טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 378 - אוטו

טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 378

דני נותן דעתו על סטנדרט האבזור במכוניות

השתתפתי במבחן דרכים לשלושה רכבי פנאי קומפקטיים בגרסתם החזקה יותר. השתתפו במבחן שניים עם מנועי 2.0 ליטר אטמוספריים, יונדאי טוסון ומאזדה CX-5, ואחד עם מנוע 1.5 ליטר מוגדש, פורד קוגה. מאחר והמבחן מתפרסם בגיליון זה ותוצאותיו לגמרי מקובלות עלי, אני מרגיש את עצמי חופשי להעלות מחשבות שחלפו בראשי במהלכו.
כך, למשל, כניסה למאזדה מעבירה תחושה מוזרה משהו, מעין "מה, זה מאזדה"? הוא מאובזר, מהודר ומהודק כמו שהיו עד לפני דור מכוניות אחד (שנים בודדות), מכונית פרמיום כמו אודי למשל — כולל מתג השליטה בכל המערכות הנמצא בין המושבים, שהוא נוח פי כמה ממסכי מגע.
בנוסף בולטת העובדה שהסטנדרט החדש במכוניות אלו כולל פתחי מזגן גם מאחור. יפה. לפורד גם פתח יציאה נוסף למיזוג לקירור גופם של הנוסעים. יחד, יש לי ארבע שכבות של יציאת אוויר — אל הרגליים, הגוף, הפנים והשמשה הקדמית. מעניין מתי סידור זה יהפוך לסטנדרט.
עוד שמתי לב שדווקא אבזור הבטיחות המתקדם יותר — תיקון סטייה מנתיב, עצירה אוטונומית — עדיין לא תקני אצל כולם. דווקא מאזדה, שכוללת מערכות כאלו במשפחתיות שלה, ויונדאי, שהביאה את האיוניק המאובזר עד האוזניים בתחום זה, אינן מציידות את רכבי הפנאי שלהם, היקרים מהמשפחתיות האלה, במערכות אלה גם בגרסאות היקרות יותר שלהם. פורד דווקא כן. חשבתי לעצמי, איך יכול להיות, שאחרי שקיה ספורטאז' מציע תקנית מערכות כאלה כבר בגרסה הבסיסית, שני רכבי פנאי כאלה אינם כוללים אותן בגרסאותיהם היקרות.
נראה לי שזה נובע ממדיניות מאוד לא נכונה של משרד התחבורה שהחליט ליצור בעצמו תקן לרמות של אבזור בטיחותי, עבורן מגיע הנחה במס. לא פעם כבר הערתי על כך, שסולם משרד התחבורה לא יכול להתחרות במהירות בה התעשייה מתקדמת. ולכן כשעין מלאכותית מהתקנה מקומית, כזו שמצפצפת על קרבה וסטייה מנתיב, מקבלת אותה הנחה במיסוי כמו מערכת יקרה פי כמה, שגם יודעת לתקן את הסטייה ולבלום בעצמה, המדינה בעצם מעודדת את היבואן שלא לייבא את הרכב עם האבזור המקורי היקר יותר, אלא להתקין את המערכות הזולות יותר כאן. בא לברך ויצא מקלל, בלעם בהפוך על הפוך.
אך למרות המדיניות הלא נכונה של המשרד, לדעתי המערכות המתקדמות יותר תנצחנה. בעמדות הייעוץ שלנו, אנחנו מקבלים יותר ויותר שאלות על סוגי מערכות בטיחות מתקדמות. הציבור ינצח, ומי שלא יתיישר לפי הקווים אותם הציבור יבחר, יעוף מהתחרות.

בקריאה חוזרת, ראיתי שהשתמשתי במילים הכל כך אהובות על חבר הכנסת אורן חזן "הציבור יחליט", "הציבור, הציבור ושוב הציבור". לרגע רציתי לשנות ל"לקוחות", אבל החלטתי נגד. כדי שאוכל לחדד את הנושא. מי זה "הציבור"?
לחלק גדול מהציבור החילוני למשל, "הציבור החרדי" נראה כמקשה אחת. נו באמת, החסידים והליטאים מקשה אחת? אז בואו נצמצם הלאה "הציבור החרדי החסידי" — והרי גם הוא לא מקשה אחת; לא ניתן לשים למשל את הלובביצ'רים של חב"ד באותו מקום בו נמצאים הנח־נחים של רבי נחמן מברסלב. אבל גם ההפך נכון. חלק מהחרדים רואים את החילונים כמקשה אחת, "אוכלי שפנים וחזירים", או משהו כזה. אבל גם הם עשויים להתפלא לדעת שחלק גדול מהציבור החילוני אינו אוכל חזירים, שפנים? אני לא מכיר איש בארץ שאוכל שפנים. אולי ארנבים, אבל שפנים?
ומה עם "ציבור הנהגים" כולם בציבור אחד? נכון ש"ציבור הנהגים הנוסעים תמיד במסלול השמאלי" בישראל גדול מאוד, אבל הוא לא "ציבור הנהגים". אני למשל נהגתי אתמול כל הדרך מהנקודה הצפונית של כביש 6 ועד לצומת נחשונים דווקא בנתיב הימני. למה? כי הוא היה חופשי לגמרי ולכן גם מהיר להפליא; "ציבור הנהגים" בחר בהמוניו בנתיב המרכזי והשמאלי. נדמה לי שזה שווה כותרת: "ציבור הנהגים בישראל נוטה לבחור בשמאל". לא בטוח שאורן חזן יאהב את זה...


בדרכי לביתי מהמשרד, אני עובר מדי יום בצומת שמעלה לי את הגן המזרחי שירשתי מאימי הפולנייה. מדובר בצומת הרחובות גילדסגיים ודרך רב אלוף יעקב דורי (להלן דרך דורי). גילדסגיים למי שלא מכיר, ממשיך את רחוב האלה מהמרכז הרפואי שיבא ולכיוון קרית אונו. ודרך דורי היא המשכה של דרך בן גוריון, שעולה מכיוון בר אילן לכיוון בסיס תל השומר. היא הופכת להיות דרך דורי, ממש בצומת הזה.
משהבנו איפה זה, אתאר בקיצור מה שקורה בצומת. אלו שמגיעים (כמוני) מכיוון תל השומר נכנסים לגילדסגיים ומתכוונים לפנות ימינה לדורי, מוצאים מולם רמזור אחד המיועד לממשיכים קדימה לכיוון קניון קריית אונו או שמאלה לבן גוריון. דווקא הפנייה ימינה לדורי אינה מרומזרת וקו העצירה נמצא "נמוך", יותר לכיוון תל השומר מאשר לכיוון דורי. אלו הבאים מבן גוריון מגיעים לרוב במהירות לא נמוכה, מדובר בכביש רחב ונוח לנסיעה.
נחזור לאלו שבגילדסגיים. לא רחוק לפני הצומת נפתח עבורם המסלול לפנייה ימינה. כשהם קרבים, ייתכנו שני מצבים עבורם. האחד הוא שהרמזור לנסיעה ישר ולפנייה ימינה אדום. אם הוא אדום עומדים אלו המחכים להמשיך ישר ואלו המחכים לפנות שמאל ברמזור, מסתירים לאלו העומדים על קו העצירה את התנועה הבאה לאורך בן גוריון ונכנסת לדורי. לכן, אם יעצרו במקום המסומן ויתחילו בנסיעה קדימה — הם מסתכנים בפגיעה מאלו הבאים במהירות מבן גוריון. הם חייבים להחליק לאט קדימה תוך מבט מתמיד שמאלה כדי להמתין ל"פתח" בו יראו את התנועה הקרבה. אם הרמזור הנ"ל ירוק, הרי שאין כל צורך בתמרור עצור, כי ממילא לכל הכניסות לדורי יש אור אדום.
כלומר: תמרור העצור מיותר! כשהרמזור אדום מסוכן לחצות שם גם אחרי עצירה, וכשהוא ירוק, אין צורך לעצור. הרבה נהגים יודעים את זה, ולכן עוצרים כשהרמזור אדום ומתקדמים לאט לאט, אבל נוסעים מבלי לעצור כשהרמזור ירוק... תראו כמה ליקויים בצומת אחד. קו עצירה שלא ממוקם היטב. ושלט עצור שלפעמים הוא מסכן את הנוסעים ולפעמים מיותר.
ולמה זה מרגיז אותי במיוחד? התרעתי על הסכנה בצומת למשטרת התנועה, לעירייה של קריית אונו ולעיתונות המקומית. התוצאה הייתה שבמקום להציב רמזור בפנייה ימינה שפעולתו תהיה זה לזה הממפנה ישר ושמאלה, כזה שהיה הופך את הצומת לבטוח יותר, החליפו את תמרור "תן זכות קדימה" שהיה שם באותו תמרור "עצור".
ועכשיו עומדים שם שוטרים לעתים קרובות, אחרי הפנייה כמובן — כי למה למנוע עבירה מסוכנת ומסכנת אם אפשר להרוויח ממנה — שוטרים ורושמים דוחות. מילא שוטרים, עומדים שם מתנדבים ורושמים דוחות; והכי רע — עומדים שם שוטרים צבאיים. ולמה שוטרים צבאיים? כי יש שם מחנה צבאי ואפשר "לדפוק דוחות". בושה וחרפה.
danny@auto.co.il
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות