הנהגים ייענשו בגלל הבלוף התקציבי של משרד התחבורה

ניתוח התקציב מצביע על שינוי בסדרי העדיפויות. יש גידול משמעותי בהשקעה באכיפה, כולל תוספת ניידות, אמצעים דיגיטליים וחיזוק פעילות המשטרה, לצד השקעה בתשתיות נקודתיות ובטכנולוגיות מבוססות נתונים. הרלב"ד מנסה למעשה להחזיר מודל שהיה נהוג בעבר, עם ניידות ייעודיות והגברת אכיפה באמצעות תקציב ייעודי. הניסיון מלמד כי הגברת האכיפה הובילה לירידה במספר ההרוגים, בעוד שקיצוץ בתקציב הרשות ובהיקף האכיפה הביא לעלייה מחודשת במספר ההרוגים בכבישים.

מנגד, בתחומים מרכזיים כמו הסברה, חינוך ופעילות קהילתית נרשם דווקא צמצום. תקציבי ההסברה והחינוך ירדו, יש קיצוץ בפעילות ברשויות המקומיות ובמרכזי הדרכה, ופחות השקעה בפעילות שטח שמטרתה שינוי התנהגות נהגים. המשמעות היא העדפה ברורה לאכיפה על פני חינוך.

לא רק בחינוך ישראל מפגרת

בהשוואה בינלאומית, ישראל ממשיכה לפגר מאחור. במדינות מובילות קיימת השקעה גבוהה ויציבה לאורך שנים בתכניות בטיחות בדרכים, בעוד שבישראל התקציב נמוך, תנודתי ותלוי בהחלטות קצרות טווח. למרות ההצהרות על תכנית רב-שנתית, אין כיום מנגנון תקציבי מחייב שמבטיח יישום לאורך זמן. גם ברמת האכיפה, נוכחות המשטרה וההשקעה בהסברה, הפערים מול מדינות מפותחות מגיעים לפי עשרה ואף יותר. במקביל, מספר ההרוגים בישראל נמצא במגמת עלייה, בעוד שבמדינות רבות בעולם נרשמת ירידה עקבית, בין היתר בזכות השקעה ארוכת טווח, חקיקה ואכיפה אפקטיבית.

גם יכולת הביצוע בפועל מעוררת סימני שאלה. בשנים האחרונות לא כל התקציבים נוצלו במלואם, ותכניות מרכזיות לא יושמו באופן מלא. הרלב"ד פועלת עם סמכויות מוגבלות ותלויה בגופים אחרים כמו המשטרה ומשרד התחבורה, מה שמקשה על יישום אפקטיבי. בנוסף, שנת 2026 נפתחה ללא תקציב מאושר, דבר שפוגע ביכולת להוציא לפועל תכניות כבר בתחילת השנה.

בסיכומו של דבר, למרות המסר הציבורי על מהלך משמעותי, מדובר בצעד חלקי בלבד. אין הגדלה אמיתית של תקציב הביצוע, יש הסטת משאבים לכיוון אכיפה על חשבון חינוך והתנהגות, ואין עדיין תכנית לאומית יציבה ומתוקצבת לטווח ארוך. השינוי המוצג אינו מהפכה מערכתית, אלא ניסיון נקודתי להתמודד עם הבעיה במסגרת מגבלות קיימות.