הצצה לגיליון 354 / טורו החודשי של ניצן אביבי - אוטו

הצצה לגיליון 354 / טורו החודשי של ניצן אביבי

אביבי מנצל את מעמדו, מתמודד מול המציאות המאתגרת ומוצא מפלט במפרט. הנסיעה עם נהגת המרוצים הזו בהחלט טלטלה אותו

בכל גיליון שמגיע אליכם מקובצות עשרות כתבות. כמעט בכל אחת מהן חוזר אותו סיפור: הכתב רוצה לכתוב ולכתוב, והעורך הרשע מגביל אותו משיקולי עמודים ועיצוב. חלק מהכתבים ממושמעים יחסית, ומגישים כתבה פחות או יותר באורך המבוקש. אחרים עובדים בשיטת מצליח הישראלית – מגישים כתבה ארוכה יותר, ומקווים שהעורך יתעצל לקצר (הוא לא...).
אותו דבר בדיוק קרה גם בכתבת השער של הגיליון הזה, על השקת הדור השני של ה-R8. העורך הקצה חמישה עמודים ובערך 1500 מילים, הכתב נסחף וכתב 1900 מילים. הבעיה במקרה הזה היא שהכתב הוא גם העורך.
לייעוץ חינם עם מומחי אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאן
אבל אני מאמין אדוק ביחס שווה לכולם, גם לעצמי, וכך נשארו על רצפת חדר העריכה לא מעט קטעים מהכתבה המקורית – כולם כמובן כתובים לעילא, משעשעים ומתוחכמים כרגיל, אבל קצת פחות חיוניים (ועל זה נאמר, אם הוא רק היה צנוע הוא היה מושלם. המערכת). ובכל זאת, בין שלל החובות וכאבי הראש, יש לעורך גם קצת פריבילגיות – למשל הטור הזה, שאותו אני יכול לנצל באופן חסר בושה כדי לספר דברים שלא הספקתי בכתבה...
רחל, לא מה שחשבתם
רחל היא בחורה בלונדינית כחולת עיניים ודקת גו בגובה של בערך 165 ס"מ. בת 29, נאה, עדינה למראה ובעלת קול נעים וצחוק לבבי. ממש לא הדמות הסטריאוטיפית של נהג מרוץ קשוח – אבל זה בדיוק מה שהיא. היא נוהגת עבור אודי בליגת GT masters באודי R8LMS, גרסת המירוצים של ה-R8 החדשה. אני פגשתי אותה במסלול אלגרווה, לשם הגיעה כדי לבצע "סיבוב מונית", נהיגת הדגמה על המסלול בגרסת המירוצים. ככה זה בתחום; על מקום בקבוצת מרוצים של היצרן צריך לא פעם לשלם בהשתתפות באירועי שיווק שכאלו.
שתי ההקפות שנסעתי איתה היו מטלטלות - במובן הפיזי ביותר של המילה. מי שהתחנך לנהוג בכביש ינהג לעולם בצורה עגולה יותר ממי שהרגלי הנהיגה שלו עוצבו על מסלול. בכביש אתה חייב להשאיר לעצמך ולאחרים קצת יותר מרווחי טעות, קצת יותר מקום להגיב להפתעות. בלימות בדרך כלל יתחילו בהדרגתיות, ולא יסתיימו במלוא העוצמה. החזרה לגז תהיה באופן עגול יותר. גם כשנוהגים ספורטיבי, אפילו על מסלול, קשה להיפטר מההרגלים הללו, שהוטמעו לאורך השנים, כמו גיבור חולית הנער, שנלחם לראשונה ללא מגן ומתקשה להיפטר מההרגל לתקוף באיטיות...
נהיגה דרך מתגים
נהגי מסלול, לעומת זאת, מתייחסים רב הזמן אל הדוושות כאל מתגי ON–OFF. הן לחוצות עד הסוף, או לא לחוצות בכלל, והמעבר מתאוצה מלאה לתאוטה מלאה מתבצע במהירות, הכי מהר שהנהג מסוגל לתפעל את רגליו. זה הגיוני מאוד מבחינת השעון, הרבה פחות מבחינת איכות החיים של מי שקשור למושב הנוסע. ותודה לאל על רתמות חמש נקודות ולבחור שהתעקש למתוח את הרצועות עד כדי קושי לנשום (עבורי. הוא דווקא נשם סבבה לגמרי).
כי אם ה-R8 הרגילה היא מכונית קיצונית, שיודעת לייצר עומסים פסיכיים, הרי שגרסת המרוץ, עם כמה מאות קילו פחות וצמיגי סליקס, היא כבר גרסה מוטורית לשק חבטות. אתה יכול לנסות ולייצב את עצמך כמה שתרצה - זה לא עוזר, ופעם אחר פעם תמצא עצמך תלוי על הרצועות או דחוק אל צידו של מושב הבאקט. עם תיבה סיקוונסיאלית ברוטאלית שבועטת בך בכל החלפת הילוך, וללא חומרי בידוד בינך לבין המנוע שמילל בסל"ד גבוה, כל שניה על המסלול תוקפת את חושיך, את כולם, מכל הכיוונים. אגב, במפתיע, הבלמים בגרסת המרוץ הם בלמי פלדה, לא קרמיים (לא שחסר להם משהו...), ולא הצלחתי לקבל הסבר למה.
כפינאלה לחוויה המפרקת הזו - וכן, אני לא מתבייש להודות שבחורה ענוגה במשקל חמישים קילו פירקה לי את הצורה, הרי עזרו לה 585 סוסים - אתה צריך להצליח להשתחל החוצה מהמכונית דרך כלוב הבטיחות המובנה. אם היה איזשהו שריר שלא נתפס או כאב לי לפני כן - ההתפתלות–התקפלות הזו דאגה לעניין...
חום ואגו
החום במכונית, עומסי התאוצה, הבלימה והפניה – מתישים. אחרי שתי הקפות אתה מרגיש את המחיר הפיזי שגובה הקפת מסלול בקצב גבוה במכונית מרוץ. כל אלו שטוענים שזה לא ספורט "כי המנוע עושה את כל העבודה" ישנו את דעתם אחרי סיבוב כזה. ובכל זאת הבחורה הקטנה הזו נהגה באותו יום יותר משישים הקפות סביב המסלול בפרק זמן של כחמש שעות. ובסוף הערב עדיין נראתה קלילה ומלאת אנרגיה. ללא ספק – נהגי מרוץ הם חיות מזן אחר לגמרי.
נסיעה עם נהג מרוצים היא תמיד חוויה. חוויה שדואגת להחזיר את האגו שלך לגודל הנכון. כי לא משנה כמה מהיר אתה חושב שהיית על המסלול, ולא משנה אם רק לפני דקה סגרת פער על הקולגה שלפניך או ניקית את המראות מזה שמאחוריך – אתה מבין שאתה עוד רחוק מאוד מלמצות את הרכב הזה. במקרה הזה היה לאגו שלי לפחות מפלט קטן – רחל נהגה בגרסת המרוץ, ולא נאלצה להשתרך בעגלה הסדרתית כמוני. הרי רק הסליקס לבדם שווים עוד כמה עשיריות G בפניה, עוד כמה מטרים בבלימה... זה ההגה הקצר והישיר יותר של גרסת המרוץ שנותן לה את הפידבק שהיה חסר לי בהגה של הגרסה הסדרתית, ומאפשר לה לקחת את המכונית קרוב יותר אל הקצה.
לייעוץ חינם עם מומחי אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאן
כן כן, זו המכונית. כמובן אגו יקר שלי, אלה ההבדלים במכונית שמאפשרים לה להישאר על הגז במקומות בהם אתה ירדת על הברקס; אלו ההבדלים במכונית שמאפשרים לה לקחת קו שדורש להמשיך להאיץ בלי לראות לאן, איפה שאתה בחרת קו שונה לחלוטין. זו רק המכונית, ואתה הרי נהג נפלא...
ובענייני אגו. זו הפעם הראשונה שיצא לי להתלוות לנהגת מרוץ. כנראה פשוט עניין סטטיסטי – נהגות מרוץ מקצועיות נדירות בהרבה מנהגי מרוץ מקצועיים, ולא משנה כרגע מהן הסיבות לכך. רק אחרי סיום שתי ההקפות שמתי לב שהיא פשוט נהגה מהר. בלי משחקי שליטה ברכב שלא פעם מקובלים באירועים כאלו, בלי ניסיונות להרשים את הנוסע בדריפטים סוחטי צרחות מהצמיגים (ומהנוסע). בפעם האחרונה שלי על המסלול הזה, עם ה-M3, אחד מנהגי ההדגמה גמר בחצץ אחרי שדריפט כזה יצא משליטה.
ואולי זה בכלל לא קשור למין הנהג, אלא לזה שקשה יותר להוציא לדריפט R8 כפולת הנעה ונעולת סליקס מאשר M3 עם צמיגי כביש...
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות