ההיסטוריה של המכונית הזו יכולה להיות פרופיל להתנהלות עניינים אופיינית ברפובליקת בננות. הקרוואן נתרם לאו"ם על ידי גוף פילנטרופי עלום שם. כשהגיע לחופיה המקודשים של ארצנו והועבר לשלטונות המכס, נדרש סכום בלתי אפשרי כדי לשחררו ממחסני הערובה (במטרה למנוע ממנו להגיע ליעדו...). אותו ארגון צדקה לא מסוגל היה לעמוד בתשלום והקרוואן המפואר נותר לעמוד כפסל סביבתי במחסן הבונדד – ללא דורש. השנה היא 1994. שנים עוברות עד שבחור צעיר מישוב בנגב המערבי קולט את הכלי ומתאהב בו. כמו בדברים רבים אחרים, גם כאן נדרש עבר הבחור המאוהב וויה-דולורוזה של כמעט שנה עד שהצליח לשחרר את הכלי מהמכס, קיבל סטאטוס מוכר ממשרד התחבורה, התגבר על בורות יקוש בירוקרטיים ועל בורותם של פקידים וקיבל – סופסוף – לידיו רשיון רכב כחול/לבן ולוחית רישוי צהובה. הללויה!
אולם, חודשים ספורים לאחר הרכישה המסובכת נקרתה הזדמנות פז בפני אותו עלם צעיר ונחוש בדמות הצעה שאי אפשר לסרב לה מאוסטרליה. הוא לא סירב, ולפני כשנה עבר הקרוואן לידיו המסוקסות של עמית קרול. עמית נתקל במקרה בקרוואן כשעבר בסמטה תל-אביבית ובסוף אותו היום, שמו הופיע על רשיונות המכונה המגודלת. קניה אימפולסיבית או אהבה ממבט ראשון? אולי שניהם בו-זמנית. השנה היא 2003 ועל הספידומטר 14,000 מייל! כחדש לא ראה שטח!
הייתי סקרן לראות עד כמה רחוק יכולה מערכת ההנעה לקחת את הקרוואן. מבלי להיגרר למעלות מוגזמים בעליל או מעברים מסובכים שיאתגרו את זוויות המרכב השטוחות. כך יצאנו לדרך ארוכה כאשר החרטום מופנה דרומה, למעבר דרך נחל הבשור על השילוב הבלתי אפשרי של פודרה רכה מצד אחד, שלוליות מים מצד שני וסך הכל בוץ חלקלק. כך, אחרי שעה נינוחה על הכביש, שעה שבה התרגלנו למימדים (כ-9 מטרים אורך ו-4 מטרים לגובה) ולמשקל (5 טון), שעה של שיוט כבישים נונוח ונעים ב-100 קמ"ש, חנינו בלב השטח. בלם החניה נמתח, וגלשנו לסלון לשיחת בוקר קלילה עד שתומר ירתיח את המים ויכין לנו קפה של בוקר, שהולך מצוין עם הבורקסים החמים שמתחממים בינתיים בתנור.
הקרוואן מצויד בכל אבזור הנוחות שאפשר להעלות על הדעת: מקרר עם מקפיא, כיריים מושלמות, כיור נירוסטה ומים זורמים, שירותים ומקלחת מרווחים ומאובזרים כבמלון חמישה כוכבים, חדר שינה מרווח ביותר, פינת אוכל/מטבח נוח ו...מרווח. כל מושב, כסא או שולחן משלב שני תפקידים וגם מסוגל להפוך למיטת יחיד או למיטה זוגית. מערכת הקירור, המים החמים ואפילו גנרטור 220V, מופעלים על-ידי גז בישול שנאגר במיכלים שבתוך המרכב. מיכלים למי-שופכין מהמטבח וחדר השירותים, מרכזים את הנוזלים עד לסילוק בביוב מסודר. יש כמובן חיבור למקורות תשתית חיצוניים (מים, חשמל וביוב) שניתן לנצל במדינות שבהן יש חניוני RV מסודרים. טיול בקרוואן ממש לא חריג באירופה ובעיקר בארה"ב. שם, ניתן לטייל שבועות ואף שנים, מבלי לחזור על אותו המקום פעמיים. בארה"ב זו דרך מקובלת להעביר את שנות הפנסיה. אז ירכוש הזוג שפרש מעבודה RV ויצא לדרכים – עד שיימאס. אצלנו, היכן שמיכל דלק יחיד מספיק לחצות את המדינה לאורכה, רכב כזה די מיותר, אבל זה תמיד נחמד להגיע לכל מקום, כשכל הנוחות של הבית אתך.
אחרי ארוחה קלילה בנוף הפראי של הפראן, כשמחלון פינת האוכל נשקפים עצי שיטה ושיזף ומדי פעם צבי מדלג, החלטנו שזה יהיה נחמד לראות את השקיעה משפת מכתש רמון. אז חזרנו למצפה. המנוע הגדול רועם בעוצמה במעלה התלול, ומצליח לאסוף מהירות ולהאיץ למרות המשקל העתיר והזווית התלולה. קיק דאון אחד נוסף ואנו סובבים את הפניה האחרונה לפני מצפה רמון, פונים ימינה בכיכר הראשונה וממשיכים לדהור על דרך העפר שמקבילה לצלע המכתש. הכלי הגדול מדלג וחובק סלעים גדולים למדי ומגיע עד לקצה השביל – ממש על שפת המצוק. עמית מתמרן בזהירות וממקם את החלון של פינת האוכל בזווית האופטימאלית לתצפית על המכתש שהולך ומאבד מצבעיו בשעת אחרי צוהריים מאוחרת. קשה לתאר את התחושה הממלאת את הגוף כשאתה פותח את דלת הקרוואן ומולך נפרש המכתש ויש מעט מאוד קרקע בינך לבין הנוף הזה. אתה יכול להישאר במקום דקה או שבוע או חודש. מה שבא לך. המקרר מלא, מיזוג/חימום יש, חשמל יש, מים יש, שכנים אין.
בטח שכחתי עוד המון פרטים כמו איך שהמים זורמים בכיף במקלחת או על החוויה של להשתין באסלה תוך כדי נסיעה (בזמן שעמית עוקף כמו משוגע), או מטורף מזה, באילו טכניקות תמיכה כדאי לנקוט כשמרתיחים מים לקפה (תוך כדי נסיעה מה חשבתם) על הכביש ממצפה לשדה בוקר. רק להכניס את כפית הקפה לפינג'אן מותח את היכולת המוטורית שלכם עד לקצה המעטפת. אה, ויש כמובן ארוניות מעץ אלון מלא, כמו יתר הריהוט והאביזרים. שטיח מקיר לקיר ומיכל סולר של 200 ליטרים שייקח אתכם יותר מ-1000 קילומטרים. אבל יותר מכל מאפשר הקרוואן טיול ברמה אחרת. אם זה התמקמות לסוף שבוע רגוע אי-שם באיזו פינה רחוקה ונשכחת. אם זו מקלחת רותחת בחניון אתר החרמון, אם זה שבוע מחנה אימונים לקבוצת רכיבה על אופני-הרים או חדר הלבשה אקסקלוסיבי לכוכבי תקשורת. זה עניין פעוט של להביא את הבית אתכם, לכל מקום וכמעט בכל שטח.
פורסם ב'אוטושטח' גיליון 20