר-ותיקות שעדיין פעילות (אם כי על ההגדרה "עדיין פעילה" אפשר בהחלט להתווכח). ההיסטוריה של המותג האיטלקי רצופה במכוניות ראויות לאזכור, מאז הקמת החברה ב-1906 – בדיוק לפני 100 שנה. ההווה העגום של לנצ'יה מונע מהיובל החשוב הזה להפוך למסיבת יום-הולדת עליזה, אבל זו הזדמנות מצויינת להזכר בלנצ'יה הראשונה שהותירה את חותמה ושאותה ניתן להזכיר כפורצת דרך: הלמבדה מ-1922. היום, כאשר לנצ'יה היא לא הרבה יותר מדגמי פיאט שמנסים להתחפש למשהו יוקרתי, קצת קשה לנו לחשוב על לנצ'יה כלשהי כעל פורצת דרך, במיוחד למראה המכונית הקופסתית הבלתי-מרשימה המופיעה בתצלומים כאן. אבל לנצ'יה של פעם היתה חברת מתקדמת ומחדשת, ולזכות הלנצי'ה למבדה רשומים שני חידושים עולמיים, שהיום קשה לנו לדמיין מכונית מודרנית בלעדיהם: מרכב "מונוקוק" ומתלים נפרדים. הלמבדה אמנם אינה נושאת את הילת הזוהר של דגמים מאוחרים יותר, כמו האורליה או הפולוויה – אבל מבחינת החדשנות והקדמה הטכנולוגית, היא נמנית על השורה הראשונה של המכוניות בכל הזמנים. יש הטוענים אף כי היא הראשונה בדירוג. האגדה אומרת כי הרעיון למבנה המהפכני-דאז של הלמבדה ניטע בראשו של וינצ'נזו לנצ'יה, מייסד החברה, כאשר מצא עצמו מטלטל בים סוער על סיפונה של ספינה. כאשר ראה כיצד דפנות הספינה עומדים בגלי הענק ההולמים בהם כי על מכונית להיות חזקה וקשיחה כמו כלי שיט ימיים. זו היתה ההשראה לפיתוח מכוניתו החלוצית, עם מרכב המונוקוק – דהיינו ללא שילדה נפרדת כפי שהיה מקובל עד אז, כאשר המרכב עצמו נושא בעומסים. היתה זו הפעם הראשונה בה המרכב והשילדה התמזגו למקשה אחת: המרכב האחוד הראשון. היתרונות מבחינת קשיחות וחסכון במשקל היו עצומים. זאת ועוד: לנצ'יה בנה את המרכב סביב תעלת גל-ההינע כאלמנט מרכזי, כאשר רצפת המכונית נמוכה יותר משני צידי התעלה. בכך ניתן היה להושיב את הנוסעים נמוך בהרבה ממה שהיה נהוג עד אז, ולהשיג מרכז-כובד נמוך משמעותית. מבנה המרכב לא היה החידוש היחיד. הלמבדה גם צוידה במתלים קדמיים נפרדים, לראשונה אי-פעם. המנוע היה V4 עם זוית צרה של 13 מעלות בלבד בין שני זוגות הצילינדרים – 70 שנה לפני שפולקסווגן עלתה על אותו רעיון עם ה-VR6, כשהתוצאה היא מנוע קצר וקשיח. בלוק המנוע היה עשוי אלומיניום, עוד פרט יוצא-דופן שתרם לחסכון במשקל, והשסתומים נשלטו על-ידי גל-זיזים עילי – ב-1922! – כאשר בזכות הזוית הצרה בין הצילינדרים ניתן היה להשתמש בגל-זיזים אחד לכל הצילינדרים. כל מכלולי המנוע הונעו על-ידי תמסורות גלגלי שיניים. המנוע הפיק 50 כ"ס מנפח של 2.1 ל' בלבד, תפוקה יותר ממכובדת יחסית לנפח גם אם צנועה יחסית לרבות מהמפלצות המוטוריות בעלות המנועים הענקיים שהיו נפוצות אז; אך עם משקל של 1,100 ק"ג בלבד בחלק מגרסאות המרכב, אנו מדברים על יחס הספק-משקל נאה לאותם ימים (בהמשך גדל המנוע ל-2.4 ו-2.6 ל', וההספק הגיע עד 69 כ"ס). יחד עם המרכב הקשיח והמתלים המתקדמים, לא פלא שהלמבדה ניחנה בהתנהגות כביש מעל ומעבר לכל מתחרה בתקופתה. על יכולתה תעיד העובדה ששתי למבדות נטלו את המקומות הרביעי והחמישי בדירוג הכללי במירוץ המילה מילייה הראשון, ב-1927. הלמבדה יוצרה במשך 10 שנים, מ-1922 עד 1931. על חוסנה הבסיסי תעיד העובדה שמשטרת אוסטרליה המישכה להשתמש במכונית עד שנות ה-60! היום מחליפות ידיים למבדות במצב טוב תמורת סכומים של שש ספרות, באירו. שאר יצרני אירופה החלו לאמץ את המרכב האחוד רק בסוף שנות ה-30; אצל היצרנים האמריקניים זה לקח הרבה יותר זמן, עד שנות ה-70. היום כבר לא תמצאו מכוניות נוסעים מודרניות עם שלדה ומרכב נפרדים או מיתלים שאינם עצמאיים, ואפילו במעוז האחרון של התצורה ההיסטורית הזו – רכבי שטח ופנאי – מתחולל תהליך ברור של מעבר למרכב אחוד ומיתלים נפרדים לכל הגלגלים. אוהדי לנצ'יה הצופים בעצב בשקיעת המותג הנערץ עליהם יכולים להתנחם בכך שלנצ'יה – לא ב.מ.וו, לא מרצדס, לא פרארי – היתה הראשונה שפרצה את הדרך.