סקודה קודיאק 2026

בגרסאות ה-4x4 (בעיקר בדיזל 193 כ"ס וב-2.0 בנזין), יש מצב "Snow" ו-"Off-Road" שמשנים את תגובת הגיר ובקרת האחיזה. עם זאת, זהו רכב פנאי ולא ג'יפ – מרווח הגחון והפגושים הארוכים לא מיועדים למסלולי סלעים, אלא לשבילי קק"ל ודרכי עפר כבושות.

לצ'רי טיגו 8 פרו יש יתרון בהספק "על הנייר" (186 כ"ס ממנוע 1.6 טורבו), אך תיבת ה-DSG של סקודה מהירה ויעילה יותר בניהול הכוח, מה שמעניק לקודיאק תאוצות ביניים חלקות יותר וצריכת דלק טובה משמעותית.

הדיזל של סקודה (193 כ"ס) מרגיש מעודן ושקט יותר. הדיזל של קיה (2.2 ליטר, 202 כ"ס) חזק מעט יותר בזינוק מהמקום, אך משדר יותר רעידות לתא הנוסעים בעמידה.

מנוע ה-1.5 של סקודה משתמש בטורבו עם גיאומטריה משתנה (VTG) ובטכנולוגיית ניתוק צילינדרים (ACT+). הוא מציע מומנט זמין כבר ב-1,500 סל"ד, בעוד המנוע האטמוספרי של מיצובישי דורש סל"ד גבוה כדי לייצר כוח.

הקודיאק 2026 מציע שלושה התקני ISOFIX: שניים במושבים הקיצוניים של השורה השנייה, ואחד במושב הנוסע הקדמי. שימו לב: בשורה השלישית אין התקני ISOFIX, מה שמחייב קשירת סלקלים/בוסטרים עם חגורת הבטיחות בלבד.

הקודיאק מגיעה עם עד 9 כריות אוויר (כולל כרית מרכזית בין הנהג לנוסע). הצ'רי טיגו 8 פרו מציעה בד"כ 6-7 כריות אוויר, תלוי ברמת הגימור, מה שנותן יתרון בטיחותי פסיבי לסקודה.

לקודיאק יש בלימה אוטונומית גם בנסיעה לאחור, זיהוי תמרורים מתקדם ובקרת שיוט אדפטיבית חכמה שמתחשבת בעיקולים ובמפות (Predictive Cruise Control).

המערכת של סקודה (Travel Assist) נחשבת ל"ליברלית" יותר ופחות מתערבת בצורה אגרסיבית בהגה. המערכת של יונדאי (LFA) מאוד ריכוזית ושומרת על מרכז הנתיב בקנאות, מה שחלק מהנהגים מוצאים כמעט מעיק.

בקודיאק יש 3 התקני ISOFIX (שניים בשורה השנייה ואחד במושב הנוסע הקדמי). בפיג'ו 5008 יש 3 התקנים נפרדים בשורה השנייה, מה שהופך אותה לעדיפה למשפחות עם שלושה פעוטות.

מהפכה של ממש. המעבר למסך "צף", שימוש בחומרים רכים, והעברת בורר ההילוכים לקונסולת ההגה פינו המון מקום אחסון בין המושבים.

כן. השורה השנייה מחולקת (60:40) וניתן להזיז כל חלק לפנים ולאחור על מסילה כדי להגדיל את המרווח לרגליים בשורה השלישית או כדי להגדיל את תא המטען כשורה זו מקופלת.

כן, סקודה משתמשת בדור העדכני של ה-DQ381 (מצמדים רטובים) ברוב הדגמים. תיבה זו נחשבת לאמינה מאוד, עמידה בעומסי חום וחלקה יותר בפעולתה בהשוואה לדורות המוקדמים של ה-DSG6.

לצ'רי טיגו 8 פרו יש יתרון בהספק "על הנייר" (186 כ"ס ממנוע 1.6 טורבו), אך תיבת ה-DSG של סקודה מהירה ויעילה יותר בניהול הכוח, מה שמעניק לקודיאק תאוצות ביניים חלקות יותר וצריכת דלק טובה משמעותית.

שתי המכוניות בעלות דירוג 5 כוכבים ב-Euro NCAP. עם זאת, הקודיאק מציעה מערכת הגנה אקטיבית על הנוסעים (Crew Protect Assist) המכינה את הרכב לתאונה בצורה מתקדמת יותר, כולל סגירת חלונות ומתיחת חגורות בשלב מוקדם.ה

הקודיאק משתמשת בחומרים ממוחזרים וטקסטיל איכותי המעניק תחושת "סלון". האאוטלנדר בגרסאות הבכירות מציעה עור עם תפרי מעוינים המקנה מראה יוקרתי, אך הפלסטיקה בחלקים הנמוכים בקודיאק מרגישה מוצקה ועמידה יותר לאורך זמן.

מטריה בדלת הנהג, מגן קצוות דלתות נשלף (ייחודי בסגמנט), משפך מובנה במיכל המגבים, ותא אחסון מרכזי מודולרי. אלו פרטים קטנים שמשדרגים את חיי היומיום באופן שאין בקיה או ביונדאי.ה

הקודיאק מגיעה עם עד 9 כריות אוויר (כולל כרית מרכזית בין הנהג לנוסע). הצ'רי טיגו 8 פרו מציעה בד"כ 6-7 כריות אוויר, תלוי ברמת הגימור, מה שנותן יתרון בטיחותי פסיבי לסקודה.

הגג הפנורמי של הקודיאק גדול מאוד ונפתח בחלקו הקדמי. בסנטה פה החדשה (2024+) ישנו גג כפול המופרד בקורה, מה שמעניק פחות תחושת "מרחב פתוח" לעומת המשטח האחיד של סקודה.

ה-DSG (דו-מצמדית) מציעה החלפות הילוכים מהירות בזק ויעילות אנרגטית. התיבה הפלנטרית בסנטה פה (בדגמי הבנזין/הייבריד) חלקה יותר בזחילות פקקים ובחניות, שם ה-DSG עשויה לעיתים להיות מעט קופצנית.ה

לקודיאק יש בלימה אוטונומית גם בנסיעה לאחור, זיהוי תמרורים מתקדם ובקרת שיוט אדפטיבית חכמה שמתחשבת בעיקולים ובמפות (Predictive Cruise Control).

מושבי ה-Ergo בקודיאק קיבלו אישור מארגון הגב הגרמני (AGR). הם מציעים פונקציית עיסוי עם 10 כריות אוויר ואוורור. המושבים בסורנטו נוחים מאוד, אך העיסוי בקודיאק הוא "אמיתי" ולא רק תנועה של כרית התמיכה בגב התחתון.

ה-PHEV מציע טווח חשמלי מרשים של מעל 100 ק"מ (סוללת 25.7 קוט"ש) וטעינת DC מהירה. החיסרון: הוא מגיע בגרסת 5 מושבים בלבד ותא המטען קטן מעט.

בצ'רי יש לעיתים השהיה (Turbo Lag) מורגשת בזינוק. בקודיאק, במיוחד עם מערכת ה-Mild Hybrid, הזינוק מרגיש ליניארי וצפוי יותר.

הקודיאק iV החדשה מצוידת בסוללת 25.7 קוט"ש המאפשרת טווח חשמלי של מעל 100 ק"מ. הסורנטו PHEV מציעה סוללה קטנה יותר וטווח של כ-50-60 ק"מ בלבד, מה שנותן לסקודה יתרון דרמטי ביומיום.

הקודיאק החדשה מצוידת במסך 13 אינץ' עם ממשק ה-Smart Dials הפיזיים-דיגיטליים, המאפשרים שליטה נוחה במיזוג. הסנטה פה מציעה מסך קמור ומרשים, אך הממשק של סקודה נחשב לידידותי יותר למשתמש בזמן נהיגה (UX).

בהחלט. ה-DCC Pro מאפשרת שליטה נפרדת על כיווץ והחזרה של הבולם. זה מעניק לקודיאק יכולת להיות רכה מאוד בעיר ונוקשה ויציבה בעיקולים, בעוד האאוטלנדר מציע כיול אחד, מעט נוקשה, שפחות מסתדר עם שיבושים חדים.

תאורת ה-Crystallinium LED Matrix של סקודה נחשבת לאחת הטובות בקטגוריה, עם 36 מקטעי תאורה נפרדים המאפשרים "להחשיך" רכבים מולך מבלי לכבות את האור הגבוה. היא חזקה ומדויקת יותר מהלד הסטנדרטי בסורנטו או באאוטלנדר.

כן, היא כוללת את ה-Intelligent Park Assist שיודע לשחזר נסיעה לאחור ולחנות באופן עצמאי, כולל שליטה מהטלפון מחוץ לרכב (בגרסאות מסוימות).

המערכת של סקודה (Travel Assist) נחשבת ל"ליברלית" יותר ופחות מתערבת בצורה אגרסיבית בהגה. המערכת של יונדאי (LFA) מאוד ריכוזית ושומרת על מרכז הנתיב בקנאות, מה שחלק מהנהגים מוצאים כמעט מעיק.

הקודיאק משתמשת במצמד האלקטרו-הידראולי של BorgWarner (דור 6), המגיב לשינויי אחיזה תוך אלפיות השנייה. המערכת של מיצובישי (S-AWC) מתמקדת יותר בחלוקת מומנט בין הגלגלים לטובת התנהגות כביש דינמית.

המערכת של קבוצת פולקסווגן (MIB3/4) בקודיאק עברה שיפור משמעותי. היא מציעה חיבור אלחוטי מהיר ויציב מאוד. בצ'רי טיגו 8, למשל, נרשמו יותר דיווחים על ניתוקים רנדומליים בחיבור האלחוטי.

למשפחה המחפשת את ה"חבילה השלמה": היא לא הכי זולה (צ'רי), לא הכי גדולה פיזית (סנטה פה), אך היא המאוזנת ביותר מבחינת ביצועים, בטיחות, טכנולוגיה ושמירת ערך.

בעיר, הסורנטו הייבריד חסכונית יותר בזכות המנוע החשמלי. בנסיעות ארוכות ובין-עירוניות תחת עומס, מנוע ה-2.0 TDI של הקודיאק יציג נתוני צריכת דלק עדיפים (כ-18-20 ק"מ לליטר) ויכולת גרירה טובה יותר.

מערכת ה-48V בקודיאק מאפשרת "גלישה" עם מנוע כבוי ודימום מנוע חלק בעמידה. זה חוסך כ-5-10% בצריכת הדלק לעומת האאוטלנדר שמשתמש במנוע 2.5 אטמוספרי ישן יחסית וצמא יותר.

הסקודה קודיאק מציעה ניצול חלל מרשים, אך הקיה סורנטו רחבה ממנה ב-2.5 ס"מ, מה שמעניק תחושת מרחב עדיפה בכתפיים. עם זאת, לקודיאק יש יתרון במרווח הראש בשורה השנייה בזכות מבנה גג פחות משופע.

הקודיאק מנצחת כאן בפער ניכר. כאשר כל המושבים בשימוש, לקודיאק יש כ-340 ליטר לעומת כ-167 ליטר בלבד באאוטלנדר. בקיפול השורה השלישית, הקודיאק מציעה עד 910 ליטר (בדגם ה-5 מושבים) לעומת 478-790 באאוטלנדר.

לא. בשני הרכבים השורה השלישית צפופה ומתאימה בעיקר לילדים. עם זאת, בסנטה פה המושב מעט גבוה יותר מהרצפה, מה שמונע את תנוחת ה"ברכיים לסנטר" שקיימת בקודיאק.

מטריה בדלת הנהג, מגן קצוות דלתות נשלף (ייחודי בסגמנט), משפך מובנה במיכל המגבים, ותא אחסון מרכזי מודולרי. אלו פרטים קטנים שמשדרגים את חיי היומיום באופן שאין בקיה או ביונדאי.ה

הפיג'ו 5008 מציעה 3 מושבים נפרדים בגודל זהה, מה שמעניק יתרון להושבת 3 ילדים בכיסאות בטיחות. בקודיאק המושב המרכזי צר יותר, אך מרווח הרגליים הכללי (Lég-room) מעט גדול יותר בזכות בסיס גלגלים של 2.79 מ'.

לא, הקיפול בקודיאק הוא ידני ופשוט. בגרסאות הבכירות של יונדאי סנטה פה וקיה סורנטו ניתן למצוא קיפול ופתיחה חשמליים לשורה השלישית.

בניגוד לסורנטו ולסנטה פה שמציעות גרסאות 6 מושבים עם כיסאות קפטן בשורה השנייה, הקודיאק מגיעה רק בתצורת 5 או 7 מושבים (ספסל בשורה השנייה).

כן. בזכות מבנה ה"קופסה" של הקודיאק מאחור, נוסעים בשורה השלישית נהנים מתוספת של כ-15 מ"מ במרווח הראש לעומת הפיג'ו 5008, שתקרתה משתפלת מוקדם יותר.

הקודיאק מציעה תא ייעודי לאחסון הכיסוי הנגלל (Roller Blind) מתחת לרצפה, פתרון חכם שחסר ברוב המתחרות הסיניות או בפיג'ו 5008, שם הכיסוי לרוב "מסתובב" ברכב כשאינו בשימוש.

סף ההטענה של הקודיאק כמעט שטוח לחלוטין עם רצפת תא המטען, מה שמקל על החלקת חפצים כבדים. באאוטלנדר ישנה "מדרגה" קטנה שמקשה מעט יותר על פריקה והעמסה.

בצ'רי יש לעיתים השהיה (Turbo Lag) מורגשת בזינוק. בקודיאק, במיוחד עם מערכת ה-Mild Hybrid, הזינוק מרגיש ליניארי וצפוי יותר.

בשוק הישראלי, לסקודה קודיאק יש ביקוש קשיח מאוד כמשומשת ("סחירות של ברזל"). הפיג'ו 5008 סובלת מירידת ערך גבוהה יותר בשל תדמית המותג האירופאי, למרות שהיא רכב מצוין.

כן, היא ארוכה ב-6.1 ס"מ מהדור הקודם (4.75 מטר סה"כ), מה שהוסיף בעיקר לנפח תא המטען ולמרווח הראש בשורה השלישית.

האבולטיס היא מלכת הקטגוריה עם 22 ס"מ. הקודיאק מסתפקת ב-19.4 ס"מ, מה שמבהיר שהיא מיועדת לשבילים ולא לעבירות טכנית.

לקודיאק מיכל של 55 ליטר (בנזין) או 58 ליטר (דיזל). לסורנטו מיכל דומה (67 ליטר בבנזין), מה שמעניק לקודיאק דיזל טווח נסיעה אדיר של מעל 1,000 ק"מ.

הפיג'ו 5008 מתאפיינת בכיול מתלים צרפתי רך יותר, אך הקודיאק החדשה (עם מערכת ה-DCC Pro) מציעה ריסון עדיף בכביש גלי. הקודיאק מרגישה "שתולה" יותר במהירויות גבוהות בזכות בסיס גלגלים ארוך וכיול גרמני מהודק.

מושבי ה-Ergo בקודיאק קיבלו אישור מארגון הגב הגרמני (AGR). הם מציעים פונקציית עיסוי עם 10 כריות אוויר ואוורור. המושבים בסורנטו נוחים מאוד, אך העיסוי בקודיאק הוא "אמיתי" ולא רק תנועה של כרית התמיכה בגב התחתון.

בזכות בולמי ה-DCC Pro, הקודיאק "בולעת" פסי האטה בצורה מרשימה מבלי להיחבט. האאוטלנדר נוטה להיות מעט עסוק ונוקשה יותר על שיבושים עירוניים קטנים.

הסקודה קודיאק מציעה ניצול חלל מרשים, אך הקיה סורנטו רחבה ממנה ב-2.5 ס"מ, מה שמעניק תחושת מרחב עדיפה בכתפיים. עם זאת, לקודיאק יש יתרון במרווח הראש בשורה השנייה בזכות מבנה גג פחות משופע.

הקודיאק מנצחת כאן בפער ניכר. כאשר כל המושבים בשימוש, לקודיאק יש כ-340 ליטר לעומת כ-167 ליטר בלבד באאוטלנדר. בקיפול השורה השלישית, הקודיאק מציעה עד 910 ליטר (בדגם ה-5 מושבים) לעומת 478-790 באאוטלנדר.

הפיג'ו 5008 מתאפיינת בכיול מתלים צרפתי רך יותר, אך הקודיאק החדשה (עם מערכת ה-DCC Pro) מציעה ריסון עדיף בכביש גלי. הקודיאק מרגישה "שתולה" יותר במהירויות גבוהות בזכות בסיס גלגלים ארוך וכיול גרמני מהודק.

לא. בשני הרכבים השורה השלישית צפופה ומתאימה בעיקר לילדים. עם זאת, בסנטה פה המושב מעט גבוה יותר מהרצפה, מה שמונע את תנוחת ה"ברכיים לסנטר" שקיימת בקודיאק.

לשני הרכבים מערכת הנעה כפולה מבוססת מצמד רב-דיסקי. האאוטלנדר מציעה מרווח גחון מעט טוב יותר (21 ס"מ לעומת 19.4 בקודיאק) ומצבי נהיגת שטח מגוונים יותר, אך הקודיאק מציעה בקרת ירידה במדרון מדויקת יותר.

הפיג'ו 5008 מציעה 3 מושבים נפרדים בגודל זהה, מה שמעניק יתרון להושבת 3 ילדים בכיסאות בטיחות. בקודיאק המושב המרכזי צר יותר, אך מרווח הרגליים הכללי (Lég-room) מעט גדול יותר בזכות בסיס גלגלים של 2.79 מ'.

מערכת ה-48V בקודיאק מאפשרת "גלישה" עם מנוע כבוי ודימום מנוע חלק בעמידה. זה חוסך כ-5-10% בצריכת הדלק לעומת האאוטלנדר שמשתמש במנוע 2.5 אטמוספרי ישן יחסית וצמא יותר.

הקודיאק משתמש בתיבות ה-DSG עם המצמדים הרטובים (DQ381 ברוב הדגמים), שנחשבות לעמידות ואמינות משמעותית מהתיבות ה"יבשות" הישנות (DQ200). עם זאת, גולשים עדיין בודקים את עלויות החלפת המצמדים לאחר 100,000 ק"מ.

הקודיאק החדשה מצוידת במסך 13 אינץ' עם ממשק ה-Smart Dials הפיזיים-דיגיטליים, המאפשרים שליטה נוחה במיזוג. הסנטה פה מציעה מסך קמור ומרשים, אך הממשק של סקודה נחשב לידידותי יותר למשתמש בזמן נהיגה (UX).

בעיר, הסורנטו הייבריד חסכונית יותר בזכות המנוע החשמלי. בנסיעות ארוכות ובין-עירוניות תחת עומס, מנוע ה-2.0 TDI של הקודיאק יציג נתוני צריכת דלק עדיפים (כ-18-20 ק"מ לליטר) ויכולת גרירה טובה יותר.

בהחלט. ה-DCC Pro מאפשרת שליטה נפרדת על כיווץ והחזרה של הבולם. זה מעניק לקודיאק יכולת להיות רכה מאוד בעיר ונוקשה ויציבה בעיקולים, בעוד האאוטלנדר מציע כיול אחד, מעט נוקשה, שפחות מסתדר עם שיבושים חדים.

כן, היא ארוכה ב-6.1 ס"מ מהדור הקודם (4.75 מטר סה"כ), מה שהוסיף בעיקר לנפח תא המטען ולמרווח הראש בשורה השלישית.

תאורת ה-Crystallinium LED Matrix של סקודה נחשבת לאחת הטובות בקטגוריה, עם 36 מקטעי תאורה נפרדים המאפשרים "להחשיך" רכבים מולך מבלי לכבות את האור הגבוה. היא חזקה ומדויקת יותר מהלד הסטנדרטי בסורנטו או באאוטלנדר.

עלויות הטיפולים של סקודה בצ'מפיון מוטורס נחשבות לממוצעות-גבוהות. קיה מציעה לעיתים חבילות שירות אטרקטיביות יותר, אך מרווח הטיפולים בקודיאק (כל 15,000 ק"מ או שנה) דומה למתחרות.

עלויות הטיפולים של סקודה בצ'מפיון מוטורס נחשבות לממוצעות-גבוהות. קיה מציעה לעיתים חבילות שירות אטרקטיביות יותר, אך מרווח הטיפולים בקודיאק (כל 15,000 ק"מ או שנה) דומה למתחרות.

קיה מנצחת כאן עם 3 שנות אחריות מלאות + 4 שנים נוספות על המנוע והגיר (בדגמים מסוימים). סקודה מציעה בדרך כלל 3 שנות אחריות בלבד.

לשני הרכבים מערכת הנעה כפולה מבוססת מצמד רב-דיסקי. האאוטלנדר מציעה מרווח גחון מעט טוב יותר (21 ס"מ לעומת 19.4 בקודיאק) ומצבי נהיגת שטח מגוונים יותר, אך הקודיאק מציעה בקרת ירידה במדרון מדויקת יותר.

כן, דגמי ה-4x4 מצוידים בבורר מצבי נהיגה הכולל מצב Snow ומצב Off-Road ייעודי המכייל את בקרת האחיזה ותיבת ההילוכים לשטח.

האבולטיס היא מלכת הקטגוריה עם 22 ס"מ. הקודיאק מסתפקת ב-19.4 ס"מ, מה שמבהיר שהיא מיועדת לשבילים ולא לעבירות טכנית.

הקודיאק משתמשת במצמד האלקטרו-הידראולי של BorgWarner (דור 6), המגיב לשינויי אחיזה תוך אלפיות השנייה. המערכת של מיצובישי (S-AWC) מתמקדת יותר בחלוקת מומנט בין הגלגלים לטובת התנהגות כביש דינמית.

הקודיאק משתמשת בחומרים ממוחזרים וטקסטיל איכותי המעניק תחושת "סלון". האאוטלנדר בגרסאות הבכירות מציעה עור עם תפרי מעוינים המקנה מראה יוקרתי, אך הפלסטיקה בחלקים הנמוכים בקודיאק מרגישה מוצקה ועמידה יותר לאורך זמן.

הקודיאק החדשה מצוידת במסך 13 אינץ' עם ממשק ה-Smart Dials הפיזיים-דיגיטליים, המאפשרים שליטה נוחה במיזוג. הסנטה פה מציעה מסך קמור ומרשים, אך הממשק של סקודה נחשב לידידותי יותר למשתמש בזמן נהיגה (UX).

הגג הפנורמי של הקודיאק גדול מאוד ונפתח בחלקו הקדמי. בסנטה פה החדשה (2024+) ישנו גג כפול המופרד בקורה, מה שמעניק פחות תחושת "מרחב פתוח" לעומת המשטח האחיד של סקודה.

תאורת ה-Crystallinium LED Matrix של סקודה נחשבת לאחת הטובות בקטגוריה, עם 36 מקטעי תאורה נפרדים המאפשרים "להחשיך" רכבים מולך מבלי לכבות את האור הגבוה. היא חזקה ומדויקת יותר מהלד הסטנדרטי בסורנטו או באאוטלנדר.

ברוב רמות הגימור של הקודיאק (למעט ה-PHEV) יש גלגל רזרבי זמני. בחלק מדגמי הסורנטו הייבריד וה-5008 אין גלגל רזרבי אלא ערכת תיקון בלבד.

כן, בקודיאק החדשה יש משטח טעינה אלחוטי כפול (15W) עם פונקציית קירור אקטיבית לטלפונים, תכונה קריטית בקיץ הישראלי שקיימת גם בסנטה פה החדשה.

כן, ברמות הגימור הגבוהות (Style ומעלה) יש וילונות צד מכניים לחלונות האחוריים, בדומה לסורנטו ולסנטה פה.

כן, היא כוללת את ה-Intelligent Park Assist שיודע לשחזר נסיעה לאחור ולחנות באופן עצמאי, כולל שליטה מהטלפון מחוץ לרכב (בגרסאות מסוימות).

כן, ישנם פתחי מיזוג ייעודיים בצידי הרכב המבטיחים זרימת אוויר גם לנוסעים מאחור, תכונה הכרחית בקיץ הישראלי.

כן, ברמות הגימור הגבוהות יש מערכת Area View המספקת תמונת מבט על באיכות גבוהה מאוד, שעוזרת בתמרון רכב באורך כמעט 5 מטרים.

ישנם 4 שקעי USB-C בהספק גבוה (45W) שיכולים להטעין אפילו מחשב נייד, ועוד שקע USB-C ליד המראה המרכזית לחיבור מצלמת דרך.

כן, ברמות הגימור הגבוהות (כמו Laurin & Klement), ישנו חימום למושבים הקיצוניים בשורה השנייה, תכונה שקיימת גם בסורנטו ובסנטה פה בגרסאות הבכירות.

המערכת של קבוצת פולקסווגן (MIB3/4) בקודיאק עברה שיפור משמעותי. היא מציעה חיבור אלחוטי מהיר ויציב מאוד. בצ'רי טיגו 8, למשל, נרשמו יותר דיווחים על ניתוקים רנדומליים בחיבור האלחוטי.

בדור החדש, הקודיאק מציעה תצוגה עילית אמיתית המוקרנת ישירות על השמשה הקדמית (ולא על לוחית פלסטיק), הכוללת הוראות ניווט ומערכות בטיחות.

בקודיאק יש 3 התקני ISOFIX (שניים בשורה השנייה ואחד במושב הנוסע הקדמי). בפיג'ו 5008 יש 3 התקנים נפרדים בשורה השנייה, מה שהופך אותה לעדיפה למשפחות עם שלושה פעוטות.

המצלמה של סקודה כוללת מתז שטיפה ייעודי (כדי לנקות בוץ/אבק) וחיישן עם רגישות גבוהה לאור, מה שמספק תמונה ברורה מאוד גם בחניונים חשוכים.