החודש ערכתי, כחלק מקבוצת עיתונאים ישראליים, ביקור במפעלי אסטון מרטין בבריטניה. אסטון היא למעשה היצרן הבריטי העצמאי היחיד היום; כל השמות הגדולים והמפוארים של תעשיית הרכב הבריטית – פעם אחת הגדולות בעולם – נעלמו לחלוטין או נרכשו על ידי חברות רכב אחרות (
יגואר ולנד-רובר שייכים היום, הו האירוניה, לטאטא ההודית...).
בבריטניה נשארו מיני סדנאות המייצרות עשרות או מאות מכוניות בשנה לכל היותר – אם כי חלקן אחראי למכוניות מגניבות, כמו נובל – ואסטון מרטין. היא אומנם פשטה רגל מספר פעמים והחליפה בעלויות לא מעט אבל היום היא עצמאית, ולא שייכת לאף אחד מהקונצרנים הגדולים של עולם הרכב. ואנשי
אסטון מרטין בהחלט מודעים לחשיבות העצמאות הזו עבור יצרן אקזוטי כזה.
הם עדיין זוכרים את הימים תחת בעלות
פורד, בהם הלחץ של סופרי האפונים להפחית עלויות דחף אל תוך המכוניות שלהם מתגים ומנופים של מונדיאו; "אקזוטיות וחיסכון בעלויות הם ערכים מתנגשים" הגדיר זאת אחד מבכירי החברה בצורה קולעת. אומנם הכורח דוחף אותם לקנות טכנולוגיות ממרצדס – כי לבד הם פשוט לא יכולים לממן את עלות הפיתוח – אבל אנשי החברה מבטיחים לנו כי המוצרים יעברו התאמה לאופי הבריטי: "זה לא יהיה מנוע AMG שפשוט יישתל בתוך אסטון, אלא מנוע שלנו, עם התאמות ושינויים לפי טעמנו, שייוצר על ידי AMG".
צילום: מנהלסיקור הלה מאן. פורשה עושה היסטוריה
מותג-על, בישראלכך או כך, נחמד לראות עוד מותג-על מגיע ארצה. זה עוד צעד של ישראל בדרך לנורמאליות מוטורית, ואם יותר לי להיות אופטימי, אז בחזון הוורוד שלי אני רואה את קוני אסטון,
פרארי ומזראטי מצטרפים לרוכשי
פורשה,
R8 ומרצדס
GT ויוצרים מסה קריטית שמביאה להקמת מקום מוסדר בו יוכלו ליהנות מהמכוניות שלהם בצורה חוקית. מסה עם מספיק כסף כדי להקים מסלול כזה או לתת הצדקה כלכלית להקמת מסלול.
מספיק להסתכל על דוגמאות כגון מסלול אסקארי בספרד, שהוקם על ידי חובבי רכב עשירים ועבור חובבי נהיגה, כדי לדעת שלא מדובר בחלומות באספמיה; ביטוי שמשמעותו, כמה הולם, הוא "חלומות בספרד".... ופתאום דיבורים על יבוא למבורגיני שמתבשל מאחורי הקלעים כבר לא נראים כמו דיבורים של חולמים בהקיץ...
צילום: מנהל מאזדה 2 מול סקודה פאביה מול טויוטה יאריס. גם נמצא בגיליון החדש
עוד מפגש בריטי. בערךמהביקור באסטון חזרתי ארצה הישר למבחן ל-
MG3. מהמותג הכי בריטי שנשאר, למותג הבריטי הכי לא בריטי שיכול להיות. לשם יש שורשים עמוקים בעידן הזהב הבריטי, וגם הפרסומות דואגות לפרוט על נימי הנוסטלגיה הללו, שלא לדבר על האפשרות לקבל את הרכב עם דוגמת היוניון ג'ק, הדגל הבריטי, על הגג.
אבל האמת היא שבין ה-
MG שמגיעים אלינו לבין בריטניה יש קשר קלוש עד לא קיים. זה לא שה-MG3 הוא רכב רע (מבחן מלא בגיליון 353), ובמחירי המבצע שבהם הוא מוצע מעת לעת הוא אפילו עסקה לא רעה בכלל – אבל שום דבר בו לא משדר בריטיות.
לא עיצוב הפנים, לא החומרים ובוודאי לא היכולת הספורטיבית; MG, אתם בוודאי יודעים, נודע בעיקר במכוניות הספורט שלו. ככה זה בעבודה שלנו; רגע אחד אתה בבריטניה, מוקף ירוק, בטמפרטורה קרירה של 15 מעלות ("איזה קיץ נהדר וחם יש לנו השנה" – ציטוט אמיתי!) ובתוך מכונית שעולה כמו דירה טובה, וברגע השני אתה בישראל הצהובה של חודש יוני, בחום לוהט ובמכונית סופרמיני שפונה לגזרת מעוטי התקציב. קצוות.
צילום: מנהל כבוד העורך היה במפעל אסטון מרטין. אנחנו, חברי המערכת, היינו ביםהחודש ניסינו לקבץ נתונים על עלויות אחזקה של מכוניות משפחתיות נפוצות בארץ לטובת פרויקט מסוים. אני משתמש במילה "ניסינו", כי למרות שבסופו של דבר הצלחנו במשימה, התברר כי מדובר בפרויקט כמעט בלתי אפשרי לביצוע.
ניסיון לקבל את המידע ממוסכי השירות – אלו שמדי יום מבצעים טיפולים שוטפים במכוניות ואמורים לדעת את עלויות הטיפולים בעל-פה – נתקל בחומת התחמקויות: "צריך מספר רכב ספציפי", "צריך שהרכב יהיה רשום על שמך כדי לקבל הצעת מחיר", "אנחנו לא נותנים הצעת מחיר בטלפון" וכן הלאה וכן הלאה. בצר לנו פנינו ליבואן – עניין שלא תמיד זמין לאדם מן הישוב – וגם אז התשובות הגיעו רק אחרי מספר ימים, ובאחד המקרים לאחר יותר משבוע.
זו לא הפעם הראשונה בה אנו מגלים כמה קשה לקבל מידע פשוט שכזה – העניין חוזר על עצמו בכל הפקה של כתבה על רכב משומש. ובהתחשב בעובדה שלא פעם יש הבדלים משמעותיים מאוד בעלות הטיפולים השוטפים, ולכן זה נתון שצריך לקבל משקל משמעותי בהחלטת הקנייה, הרי שמדובר בשערורייה.
צילום: מנהל שער גיליון 353
הוועדה שטיפלה ב"יוקר הנהיגה" מטעם משרד התחבורה, הציעה בזמנו לבנות מאגר נתונים שבו יפורסמו כל מחירי חלקי החילוף, מקוריים ותחליפיים, של כל הדגמים. מדובר במאגר מידע ענק, שצריך לקבל מידע מעשרות יבואנים שונים, ידרוש תחזוקה שוטפת בהיקף גבוה – והלקוח הממוצע עלול ללכת בו לאיבוד.
לעומת זאת, הקמת מאגר מידע שמרכז את מחירי הטיפולים השוטפים בכל דגמי המכוניות הנמכרות בארץ הוא מאגר מידע קטן בכמה סדרי גודל, ופשוט בהרבה להבנה ולביצוע השוואות. אולי כדאי שמשרד התחבורה יתאמן על האתגר הזה לפני שהוא פונה לטפל באתגר מאגר המידע על מחירי חלקי החילוף. מאגר כזה הוא באמת לא סיפור גדול – שאלו את חברת מאיר, שהקימה מאגר כזה לשימוש הציבור, עם פירוט הפעולות המבוצעות בכל טיפול ומחיר מומלץ (אבל גם באתר שלה צריך להזין מספר רישוי...).
צילום: מנהל שער השטחבחודש שעבר כתבתי על אופניים חשמליים, ועל כך שהתחושה שלי היא שהכל כבר מוכן לניצוץ שידליק את הלינץ' באופניים החשמליים. כתבתי שאני מקווה שאנשי משרד התחבורה והמשטרה יתעוררו ויסדירו את התחום הזה לפני שיגיע אותו הניצוץ.
הגיליונות עוד לא התקררו מהדפוס, וכבר הגיע אותו ניצוץ – ילדה חמודה בת שלוש שנפצעה מפגיעת רוכב אופניים חשמליים, שהוסיף חטא על פשע ונמלט מהמקום. העליהום בגופי התקשורת השונים ובקרב הקהל הגיע מיד, כששוב כולם מערבבים בין הכלי לבין הרוכבים. שוכחים בלהט הנקם את העובדה שאופניים חשמליים הם כלי תחבורה נהדר למטרות עירוניות, כזה שיכול להפוך את השימוש בתחבורה ציבורית לדבר הגיוני וסביר. וכשגוש דן נערך לקטסטרופה התחבורתית של עבודות הרכבת הקלה, פתרונות כאלו הם דבר שצריך לחפש בנרות, לא לרדוף עם לפידים.
אלא ששנים של מערב פרוע, בלי חוקים ובלי אכיפה, הפכו את תחום רכיבת האופניים בעיר – בכלל, לא רק החשמליים – לכאוס מוחלט. להאשים את האופניים החשמליים בתוצאה הזו זה מגוחך בערך כמו להאשים את תפוחי האדמה בבעיית ההשמנה בעולם המערבי.
צילום: מנהל זוכרים את פורת. 14 שנה מאז פורת נעלם מחיינו
