הכתבה הופיע בגיליון 24 של אוטושטח בשנת 2005. אפשר לומר הרבה דברים טובים על ריינג' רובר, אבל גם האוהדים המושבעים ביותר לא יטענו שהוא מהווה בסיס טבעי לבאגי-שעשועים. באגי, כמו שאנחנו מכירים את המושג, הוא משהו שדומה לתומקאר או לכלים של ארז אברמוב, לא? הנעה אחורית, מנוע אחורי, צמיגים קדמיים צרים ואחוריים רחבים, משקל קליל, ים של פאן... הריינג'-באגי של יורמי ידין הבלתי-נלאה אינו עונה לאף אחת מההגדרות הללו, למעט האחרונה: ים של פאן. אין טעם לחפש הגיון בכלי הזה, למעט ההגיון הבריא הבסיסי שאומר שלפעמים צריך להסתדר עם מה שיש; ושאם משהו עובד, אז הוא עובד, ולא צריך לפשפש יותר מדי בקרביו ולבדוק בציציותיו כדי להבין למה ואיך. אז מה אם שלדה מסיבית וסרנים קשיחים לא ממש מסתדרים עם ההגדרה ^באגי^? בדיוק לשם כך יש אנשים שהתברכו בידיים טובות ומוח יצירתי. אז מה אם ריינג'-רובר הוא בסיס בלתי-סביר-בעליל לרכב שעשועים, שהסבתו לכזה כמעט ונוגדת את אמנת ז'נבה? האמת היא שיורמי לא קורא לכלי המוזר שלו ^באגי^. זו יותר הגדרה שלי מאשר שלו, אבל הגדרה שלטעמי מתאימה מאין כמוה לרכב-השבילים הזה. כמו בהרבה מקרים אחרים, יורמי הגיע לתצורה הנוכחית של הריינג'-לשעבר הזה על דרך המקרה. הבסיס היה ריינג' מהדגמים המוקדמים, שנת 1974 עם מנוע בנזין V8 בנפח 3.5 ל' שהתגלגל לידיו של יורמי לפני מספר שנים במצב סביר עד שמור, אך ללא אפשרות מעשית להעלותו על הכביש. יורמי הכין אותו למירוצי ראלי/ספרינט כדת וכ(י)דין, אך באימון לאירוע הראשון, ראלי עפולה הזכור לשמצה (שנערך בסופו של דבר ללא מדידת זמנים...) התקלף צמיג מהחישוק בפניה מהירה למדי. התוצאה היתה סאלטה כפולה וריינג' אחד מעוך למדי. למרות זאת התחרה יורמי עם הריינג' באותו ראלי, ואף עונה שלמה לאחר מכן. הפעילות הספורטיבית נעצרה לאחר שאחד מידידיו של יורמי, שישאר בעילום שם (אם כי את שמו ניתן לתרגם כ^שמחה^ בעברית), הצליח לשבור את הגיר. מה עושים? פותחים את הראש ואת ארגז הכלים, ומתקדמים הלאה לשלב הבא. הרעיון הבסיסי, לבנות כלי-שעשועים פתוח וקל-משקל (יחסית למקור), ישב ליורמי בראש מזה זמן; את ההשראה לעיצוב קיבל הוא קיבל – תאמינו או לא – מדגם קונספט של פורד, באגי בשם EX אשר הוצג בתערוכת דטרויט 2001. אז מה אם הבסיס המכני בכלל לא דומה? בשלב הבניה החזיק יורמי צילום של אותו באגי-קונספט לנגד עיניו, והיתר היה ענין של עבודה יצירתית. המרכב המעוך של הריינג' הוסר והושלך הצידה (ואולי, לך תדע, האלומיניום עבר מחזור ושימש לפחית הקולה ממנה שתית כרגע...) ויורמי החל לייצר מחדש את כל החלק העליון. מאחר וכעת היה צורך בשני מושבים בלבד, הוסטה כל עמדת הנהג לאחור, וסביבה נבנה כלוב עשוי צינורות שרותך לקורות השילדה המקוריות. הכלוב יוצר כולו על-ידי יורמי, כולל המלאכה הלא-פשוטה של כיפוף הצינורות; הדיוק בעבודה היה פחות חשוב מאשר השגת המראה הכללי, בהשראת אותו באגי-קונספט של פורד. מיותר אולי לציין כי הוספת הכלוב המסיבי הפכה את השילדה לקשיחה בהרבה מהמקור. יורמי הלך על פתרון לא שגרתי עבור חיפוי הפאנלים החיצוניים: רובם עשויים פלסטיק, שנחתך מ... מיכל 'רוטופלסט' ששימש במקור לדשן נוזלי. היתרון בבחירה בחומר זה הוא שהפאנלים המתקבלים לא רוטטים ורועדים, גם אם הם נוטים לקבל מראה גלי פה-ושם כשהם מתחממים בשמש... במקומות שם נדרשה קשיחות, כמו מכסה המנוע, יוצרו הפאנלים מאלומיניום בסיוע גידי ארזי מ^סהרה 4x4^. עם הזמן הוחלפו רוב המכלולים המכניים העתיקים בחדשים יותר, ויורמי מדגיש את התאימות המדהימה בין החלקים של דגמים ששני עשורים מפרידים ביניהם. בשלב ראשון הוחלפו המנוע, הגיר ותיבת-ההעברה (^טרנספר^) בחלקי דיפנדר 94', שפשוט השתחלו למקומם תוך שימוש בתושבות המקוריות. אפילו המנוע זהה למעט יחס-דחיסה וקרבורטורים שונים (די מדהים להזכר כל פעם מחדש שלנד רובר עדיין השתמשו, בשלב כל כך מאוחר, במנוע שמקורו במנוע ביואיק מתחילת שנות ה-60). לאחר מכן הוחלף הגיר באחד שמקורו בדיסקברי 96'. הסרנים גם הם הוחלפו עם הזמן, וגם כאן התברר שמבחינת מיקומי העיגונים והתאימות לא חל כל שינוי: הסרן האחורי שייך לדיסקברי והוא זהה לחלוטין, וגם הקדמי הוחלף ממש בימים אלה (לאחר שהמקורי חטף קווץ' קטן, כדברי יורמי) לסרן דיסקברי. למעט שינויים פה-ושם במיקומי חורים למיניהם, מיקומי העיגונים הבסיסיים זהים ויורמי ביצע את ההחלפה ללא בעיה. מכלולי המיתלים נבחרו בשיטת ניסוי וטעיה, כשהבעיה העיקרית היתה מציאת קפיצים שיתאימו למשקל הכלי – בעיקר מאחור, שם הבאגי קל בהרבה מכל לנד-רובר מקורי. בסופו של דבר נבחר הותקן מאחור קפיץ קדמי של דיסקברי V8, שהוא הרך ביותר בנמצא. הקפיץ הקדמי הוא דיסקברי/ריינג' סטנדרטי. גם בבולמי הזעזועים אין הפתעות – יורמי התקין בולמי קוני תקניים, באורך המקורי. השינוי היחיד הוא שמקום ה^מגדלים^ המקוריים המותקנים לשילדה עיגן יורמי את הבולמים בחלקם העליון לצינורות הכלוב, המחוברים כאמור באופן קשיח לשלדה, ובכך חסך מקום ומשקל. בלמי דיסק (מקוריים!) אחראים על העצירה. את הפיניש סיפקו צביעה כחולה לכלוב, זוג מושבי-ראלי המצויידים ברתמות, וצמיגי 10.5-15x31. ובכן יש לנו באגי 4x4 במשקל כטונה וחצי להערכת יורמי, עם מנוע V8 מוזן-קרבורטורים בעל תפוקה צנועה של 140 כ^ס פלוס-מינוס, בערך אפס משקל על הסרן האחורי – והתנהגות עליזה בהתאם. סיבוב הדגמה בידיו המנוסות של יורמי בשבילי עמק יזרעאל הראה לי כי יש מעט כלים שמוציאים את הזנב כל כך בקלות – וכי כדאי מאד לשמור על תגובות מהירות. שמחתי לגלות כי בניגוד להרבה כלים אחרים מתוצרת בית, אזור הנוסעים מרווח ביותר; באמת היה יפה מצידו להתחשב בנהגים גבוהים כבר מהשלב הראשוני של תכנון הכלי. מסילות המושבים ארוכות די הצורך גם לנהגים גבוהים ממני, וזה בהחלט חידוש מרענן; וגם כאשר המושב מוזז הרחק לאחור, ההגה עדיין קרוב די הצורך כדי לא תצטרך להתאמץ להגיע אליו – וטוב שכך, כפי שהייתי עתיד לגלות. הריינג'-באגי מרגיש קופצני ונוקשה על שבילי העמק, כלל לא מפתיע כאשר חושבים על משקל הסרנים הקשיחים שמתקשים להגיב לפני השטח. למרות זאת, האחיזה בפניות מפתיעה, במיוחד לאור הצמיגים העתיקים והמאד-שחוקים שנועל הבאגי, וזויות-הגלגול כלל לא מוגזמות. אבל העיקר, ותמצית הפאן, הוא התנהגות הזנב: מבחינה זו, כלי זה הוא בית-ספר להעברות משקל. רוב משקל הכלי מונח מלכתחילה על הסרן הקדמי, וכל עזיבת-גז מחריפה את חלוקת המשקל; כניסה לפניה, הרפייה מהמצערת – והופה, הזנב בחוץ, ממש כמו במכונית הנעה-קדמית. תיקון הגה, חזרה לגז והכלי מתיישר בקלות ומייד בזכות ההנעה הכפולה, גם בלי להיות מיומן בשליטה על המצערת (ולהבדיל מבאגים הנעה-אחורית שמחייבים טיפול הרבה יותר מדוייק במינון ותזמון הגז). וזה עובד פעם אחר פעם, כאשר מידת הנסיעה-על-הצד תלויה ישירות במהירות הכניסה וכמה אתה ממתין עד ללחיצה חזרה על המצערת. העבודה על ההגה לא קלה: יורמי בחר בגלגל הגה קטן-קוטר כדי לקבל תגובות מהירות, כך שההיגוי כבד ומצריך מאמץ. אבל זה לא מוריד מהפאן האדיר. כשעושים זאת כמו שצריך – ולא ממש הגעתי לשלב הזה – אפשר להכנס לפניה בהחלקה סטייל ראלי, עם עננת אבק אדירה מאחור ותחושה שאתה מינימום פטר סולברג. המנוע הוא נקודת התורפה. הוא פשוט לא חזק מספיק, ובעיקר סובל מגמגומים והשתנקויות פה ושם; יחסי ההעברה ארוכים מדי למנוע הצנוע (ובכלל ארוכים מדי לטעמי – בשום שלב לא הגעתי לחמישי, שמביא אותך למהירויות שלא הייתי רוצה לתרגל בשבילים פתוחים-לציבור). יורמי אכן מתכנן להחליף את מערכת היניקה להזרקה חד-נקודתית, על בסיס מערכת הזרקה של סונומה שהיא הפשוטה והאמינה ביותר שהוא מכיר. העובדה שלסונומה יש רק שישה צילינדרים מהווה מכשלה זניחה עבורו). כל כך פשוט, וכל כך הרבה כיף – ללמדך שלעולם אסור להיות שבוי במוסכמות. באגי עם הנעה כפולה קבועה, סרנים חיים כבדים וחלוקת משקל מוזרה, וזה עובד נהדר. כיום הבאגי ממלא את יעודו ומספק פאן לכל משפחת ידין, כמו גם לאורחים מזדמנים (ובמקרה של יורמי, יש הרבה כאלו). קצת מעורר קנאה. בעצם, עזבו אתכם מדיבור מנומס: מעורר הרבה קנאה. כפי שאמרתי, ככה זה כשיש לך ידיים טובות ומוח יצירתי (וכמובן, שירותי מוסך צמודים אף פעם לא מזיקים): כלי שטח ייחודי, מכונת-פאן היסטרית באפס השקעה כספית. מה צריך יותר? ה-CJ6 של אוטו
