אודי A5 ו-S5 - הסימפוניה החמישית של אודי - אוטו

אודי A5 ו-S5 - הסימפוניה החמישית של אודי

מכונית הקופה החדשה של אודי, היא הרבה יותר מחזרה של אודי למכוניות שכיכבו בעברה; היא הצגה ראשונה של הפלטפורמה שתככב בעתידה

הכתבה המלאה הופיעה במקור בגיליון אוטו 256 - מאי-יוני 2007
אודי של פעם דווקא הבריקה בעיצוב מכוניות קופה – עם ה-100 קופה בשנות השבעים, עם הקאווטרו המדהימה שהופיעה לראשונה ב-1980 וה-80 קופה מאותה התקופה. אבל למרות זאת, הפסיקה אודי לייצר מכוניות קופה. כנראה שהם היו עסוקים מדי. היא התמקדה בשיפור מעמדה המותגי ובהבאת בשורת ההנעה הכפולה (קוואטרו) למכוניות נוסעים ספורטיביות מהשורה; היא הציגה מכונית ספורט יפיפייה, כבשה את מסלול לה-מאן...אבל לא ייצרה מכונית קופה. כנראה שאי אפשר להספיק הכול.
תצורת קופה
הצדקת קיומן של מכוניות קופה, היא צורתן. כבר השם, "קופה" (חתוך בלע"ז), מעיד על הצורה המיוחדת, הלא ממש פרקטית, של המכוניות האלו, שקו הגג שלהן נחתך החל מקורה B ועד לאחוריים, מקפד בדרך ראשים של גבוהי קומה וגם כאלו שלא כל כך. שתי הדלתות האופייניות לתצורה (עד לאחרונה לפחות), גם הן לא מעודדות כניסה למושבים האחוריים. ובכל זאת, העיצוב המיוחד האופייני לקופה הופך אותה למכונית נחשקת ויקרה יותר. וכששיש צורך בעיצוב, אודי שולפת את האס שלה – את דה סילווה. המעצב האיטלקי החייכן, שפרץ לתודעת העולם עם אלפא 156 ו-147, חצה את הקווים לקונצרן פולקסוואגן, הפך למעצב הבית של מותגי קבוצת אודי (הכוללים את סיאט ולמבורגיני) ובעקבות הצלחותיו בעיצוב המבריק של הדור החדש של סיאט, הפנים האגרסיביים של משפחת אודי והדגמים החדשים הכוחניים של למבורגיני, מונה למעצב הראשי של הקונצרן כולו (מה שמעלה את רף הציפיות לעיצובים נועזים יותר בפולקסוואגן עצמה). "ה-5A היא המכונית היפה ביותר שעיצבתי בחיי" אומר דה סילווה על יצירתו החדשה (ומן המפורסמות היא שהאיטלקים נוהגים להגזים) ומוסיף בחיוך "זו המכונית האיטלקית ביותר שנוצרה מאז ומעולם". מן הסתם, מתכוון דה סילווה לעובדה שה-A5 מזכירה את מכוניות הקופה האיטלקיות הקלאסיות, שהציגו חזות אלגנטית מאוד, ולמרות כוחן לא היה אפילו שמץ או רמז של אגרסיביות במראן החיצוני. לא אלאה אתכם בתיאור כל קווי המתאר, התמונות הרי לפניכם. אוסיף רק את התחושות של זה שראה את המכונית מקרוב, כי לא כל מה שרואים מכאן, רואים גם משם. לטעמי, המכונית אכן יותר אלגנטית מאגרסיבית. למרות שמלפנים בולטת השבכה הקדמית האגרסיבית (מדי לטעמי), זו שמציירת את פניה החדשים של משפחת אודי כיום, הפרופיל דווקא מאופק, האחוריים שקטים. השרירים נחבאים מאחורי קווי עדינים שכאילו צוירו במכחול דק - אולם הם שם. יש שיעירו שמכונית זו עדינה לטעמם – ואם כך, הצליח דה סילווה ליצור את מה שרצה: מכונית קופה אלגנטית, עם שורשים המגיעים ממכוניות GT איטלקיות משנות השישים, יחד עם זהות משפחתית מובחנת ביותר. אותה התחושה מגיעה עד לתא הנוסעים. מאוד אודי, מאוד אלגנטי, רך למראה ונעים למגע. הפונקציונאליות של התא מיישרת קו עם מכוניות הקבוצה, ובהקשר הזה זוכה לציון טוב. לאודי מערכת ניהול מערכות (MMI בלשונם) החברותית ביותר בין מערכות אלו (אך נופלת מאלו עם מסך המגע שנמצאות בלקסוס וביגואר למשל). מערכות תצוגת נתונים בהירות ומובנות, מתגים "נכונים" ונוחים לשימוש על גלגל ההגה ומערכת שמע נהדרת (אופציונאלית) מבית B&O. אציין לרעה את העובדה שאין ידית אחיזה לנוסע במושב הימני, ידית נחוצה למדי בהתחשב ביכולתה של הקופה. לא מפתיעה העובדה שחלון השמש (אופציה) נפתח רק בצידו האחורי כלפי מעלה כי בתצורת הקופה, אין לו כל כך לאן לסגת...המושבים האחוריים מתאימים רק לאנשים כמוני, בעלי גובה "ממוצע" (1.70 מ' למי שמתעניין). נוסע גבוה יותר, ייענש על זה שבחיי היום יום הוא מסתכל עלי מלמעלה ויאלץ לכופף את ראשו לפנים. לעומת זאת, מרווח הרגליים מאחור מספק בהחלט.

שלדה חדשה
ראשונה להבחן היא הגרסה הצנועה יותר – בהשקה – V6, 3.2 ליטר, הנעה קדמית, תיבה רציפה, 265 כ"ס. המפתח בכיס ויישאר שם, גימיק חביב. לוחץ על כפתור ההתנעה. המכונית נדלקת בשקט. נוסעים לכיוון ההרים ובינתיים חשים את הנוחות, ההגה ואת תיבת ההילוכים. A5 היא הסנונית הראשונה להשתמש בפלטפורמה החדשה - MLB שמה - של אודי, פלטפורמה שעתידה להחליף את מרבית אלו המשמשות כיום את החברה. התחושה הראשונה טובה. זו אודי נוחה יותר מכל שהכרתי קודם, להגה משקל מצוין אם כי המבחן האמיתי שלו יערך בכבישים אחרים. התיבה לא מתנהגת כלל כתיבה רציפה. נאלצנו להסתכל שוב בדף הנתונים כדי לאמת שהיא אכן כזו. אודי הורידה לחלוטין את אפקט ה"רציפות" של התיבה על ידי כך שהיא נעה בקפיצות בין שמונה יחסי ההעברה קבועים מראש. התחושה המתקבלת היא של תיבה אוטומטית שגרתית לחלוטין, עם שמונה יחסי העברה (שניתן לעבור ביניהם גם ידנית עם משוטים הממוקמים מאחורי להגה). לדעתי לפחות, למרות היסוסים קלים בהורדת כמה הילוכים בבת אחת, מדובר בתיבה הנהנית משני העולמות – היא חשה ממש כתיבה אוטומטית שאינה מעצבנת את הנהג בכלום - ויש לה הרבה יחסי העברה ("הילוכים"). בנהיגה תובענית יותר, המכונית מפגינה תת היגוי קל, ההגה מצוין (טוב יותר מכל אודי אחרת בה נהגתי למעט ה-RS4, בעל משקל ומהירות נכונים, היזון חוזר בשפע ומנוטרל מ"לוחמת מומנט" האופיינית למכוניות הנעה קדמית חזקות. המנוע מאיץ את המכונית בנחישות, הבלמים נושכים בחוזקה ובעלי תחושה טובה. ההתנהגות טובה מאוד, הן ביחס לאודי קודמות והן ביחס למתחרות. לא נרשם כל היגוי יתר – מערכת בקרת היציבות לא הייתה מאפשרת לדבר כזה לקרות גם אם הייתי מבקש בנימוס.
אז ביקשתי. לא בנימוס אלא בפקודה חד משמעית. כיביתי את המערכת. זה קרה מאוחר יותר, ליד ההגה של ה"דבר האמיתי" ה-S5 כפולת ההנעה והחזקה יותר אליה עברנו מייד כשהחזרנו את זו הראשונה. ל-S5 מנוע 4.2 ל' בתצורת V8 עם הזרקת דלק ישירה, אותו פגשנו כבר ב-S4. בגרסה זו מפיק המנוע 354 כ"ס בריאים המשודכים לצמיגי מישלין דביקים דרך גיר רגיל עם 6 הילוכים. במפתיע, היציאה מהמקום חזקה אך אינה חשה כ"עוקרת הרים". המנוע החלק מאיץ נהדר (5.1 שניות למאה), ממשיך להאיץ בצורה כמעט לינארית עד צפונית ל-200 קמ"ש ללא תחושה של קוצר נשימה. ההאצה הלינארית והתא המסיבי, גורמים לתחושת כוח אך ללא תחושה "וואו" הצפויה מנתונים כל כך טובים. ההגה - כצפוי ממכונית כבדה יותר, עם צמיגים שמנים יותר - בשרני יותר מאשר ב-A5 ממנה ירדנו. אין כאן זכר לבעיית "המרכז המת" ממנה סבלו מכוניות הקוואטרו הקודמות של אודי. גם כאן, מפגינה השלדה החדשה את יתרונה לגבי הקודמת. בכבישי ההרים, אחרי התרגלות קצרה, אני מנתק את מערכת בקרת היציבות (ניתנת לניתוק מלא בשתי לחיצות על מתג הניתוק). המכונית מתנהגת נפלא. עם איזון משקלי מושלם (50:50) ויחס העברת מומנט ספורטיבי במהותו (60% לציר אחורי – כמו בRS4), טסה המכונית בכבישי הרים, מוציאה זנב בחן, חוזרת לקו עם תיקון קל ומסתערת על העיקול החדש כשארבעת צמיגיה ננעצים באספלט כמו שרק מכונית כפולת הנעה יודעת לעשות. זווית הגלגול של ה-S נמוכה, ולמרות זאת הנוחות והשיכוך טובים מאוד. הבלמים סופגים התעללות רצינית בנהיגה מעין זו, אך עמדו במשימה בכבוד גדול ועם עוצמה מורגשת. מנוע חזק וגמיש, הגה מתקשר, נוחות טובה....יש עוד מה לבקש? כן, המכונית חסרה קצת מחץ כדי להפוך למכונית אטרף אמיתית. חכה ל-RS5 יענו לי באודי, עם קריצה רב משמעית ומפנים אותי לכיוון דגם הדיזל. 3 ליטר TDI. 240 כ"ס עם מומנט של 52 קג"מ כבר מ-1500 סל"ד!! 5.9 שניות לוקח לדיזל-פלצת הזה להריץ את המכונית ל-100 קמ"ש, איטי יותר ב-0.8 שניות מה-S, אבל, איך שהיא עושה את זה!! מבערך 1000 סל"ד מתחיל המנוע המוטרף לדחוף את מכונית הקופה הנאה ברמות של אטרף שלא חשתי בדגם המהיר יותר. רק קוצר הנשימה במעלה הסל"ד מונע ממנה להשיג את אחותה הספורטיבית במאוץ הקלאסי. קשה להאמין שא-ח-ר-י הנהיגה הארוכה ב-S, הזלתי ריר על מנוע דיזל הנחות בכ-110 סוסים ממנו.

נציגת הדור הבא
אהבתי את צורת הקופה המאופקת של ה-A5, את הנהיגה ב-S ואת העוצמה המתפרצת של מנוע הדיזל. אבל חשוב עוד יותר מאהבת המכונית, ה-5 גרמה לי לחכות בחוסר סבלנות למכוניות החדשות של אודי. הפלטפורמה החדשה שעל נגזרותיה יבנו ה-A4, ה-A6 ואפילו ה-A8, מציגה אודי כמותה לא הכרנו. אודי עם הגה מצוין, נוחות והתנהגות שלא היו בדגמיה עד היום. בתוספת ההנעה הכפולה אמורה אודי להביא לעולם מכוניות עם תכונות דינמיות שיגרמו קשיים למתחרות – לכל המתחרות.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות