קיה סטוניק, שהוצג באמצע 2017, משתייך לסגמנט רכבי הפנאי הקטנים (B-SUV).

כמקובל בקרב דגמים מסוגו, סטוניק מבוסס על רצפת קיה ריו; בסיס הגלגלים (258 ס"מ) זהה, אך שאר הממדים גדולים משל ריו.

סטוניק הושק בישראל ביולי 2018, עם שתי מערכות הנעה לבחירה — 1.4 ליטר עם 100 כ"ס ותיבה אוטומטית-פלנטרית עם 6 היל', או 1.0 ל' טורבו עם 120 כ"ס ותיבה דו-מצמדית עם 7 היל‘. בנובמר 2020 הופסק שיווק גרסת ה-120 כ“ס של מנוע ה-1.0 ל’ — במסגרת מתיחת הפנים של הדגם הוחלף מנוע זה במנוע חדש בנפח דומה בעל הספק של 100 כ“ס.

מפרט האבזור התקני כולל מערכות בטיחות מתקדמות מקוריות, המזכות את סטוניק בדירוג בטיחות של 5 כוכבים במבחני הריסוק האירופאיים.

השיווק בישראל החל ביולי 2018. באוגוסט 2020 נחשף סטוניק מעודכן לאחר מתיחת פנים. שיווק סטוניק המעודכן בישראל החל בנובמבר 2020.

ההופעה החיצונית מוצלחת, והגרסה לאחר מתיחת הפנים שומרת על מראה רענן.

סביבת הנהג נעימה לשהייה - חומרי הדיפון אמנם פשוטים יחסית, אך ההרכבה טובה. העיצוב הכללי לא עומד בקו אחד עם מתחרים מודרניים יותר, אבל התגמול מגיע בדמות הנדסת אנוש טובה מאוד המקלה על התפעול.

מרחב הפנים מלפנים ראוי, המושבים מוצלחים ותנוחת הנהיגה גבוהה משל רכב "פרטי", נמוכה משל חלק מהמתחרים.

מאחור המרחב מספק עבור שניים - אולם יש מרווחים ממנו בסגמנט.

תא המטען סביר בנפחו (332 ל'), עשוי היטב ושימושי.

למרות ההספק הנמוך של גרסת הטורבו (100 כ"ס) הביצועים טובים למדי מרחב העירוני ומספיקים לכל שימושי יום-יומי. בעומס גבוה (עקיפות, למשל) יורגש פער ההספק בהשוואה לגרסה הקודמת (120 כ"ס). צריכת הדלק במבחן עמדה על 10.8 ק"מ לליטר. לא משהו.

גרסת ה-1.4 ל’ (100 כ“ס, אוטומטית) מציע ביצועים עצלים למדי — רצועת הכוח צרה, המומנט נמוך והתיבה מגיבה באיטיות. לזכות היחידה הזו צריכת דלק נמוכה: 14 ק“מ לליטר במבחן דרכים.