ב.מ.וו סדרה 4 וסדרה 5 - מבחן דרכים (השקה) - אוטו

ב.מ.וו סדרה 4 וסדרה 5 - מבחן דרכים (השקה)

על הנאה, על הפתוחה, על ההיברידית ועל הכוחנית. שתי גרסאות לסדרה 4, שתיים לסדרה 5

מבחן דרכים זה פורסם בגיליון 376
 
 
עוד מעט הקיץ מפציע, גל קור שוטף את אירופה ובמינכן מושלג. אלה לא התנאים האידיאליים להשקה, בוודאי לא להשקה עמוסה שכזו: ארבע גרסאות של שני דגמים ביומיים.
 
בתכנית: מתיחת פנים קלילה לסדרה 4 בגרסאות קופה וקבריולה, הכוללת תאורת לד מלאה - ליחידות התאורה הקדמיות, האחוריות ואף לפנסי הערפל - וצג מידע בעל ממשק חדש (עם "אריחים", כמו בסדרה 7 החדשה); שתי גרסאות כל–חדשות בסדרה 5, 530e ו–M550i, הראשונה ירוקה, השנייה כוחנית.

על חוף גלישה וצמיגי חורף
הגרסה הנאה ביותר בסדרה 4 זו הקופה - וגם היא וגם הפתוחה הן, בפועל גרסאות של סדרה 3 - והפעם היא נאה מתמיד. לאו דווקא בגלל תאורת הלד או החישוקים החדשים (ארבעה לבחירה), אלא בגלל צבע התכלת החדש שנוסף להיצע - צבעה של הקופה שהמתינה לי. בב.מ.וו מספרים שזה צבע של חוף גלישה באוסטרליה. לפי מזג האוויר בחוץ, אוכל לגלוש רק עם מגלשיים.
 
 
תנוחת הנהיגה טובה, אם כי גלגל ההגה נמצא מעט מימין למושב, וזה האחרון קרוב מדי לדלת. גלגל ההגה מעוצב מחדש - והוא שמנמן ונוח לאחיזה. המושבים, מסדרת 'M פרפורמנס', נוחים ותומכים, ריפודם אלקנטרה והם נאים למראה. בתצוגה עילית מוקרנים בין היתר מהירות הרכב, המהירות המותרת וגם הניווט, אותם נתונים שבגללם הנהג מוריד את העיניים מהכביש.
 
 
דבר שמושך מיד את עיני הוא מדבקת מהירות ליד בורר ההילוכים, מדבקה שמספרת שהמכונית נעולה בצמיגי חורף ולכן המהירות המרבית המותרת היא 210 קמ"ש. בלבד. שלג כבד בחוץ והנהיגה באוטובאן מתנהלת בעצלתיים, מזג האוויר החורפי תפס את תושבי מדינת בוואריה לא מוכנים, והאוטובאן פקוק למדי. איזה 210 קמ"ש... בינתיים אני מגלה שאם לא מפעילים איתות במעבר נתיב זוכים לרטט בגלגל ההגה, כזה שקשה להגדירו עדין; וכאשר הדבקתי דוושה ב–80 קמ"ש, בכביש רטוב וקר ששלג בדיוק יורד עליו, קיבלתי פסיעת אחוריים שגרמה לחיוך רחב.
 
על סוסים ונזיפות
זה הזמן לספר שגרסת הקופה שקיבלתי הייתה 440i המצוידת במנוע 3.0 ליטר, 6 צילנדרים, טורבו ו–326 כ"ס, שהיא החזקה בסדרה 4 פרט ל–M4 הכוחנית. התיבה אוטומטית עם 8 הילוכים וההנעה אחורית, ורק בשביל לסבר את העין, התאוצה מעמידה ל–100 קמ"ש אורכת 5 שניות בדיוק והמהירות מוגבלת ל–250 קמ"ש. כשאין צמיגי גשם, או פקק.
 
 
באוטובאן העמוס ננזפתי על התקרבות לרכב ממול, צפצוף בשילוב הודעה שנמרחה על כל צג המידע, ושאפשר למחוק אותה רק בלחיצת כפתור. המכונית צוידה במערכות בטיחות מסוג התרעת סטייה מנתיב (ללא תיקון), התרעת קרבה מסוכנת, קריאת תמרורים וניטור שטחים מתים. בינתיים נפתח מעט הכביש, ושיוט ב–100 קמ"ש העניק מספר תובנות - הראשונה: בידוד הרעשים מרשים, גם עם צמיגי החורף (רועשים יחסית); השנייה: הראות החוצה מעולה, בעיקר לפנים תודות לקורות A קרובות.
 
המתלים נוקשים יותר וההיגוי חד יותר, כך נאמר בהודעה לעיתונות על גרסת הקופה, אך לצערי, בתנאי ההשקה לא יכולתי לתהות על קנקנם. נאלץ להמתין למבחן כשר על רצועת אספלט מפותלת ויבשה.
 
 

על אפרסמון ואלפים בווארים
כל מכוניות הקבריולה בהשקה היו בגרסת 430i, שזה אומר מנוע 2.0 ליטר, 4 צילינדרים, טורבו ו–252 כ"ס. כולן היו צבועות כתום, ואני אוהב כל דבר בצבע כתום, למעט אפרסמון, אבל לגוון הכתום הזה היה לי קשה להתחבר. אני גם מעדיף את ההופעה של גרסת הקופה, משהו בקורה C נראה טוב יותר - אך יש לזכור שעיצוב קורה זו בגרסה הפתוחה היא נגזרת של גג שצריך להתקפל אל תא המטען.
 
 
 
אין כמעט הבדל בין סביבת הנהג של הגרסה הפתוחה בהשוואה לגרסת הקופה, וגם כאן את אותו דשבורד מוכר, שאמנם נראה פשוט למראה אך איכותי למגע ובנוסף מכיל כמעט כל מה שצריך. הריפודים בקבריולה היו מחומר סינטטי דמויי עור, שצבעו בז' וכך גם צבעו של חלקו התחתון של התא; ובמקום פס האלומיניום שחצה את הדשבורד בקופה, הדיפון דמויי עץ.
 
 
 
הנהיגה בסדרה 4 קבריולה למלון, שמוקם אי–שם על אחת הגבעות באלפים הבוואריים, העניקה קצב מרשים על הכביש הרטוב. אמנם לא דחפתי את המכונית לקצה במזג האוויר הזה, בכל זאת, כביש קר ורטוב, ללא שוליים; ועם זאת, הקצב היה מהיר דיו וחשוב מכך - המכונית העניקה ביטחון בכל שלב. לא עוד ישבן עם חיבה לטיולים כמו ב–440i, כאן היא מבויתת יותר, לא מפתיעה.
 
 
על חשמל וקופנוואגן
הבוקר עלה על פסגת האלפים הבוואריים באזור העיירה ברכטסגאדן (Berchtesgaden), הנקודה הכי דרומית–מזרחית של גרמניה, מקום שהיה בית המגורים של אדולף היטלר, וריכז לכן פעילות של הממשל הנאצי. ברחבת המלון שוכנות כבר בנות לוויותיי לשעות הקרובות. בפינה הימנית, בכחול, ה–M550i. בפינה השמאלית, בלבן, ה–530e. השלג פסק, השמש מפציעה מפעם לפעם, וקרניה עושות טוב למכונית הסלון הבווארית.
 
 
את חלקו הראשון של היום אני בוחר לפתוח דווקא בגרסה ההיברידית. יחידת הכוח של ה–530e אינה חדשה וכבר הוצגה ונמכרת באחות הקטנה, ה–330e. היחידה מורכבת ממנוע 2.0 ליטר טורבו ומנוע חשמלי, וההספק המשולב הוא 252 כ"ס ו–42.8 קג"מ. גם כאן התיבה אוטומטית עם 8 הילוכים וההנעה אחורית. הביצועים טובים בהחלט: מעמידה ל–100 קמ"ש תוך 6.2 שניות ומהירות מרבית של 235 קמ"ש.
 
אבל המכונית ההיברידית הזו היא בעיקר בקטע ירוק. ה–5 ההיברידית יכולה להגיע, על חשמל בלבד, למהירות של 140 קמ"ש ולגמוא מרחק של 50 קילומטרים (סוללה מלאה כמובן). הנתון האחרון מרשים במיוחד, מכיוון שהוא מאפשר נסיעה מהבית לעבודה ובחזרה על חשמל בלבד, בייחוד אם במקום העבודה יש עמדות טעינה.
 
 
 
המצב החשמלי, כצפוי, שקט עד מאוד, ובידוד הרעשים הטוב העלים כמעט את כל רעשי הכביש ופעולת המתלים, יצרני רעש בולטים ברוב המכוניות הנעות על חשמל בלבד. נהיגה במהירות גבוהה יחסית לתנאי הדרך על קצוות השוליים המושלגות לא ממש הטרידה את מנוחתה של הסלונית. גם לא בלימת חירום ממהירות תלת ספרתית נמוכה עד למצב עמידה - היציבות הכיוונית נהדרת. "איך היינו עושים את זה טרום העידן הדיגיטאלי" חשבתי לעצמי, ואז, כמו סטירה מצלצלת, אני נזכר שבתנאים כאלו עלו וירדו בכביש הזה חיפושיות וקופנוואגנים...
 
 
יורדים את האלפים ובכביש כפרי אני מגלה כי מראות הצד הגדולות גוזלות שטח ראייה ניכר ויוצרות שטח מת. בינתיים סוללת הליתיום–יון יורדת ל–40%, ואני מחליט להעביר למצב משולב, מצב שחושף כי המנוע נשמע תמיד, אך לזכותו הוא מגרגר בנעימות. המצב הזה הופך את המכונה הכבדה הזו (1845 ק"ג) למשהו שלם. הרבה כוח למטה, מספיק כוח למעלה - והתנהלות יומיומית מושלמת, כזו שלא תגרום לך להתאמץ. בניגוד לסדרה 4, כאן מעבר בין נתיבים ללא איתות מעניק רטט קל, חלש ועדין בגלגל ההגה. כאילו אומר "סליחה אדוני, אינני מעוניין להפריע לך חלילה, אך אתה יודע, אסור לחצות נתיבים ללא איתות. זהו, אני הולך. וסליחה".
 
 
 
טרום ההחלפה עם הגרסה הכוחנית, אני מתנסה בעמדת הטעינה האלחוטית. המטען שטוח ומחנים את הרכב מעליו, כשהוא תחת תא המנוע. יש תצוגה במסך הראשי, סטייה של כ–10 ס"מ זה בערך הגבול, והפעולה קלה לביצוע. בינתיים מספרים לי שהמטען הזה ישמש גם את דגמי מרצדס בעתיד. בוואריה ושטוטגרט מאחדים כוחות? כנראה האויב מצוי באינגולשטאט.
 
 

על מעוינים וצליל של בנים
אתחיל בזה שתא הנוסעים של ה–M550i שקיבלתי דומה למדי לזה של ההיברידי - נאה ומכובד, ומושבי עור חומים–סגלגלים בתפירת מעוינים יכולים לגרום לכל בר דעת להרהר בעניינים שברומו של עולם. המושבים מאחור דומים, המרחב מעולה לכל כיוון, הראות החוצה טובה והכל מקרין עושר.
 
אבל אז הנעתי. ולזו יש כבר צליל של בנים. מנוע V8 בנפח 4.4 ליטר, כפול מגדשים, וכאשר הוא בשיא אונו הוא מפיק 462 כ"ס ו–66.3 קג"מ, המשוגרים לכל הגלגלים. זו גרסת הבנזין הכוחנית ביותר, גרסת M פרפורמנס, כאשר מעליה תוצב רק הוד קדושתה, M5. אני בורח מהכפר אל האוטוסטרדה, ומה אגיד לכם, השתלבות כזו קלה לא הייתה לי מזמן. בדומה ל–440i, גם כאן ישנה מדבקה שמודיעה על הימצאות צמיגי חורף ייעודיים ולכן לא רצוי לעבור את ה–240 קמ"ש.
 
 
 
אז שייטתי על 240 קמ"ש, ברוגע, והאוטוסטרדה נגמרה ממש מהר. שוב כביש מפותל, הפעם כבר העברתי את המכונה הזו למצב ספורט, מצב בו הכל הופך מחודד יותר. אפילו צליל המפלטים משתנה, מודיע לכל שהגענו. בין כפר לכפר אני תוקף את הכביש המפותל במהירויות שיכניסו אותי לכלא הגרמני. ואז, בעודי מנסה לקחת קווים נכונים ברצועת האספלט הצרה, אני מפנים שאני אוהב יותר את המפלצת הזו כשהיא במצב קומפורט. זו לא מכונת מסלול, ולמרות היכולת הגבוהה זו מכונית סלון, ואני מעדיף אותה עם דציבלים הגיוניים, עם העברות הילוכים נעימות יותר, עם מתלים פחות נוקשים. מכונית שלא תיתן לי להתאמץ, שתעשה הכל בקלות מוגזמת, שתעניק לי את ההרגשה שאני מלך העולם.
 
 
 
השתלבות אחרונה לכביש המהיר, בדרך למינכן. משאית לפני ומעט מאחור בנתיב השמאלי ב.מ.וו מעניקה לנו את האפשרות להשתלב. הדוושה הימנית מודבקת לרצפה ואנחנו משתלבים עם מעט טראררם. הב.מ.וו שמאחורינו עוקפת, הבעלים מחייך ומהנהן בחיוך. הוא מעריך את המכונה שלנו. ואז הוא מתרחק, הוא וה–M3 שלו.

לשמור על העולם, או לא
ההשקה לא העניקה לנו את האפשרות להתרשם כראוי מסדרה 4 המחודשת. האחראי למחדל הוא דני רופ הגרמני כמובן. הגרסאות החדשות שנוספו לסדרה 5 הרשימו לטובה, אם זו ה–530e שהעניקה תחושה שאתה אמנם נהנה מהחיים, אך דואג לשמור על העולם; או הגרסה שהיא ההפך הגמור ממנה - ה–M550i בעלת ההנעה הכפולה על 462 סוסיה שהעניקה תחושה שהכל קטן עליה. גם העולם.
 
 
 
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות