סיאט איביזה וארונה – מבחני דרכים (השקה עולמית לדגמים מחודשים)

נזכרים, בערגה

ובאמת, אי אפשר היה להתעלם מהעיצוב של ג'וג'ארו (וממש לא היה צריך) שלטעמי הוא נאה במיוחד, גם היום. ואני גם מעט משוחד – היו לי מספר איביזות מהדור הראשון; אחת בצבע אדום עם מנוע בנפח 1.2 ליטר ו-5 דלתות; אחרת בנפח 1.5 ליטר עם מאייד כפול-לועות להספק של 90 כ"ס, גם היא בצבע אדום, לזו היו שלוש דלתות והותאמו לה חישוקים קלים שהגיעו בהמשך; הדובדבן שבקצפת, האחרונה שהייתה אצלי, גרסת SXI ספורטיבית, שחורה, מנוע שכבר כלל הזרקת דלק מתקדמת, שלל פלסטיקים נאים ופנסי ערפל, סקסית מאוד ושום זיקה אמתית לספורטיביות בפועל. 

הדור החמישי-נוכחי של סיאט איביזה הוצג בשנת 2017, עבר מתיחת פנים ב-2021 ולאחרונה הוכרזה מתיחת פנים שנייה. לפי המקובל עד כה בעולם הרכב המסורתי, דור חדש מוצג כל שש או שבע שנים ובמחצית התקופה מוצגת מתיחת פנים אחת. לא כאן, לא עכשיו. 

סיאט כיוונה במחצית הראשונה של העשור לשינוי גדול – היא לא מאוד הצליחה; המותג החדש שבא ממנה, קופרה, הצליח מאוד; עולם הרכב נע לעבר הנעה חשמלית. לקראת מחצית העשור נדרש חישוב מסלול מחדש (שחוק, מה לעשות). קצב החדירה של רכב חשמלי הואט, והכיוון שסיאט דיברה בו – רכב בהנעה כזאת המכוון לעיר – לא נראה כבר כמו הדבר הגדול הבא. אולי אחר כך.

גם סיאט, וכמו יצרנים רבים אחרים, פנתה לחידוש דגמים קיימים – כי היא לא תכננה משהו חדש, כי בכל זאת אין טעם מכיוון שאוטוטו כל אוטו כן יהיה חייב בחשמול, כי זה הצעד הזול ביותר וגם הרווחי ביותר במצב הנוכחי.  

וכך הוזמנו לאי איביזה, כן, לאותו אי שוקק מסיבות, כי מה יותר שנון מאשר להשיק איביזה באיביזה? סליחה, לא יחזור.

מתחדשים, בצנעה

אל סיאט איביזה, הצטרף גם האח הצעיר, דגם הפנאי הקטן (B-SUV) ארונה שהציג גם הוא פרצוף מחודש. הקשר ביניהם עמוק: הדור הראשון שלו הושק יחד עם החמישי של איביזה ועבר כמוה מתיחת פנים ראשונה ב-2021. בעיקר, שאותו ארונה חולק עם אותה איביזה רצפה, מכלולים, עיצוב בסיסי, סביבת נהג. בקיצור מאוד דומה, קצת יותר גבוה. 

ולפני שנמשיך, הקשר דרך הבסיס והממדים. שני הדגמים חולקים אותה רצפה MQB A0 של קבוצת פולקסווגן ובסיס הגלגלים שלהם כמעט זהה: 256.4 ס"מ לאיביזה, 256.6 ס"מ בארונה, וכך גם מפשק הסרנים, עם הבדלים של כ-1 ס"מ. הממדים משמרים את מרכיבי הרכב ואת הקרבה: הסופרמיני קצרה ביחס לרכב הפנאי, 406 ס"מ ו-414 ס"מ; הרוחב זהה, 178 ס"מ; הגובה שונה מאוד, 144 ס"מ באיביזה, 155 ס"מ בארונה.  

השינויים קטנים, מוצאים ביטוי רק במרכיבי אבזור ועיצוב בחוץ ובפנים. יחידות התאורה חדשות, כעת לד מלא עם תאורת אור יום בעיצוב חד, כזה שמתכתב נהדר עם הקימורים של  המכונית. הסבכה נמוכה יותר מאשר קודמתה והיא קצרה יותר ובעיקר עם מבנה שונה ועדכני יותר. לפגושים לועות שחורים גדולים יותר וישנם הבדלים בין פריטים אלה באיביזה ובארונה. מאחור, המרכיבים השחורים גדלו וסביב מורכבים חישוקים חדשים. 

התוצאה הכוללת ספורטיבית יותר למראה באיביזה, שאין לה באמת גרסה כזאת, פרט לרמת האבזור הממוקדת 'FR'. בארונה התוצאה מודגשת יותר, בייחוד כאשר משווים אותה למה שהיה לפני חידוש הדגם, עיצוב נקי וחלק במיוחד.

בתא הנוסעים של שני הכלים החומרים משודרגים וחומרי הדיפון בדלתות והריפוד במושבים מעט שונים למראה. בגלגל ההגה גימור חדש ובו חורים לאחיזה טובה יותר. באבזור כעת משטח טעינה אלחוטי, שתי כניסות USB-C גם להעברת מידע ולא רק לטעינה, ובמערכת השמע כעת שישה רמקולים, שניים יותר.

בקיצור, השינויים מינוריים מאוד ובעיני זה בסדר גמור. תא הנוסעים הזה מוצלח למדי, עם הנדסת אנוש טובה שמתחילה בלוח מחוונים מוקרן, צג מולטימדיה שמשמש בעיקר למולטימדיה, בקרת אקלים נפרדת מתחתיו, כפתורים לכיוון מראות הצד המורכבים בדופן למעלה – בדיוק כמו שנכון, צריך להיות ואנחנו אוהבים. 

הראות החוצה טובה, עם מראות צד המרוחקות מהקורות הקדמיות. המרחב יותר מראוי ביחס למקובל בסגמנט הסופרמיני וסביר פלוס ביחס לזה של הפנאי הקטן (איביזה וארונה, בהתאמה). 

המושבים לא השתנו פרט לריפוד וטוב שכך; הם מצוינים, חובקים את צדי הגוף, נוחים למדי ולא רק ביחס למקובל בסגמנטים האלה שהם זולים יחסית. 

גם מאחור אין שינויים, המושבים ראויים והמרחב כמקובל בסגמנטים הרלוונטיים. מבנה תא המטען והנפח שלו – 355 ליטרים באיביזה, 400 ליטרים בארונה – לא השתנו, ואלה נתונים טובים בתחום זה, מה שמאפשר לשני הדגמים לשרת משפחה קטנה באופן מוצלח למדי.

נוהגים, בסולידיות

הנהיגה הראשונה היא באיביזה. נציג היצרן מוביל אותי אל אחת אדומה ואני מתמוגג מסגירת המעגל עם הימים בהם הקידומת לגילי הייתה הספרה 1, רק בכדי לגלות שהוא טעה והצבע אפור. האמת? נאה יותר.

כאמור, היצע יחידות הכוח לא השתנה; שני מנועי טורבו-בנזין, תיבה דו-מצמדית עם שבעה הילוכים והנעה קדמית. האחד בנפח 1.0 ליטר עם 3 צילינדרים והוא מייצר 110 כ"ס (5500 סל"ד) ו-20.4 (2000-3000 סל"ד); השני בנפח 1.5 ליטר עם 4 צילינדרים והוא מייצר 150 כ"ס (5000-6000 סל"ד) ו-25.5 (1500-3500 סל"ד).

משך ההאצה ל-100 קמ"ש באיביזה הוא 10 שניות והמהירות המרבית 190 קמ"ש עם המנוע הראשון, 8.1 שניות ו-216 קמ"ש עם השני; בארונה הוא 10.8 שניות והמהירות המרבית 190 קמ"ש עם המנוע הראשון, 8.4 שניות ו-210 קמ"ש עם השני.  

נהגתי באיביזה בשתי גרסאות המנוע, ומכיוון שההיצע לא השתנה, התוצאות מוכרות; אותם ביצועים סולידיים ומספקים עם המנוע הקטן יותר, טובים מאוד עם הגדול; אותה צריכת דלק חסכונית. אופן ואופי פעולת התיבה גם הוא ללא שינוי: שילוב שאינו מהיר מאוד לשמירה על המצמדים ותגובה מהירה יותר במצב 'ספורט'. הפעולה חלקה לרוב, אך במהירויות נמוכות בעיר השילוב פחות מעודן. גם בכל הקשור לפועלת המתלים אין שינוי ואלה עושים עבודה נאה, פעולתם סבירה פלוס ביחס למקובל בסגמנט ברוב המתארים. 

הטוב הזה המשיך כאשר פגשתי בקולגה עם האיביזה האדומה ההיא שחמקה ממני. את הסוויץ' בין כלי הרכב עשינו במפרץ החניה הראשון שמצאנו. באותה איביזה אדומה המנוע החזק ורמת האבזור הגבוהה, 'FR', ממש כמו מה שמשווק בארץ. 

סלילה טובה של הכבישים באי עשתה חסד עם צמיגי המכונית שהיו נמוכי-חתך לעומת אלה שענדו שני הכלים הקודמים. באלה הקודמים היו צמיגי 215/45-17, בזו 215/40-18 – דופן צנומה יותר המשתתפת פחות בספיגת שיבושים; אם זה היה תלוי בי, הייתי מעדיף את הצמיג הפחות מוקצן, בוודאי כאשר תוואי נהיגה אופייני הוא האספלט השבור והגלי באזור התעשייה המרגש בעיר הציורית פתח תקווה. וכן, כיאה ל-'FR', כאן יש גם גג שמש. 

סיאט ארונה, גם הוא בצבע אפור, התייצב לנהיגה עם המנוע הקטן יותר. כמובן, יש יותר מקום בפנים בגלל המבנה. בארונה זוויות גלגול מורגשות יותר, ויש לו פחות חן ככל שמדובר בתקיפת עיקולים; לא באמת חשוב, למרות שבאי יש הרבה גבעות וכבישים מפותלים, והתנועה דלה כי זו לא בעונת התיירות והאי שומם יחסית – זה פשוט לא הרכב לכך. לצד הגבעות ניתן למצוא צמחיה פראית, יבשה משהו, מזכירה עד מאוד את זו שיש אצלנו בארץ הקודש, אם כי כאן הגדרות הלבנים סביב הבתים מעניקים נופך רגוע יותר, יווני משהו. אני מהרהר על המוני הלנדרובר דיפנדר שיש באי; לא ראיתי אחד מהדור החדש, אך הישנים נמצאים בכל פינה וכולם משופצים למשעי. וזה עושה לי טוב.

מסכמים, בתובנה

ככל שחלף הזמן, ככל שסבבתי ברחבי האי הקטן עם שני הכלים, דוגם את העיירות המנומנמות, המסקנות התגבשו לי.

אלה דגמים ותיקים למדי, ועדיין, תשע שנים אחרי, יש להם מה להציע, בעיקר הודות לביצוע הכולל – מרחב, חיסכון בדלק, הנדסת אנוש – מול התמחור הנוכחי, ליצירת תמורה טובה. זו, לפי היצרן, היא הדבר החשוב מכל, ולפי השוק הישראלי יש לאמירה זו כיסוי בפועל והנוסחה הזאת פועלת היטב. אנשי סיאט ציינו כי באירופה המחירים לא יעלו, והוסיפו ביחס לעתיד כי ב-2027 תתווסף להיצע המנועים של איביזה וארונה יחידת כוח עם מערך היברידי- מתון. 

אלינו יגיעו סיאט איביזה וסיאט ארונה המחודשים רק באפריל 2026, עם אותן יחידות כוח ובאותן רמות אבזור, ומחירים עדיין אין. בניגוד לאירופה כאן ישנם משתנים נוספים כמו שילוח, שער מטבע ואף דרגות זיהום בתקן מקומי המשפיעות על המיסוי, ולכן היבואן אינו מוכן להתחייב היום על המחירים בשנה הבאה. הוא בכל אופן שואף שהמחירים יישמרו גם כאן. בכל מקרה, במידה ואלה יהיו קרובים למחירים הנוכחיים, התמורה תהיה ראויה בהחלט.