הסינים משנים כיוון: מאבק על אירופה דרך הון אנושי, מוחות ויצירתיות

בעקבות הקוריאנים

הכניסה של יצרניות הרכב הסיניות לאירופה נבנית בשני מסלולים; א. הם מאוד מנסים לשכנע את הנהגים שזול לא בהכרח משמעותו פשרות כואבות. ב. לא מעט מאמץ מרוכז בבניית כוח אדם מקומי. הרעיון שלהם בבסיסו מתכתב עם הפעולות של יונדאי בעשור הקודם - להביא לשורות החברה את מי שכבר מכיר את השוק האירופי, את הלקוחות ואת דפוסי המכירה.

במקרה של BYD, אולי החברה היחידה שבאמת קושרת את עצמה לשוק עם "אופי" יותר אנין טעם בכל מה שקשור בנהיגה דינמית ואיכויות, האסטרטגיה מתבצעת דרך מותג הפרימיום דנזה, שמוקם באירופה כמעט כפעילות עצמאית. החברה כבר גייסה עשרות עובדים, בהם מנהלים לשעבר של פורשה, טסלה ו-פולקסווגן, במטרה להקים מערך מכירות ושיווק שמבוסס על ניסיון מקומי ולא על ניסוי וטעייה.

לצד כוח האדם, מוקמת גם תשתית פיזית. התוכנית כוללת הקמה של כ-150 נקודות מכירה באירופה בתוך זמן קצר יחסית, מתוך הבנה שבשוק היוקרה חוויית הלקוח חשובה לא פחות מהמוצר עצמו. מדובר בניסיון להיכנס ישירות למעוז של האירופים שנשלט במשך שנים על ידי מותגים גרמניים בעיקר.

גם היצע הדגמים משקף את הכיוון. דגם Z9GT מכוון לקטגוריית הסדאנים החשמליים או רכבי תיור מפוארים, עם נתוני ביצועים די מרשימים יש לומר ויכולת טעינה מהירה במיוחד, בעוד D9 מציג גישה שונה לחלוטין, עם דגש על נוחות ואבזור, כולל מושבים עם עיסוי ופתרונות פונקציונליים. בשני המקרים, רמות המחיר מציבות אותם ממש בתוך שוק הפרימיום האירופי.

במקביל, אבל בינתיים מתחת לרדאר, גם שיאומי פועלת באותו אפיק. החברה אמנם טרם החלה למכור רכבים באירופה אך כבר מגייסת אנשי מפתח מהתעשייה, כולל בכירים לשעבר מטסלה ומהנדסים ומעצבים עם רקע מחברת ב.מ.וו. בנוסף, הוקם מרכז פיתוח במינכן, צעד שבהחלט מלמד על הנחישות שלהם להשתלב ולא לגרוף רווחים מהשוליים.

פרט לגרמניה, צרפת מסתמנת כאחת הזירות המרכזיות שתתניע חלק מהדיווחים האלו, עם מינויים של הנהלה מקומית והאצה של פיתוח רשתות מכירה ושירות. לפחות כרגע, לסינים עדיין קשה לפתות את האירופים, אבל הם נוקטים כעת באמצעים יותר מסודרים - פחות ניסיון למשוך דרך מפרט ומחיר, ויותר נכונות להתערבב בתוך המערכת האירופית עצמה כדי להשפיע בצורה הרבה יותר טובה לצד המותגים ההיסטוריים. נראה.