"הלקוח יכול לקבל את המודל T בכל צבע שירצה, כל עוד הוא שחור". נזכרתי בציטוט העתיק הזה כשעברתי על תיק העיתונות של ה-R9T של ב.מ.וו. מה הקשר בין אופנוע חדש ומוקפד למכונית שמסמלת את תחילת הייצור ההמוני בעולם הרכב? שום קשר – למעט העובדה שגם את האופנוע הזה, אתה יכול לקבל בכל צבע שתרצה, כל עוד הוא שחור.
מאה וחמש שנים אחרי הנרי פורד והאמירה המפורסמת, על כביש החוף, ה-T היחידה בתודעה שלי מופיעה בשמו של האופנוע הזה ובראשה של המילה מומנט בשפה האנגלית: Torque, ויש כאן ממנו בשפע. ולא רק מומנט, יש כאן גם יחסי העברה קצרים, שהופכים כל תנועה קטנה של הידית למשיכה נעימה קדימה. תנוחת הישיבה זקופה, הידיים פרושות רחב והרוח מכה בחזה. המושב נמוך והמיכל ממשיך כמעט באותו קו הגובה. המושב נוח למרות המראה המינימליסטי. מרגיש כמו אופנוע של פעם. פעימות הכח נעימות (שוב המילה הזו) ועגולות, ויש זמן לנדוד עם מחשבות. אז מה זה האופנוע הזה?
צילום: מערכת אוטו
"המושב נוח למרות המראה המינימליסטי. מרגיש כמו אופנוע של פעם"
אופנוע מברזל
האופנוע הזה הוא הומאז' של ב.מ.וו לתשעים שנות יצור אופנועים משלה, ולעולם האופנוענות השפויה בכלל. הניסוח המעורפל הזה (שהוא כולו שלי, מודה) לא ממש מצליח להסביר את האופנוע הזה, או את מה שעומד מאחוריו. קל לפרק אותו לגורמים. טכנית. אבל יש כאן הרבה יותר מערימת חלקים מרשימה. או עיצוב מרשים. והוא באמת מרשים במבט פנים אל פנים. אין כאן שום חלק סתמי. כל פינה בו מעוצבת עד כאב. כמו ציור מוצלח, האופנוע הזה מהפנט אותך. גורם לך להתבונן בו, לשקוע לתוכו, ללכת שבי אחר עוד פרט, אחר עוד קו. החומרים, כמו המראה כולו, שולחים רמז ברור למהותו האמיתית של האופנוע הזה. ברזל. יש כאן הרבה מתכת. קצת אלקטרוניקה. בניגוד לאופנועים אחרים של ב.מ.וו, אין כאן תחכום מחושמל או אבזור יוצא דופן (למעט ABS).
קח לדוגמא את המנוע. בוקסר מקורר אוויר-שמן ולא היחידה העדכנית מקוררת המים. הבוקסר המדובר, ששויף במשך עשרות שנים על ידי ב.מ.וו, לא מהמם אותך עם כח, לא כובש אותך עם טכנולוגיה עילית או הכי הרבה כ"ס לסנטימטר מעוקב. מה הוא כן עושה? הוא מצליח לשחק על הגבול שבין גברתני לעדין, בין קולני למנגן, בין חזק ליעיל. הוא עושה את זה באופן שגורם לרוכב להתענג עם כל תנועה של יד ימין, ועל התוצר המכאני והוואקלי של התנועה הזו.
צילום: מערכת אוטו
"יש כאן הרבה יותר מערימת חלקים מרשימה"
ואם נמשיך לפרוט את גורמיו ונגיע למתלים, נראה שגם כאן אין את ההתחכמות ההנדסית המקובלת אצל היצרן. אין טללבר מלפנים, אין משחקים. יש מזלג שהגיע מה-S1000RR – הסופרבייק המוצלח של החברה. המזלג והבולם מצליחים לשדר על אותו תדר של המנוע. מחזיקים יפה את המשקל של האופנוע הזה מחד, ומצליחים לייצר ספיגה טובה מאידך. הבלמים מחריגים את עצמם מתוך הקו הברור הזה עם סידור די אגרסיבי וראדיאלי מלפנים.
עדיין בשיוט הנינוח, עם האצות מדי פעם בכדי להתענג על הצליל והתחושה, ההרגשה מיוחדת מאוד. יש אופנועים שמצליחים להיראות טוב. יש אופנועים שגורמים לך להתגעגע לאופנועים של פעם. יש אופנועים שפשוט עובדים נכון. הבימר הזה, את זה כבר בטח הבנת, עושה את כל אלו יחד.
צילום: מערכת אוטו
"יש אופנועים שגורמים לך להתגעגע לאופנועים של פעם. יש אופנועים שפשוט עובדים נכון"
רוכבים מפלסטיק
בכניסה אל העיר מפתיע אותי הבימר. הוא נראה גדול ומרשים מאוד, אבל ברכיבה בתנועה עירונית הוא מרגיש קטן, צר. זווית הצידוד של הכידון מאפשר תיקול יעיל של הפקקים. אבל לדבר על עניינים יום-יומיים כאלה בהקשר שלו מרגיש לי קצת חוטא למטרה. יש כאן סיפור גדול יותר. ואולי זה בדיוק הסיפור. כי בכל סוג של שימוש מציג ה-R9T אינטרפרטציה שפויה רבת יכולת ו... כן, שוב המילה הזו – נעימה. אבל שלא תחשוב שמדובר באיזה אופנוע רכרוכי. מנוע ה-1200 הזה חזק מספיק (110 כ"ס, 12.1 קג"מ) בשביל להקפיץ את הגלגל הקדמי השמיימה בשני ההילוכים הראשונים (וגם בשלישי עם קצת מאמץ ותכנון), להחליק את האחורי תחת כח ולהעיף אותך למאה קמ"ש תוך 3.6 שניות.
גם על הכביש המפותל היכולת להתקדם מהר קיימת בהחלט. זו לא רפליקת סופרספורט אבל קל מאוד להוריד את האופנוע הזה נמוך, יציב ורגוע (גם אם קצת מנותק) עד סוף הצמיגים (ואישית הייתי מעדיף כאן גומי קצת יותר דביק) שלו. אבל רכיבה של פול סל"ד ורצח בעיניים תפספס כאן את הנקודה לגמרי. תרכב מהר, כן, אבל בסטייל שלו. פשוט לרכוב. לא כי אתה מנסה לשבור איזה שיא, אישי או לא, לא כי צריך. כי אפשר. הצלילים, התחושות והנוחות מכניסים אותי למוד אחר. לעידן אחר. אופנוע עם רוח ישנה אבל מכלולים חדשים לגמרי. קטע.
צילום: מערכת אוטו
"אופנוע של פעם, כזה שיכול לצאת לכל משימה"
עולם חדש ישן
עולם האופנועים מחפש את הדרך. הסמנים הקיצוניים, שדחפו את העולם הזה קדימה יותר ויותר, קצת תקועים במקום. את אופנועי הספורט המודרנים קונים (ומפתחים) פחות ופחות, כי כבר היום הם מציעים יותר יכולת ממה שיכול לנצל הרוכב הממוצע. אופנועי השטח נמצאים באותו המקום. הבימר מתלבש על מקום של אופנוענות חדשה, מתונה והגיונית יותר (עד כמה שאופנוע ב-135,000 שקלים הוא הגיוני). אופנוע של פעם, כזה שיכול לצאת לכל משימה. כזה שאתה יכול להתאים לצרכים ולטעמך.
ב.מ.וו השקיעו לא מעט מחשבה באופנוע הזה מהבחינה הזו: אפשר לפרק את תת השילדה האחורית ואת מושב הנוסע באמצעות שמונה ברגים. זה משאיר אותך עם מושב אופנתי בודד וגלגל אחורי חשוף לגמרי, לדוגמא. גם במערכת החשמל תוכננה מתוך מטרה להקל על קסטומיזציה עתידית. מעבר למראה, שמפלרטט עם עיצוב של סדנה קטנה יותר מזה של מפעל גדול, הוא מקיף את הרוכב במיכלולים איכותיים, מרשימים, באיכות ייצור והרכבה משובחות - והרבה הרבה וויברציות טובות.

תודה גדולה לסדנת DRIFTECH ולאוהד אלגוב על העזרה בצילומים