פיאט פנדה החדשה
בשנת 1981 רכשתי מנוי למגזין הרכב האגדי "טורבו" מתוך תקווה שאזכה במכונית הפרס – פיאט פנדה, שהוצגה רק שנה קודם. מאז שמורה לי פינה חמה בלב למכונית שהפכה למעין דה-שבו של
פיאט. הפנדה המקורית, בעיצובו של ג'יוג'ארו, הציגה מבנה ופנים חכם ומודולארי עם שפע אפשרויות פירוק. זה היה יותר מדי, בייחוד באיטלקייה שלפי הרשעים גם כך עלולה להתפרק, ולכן הוא שונה בהמשך. אבל למרות פתיחה פושרת, דובת הפנדה האריכה חיים – עם 23 שנות ייצור וארבעה מליון וחצי מכוניות. את סיבוב הפרידה האישי ערכתי ברודוס בסוף האלף הקודם, ובזיכרון עדיין מהדהדים יללות צמיגי הסקיני, הרוח המתופפת על גג הברזנט, ותגובת המצערת העצבנית במכונית הקלילה ושופעת האופי.
לייעוץ חינם עם כתבי הרכב של אוטו על הפנדה החדשה חייג ל-3262* או לחץ כאןרק ב-2003 הופיע דור שני של
פיאט פנדה – פחות מיוחד אבל יותר שימושי עם חמש דלתות ומבחר מנועים. אפילו גרסאות ההנעה הכפולה נראו הפעם מושכות. מכונית השנה 2004 סימנה את תחילת ההתאוששות של פיאט, ועד כה מכרה כשני מיליון כלים, והפלטפורמה שלה משמשת גם את
פיאט 500, פורד קא ואת פיאט פנדה החדשה.
עם או בלי קשר להחזרת ייצור הפנדה מפולין לאיטליה, נראה שההוראה שקבלו המעצבים הייתה לעגל את הקובייה ולהחזיר לה את החיוך. ולכן היא נראית כמו גרסת רטרו-מודרנית לפנדה היוצאת שקוויה רוככו. היא נראית מאוד פנדה, בייחוד מאחור ומהצד שם בולטת שמשת הצד האחורית הנמוכה יותר מאלה שבדלתות. מלפנים היא קיבלה טיפול בכיוון שהציגה ה-500. וכך, למרות הדמיון, הפנדה נראית יותר גדולה, מודרנית ואופנתית.
והנוסחה המשמחת ממשיכה פנימה. גם כאן ניתן לזהות פרטים רבים מתפיסת הדגם היוצא, אך את מקום הסגפנות והאפרוריות תופס עיצוב הרבה יותר אופנתי, ססגוני ועליז. כמו שקטנה איטלקית צריכה להיות.
כניסה פנימה מעלה חיוך, בייחוד בגרסה המצוידת, שם השכילו אנשי פיאט ליצור פנים צבעוני עם שילוב גוונים מאיר עיניים. גם כאן בולטת השראת ה-500 בחומרים ובגוונים, וגם אם האיכות אינה באותה רמה עדיין זה סביר למכונית מיני.
צילום: גיא רוטקופ, יצרנית וגם כאן ממשיכה נוסחת "הריבוע העגול". זה מתחיל במסגרת הכללית של החלק הקדמי שצבועה בבז', וממשיך למחוונים הריבועיים-עגולים שביניהם נמצא צג המידע המוכר והמעט מסורבל של פיאט שקיבל תצוגה נעימה יותר.
המושבים עם הריפוד הצבעוני, והבד הבהיר שממשיך לדלתות, תורמים את שלהם וכך גם מערכת השמע המעוצבת בשחור פסנתר, ובלם היד, שכמו ידיות הפתיחה וקישוטי התקרה, ממשיך בקו הריבוע המעוגל. ועל רקע האווירה הנעימה בולטים בחסרונם פרטים קטנים כמו פיקוד מההגה למערכת השמע או כיוון גובה למושב. תנוחת הנהיגה סבירה (גם אם מעט נמוכה לקטנים כמוני וגבוהה לגדולים כמו רוטקופ) אך המרחב לרגל שמאל מצומצם והמושב עצמו רך מדי לטווח ארוך.
למרות שהפנדה החדשה צמחה לרוחב, המושב המרכזי מאחור עדיין אינו נוח, ומאכזב לגלות שם אווירה פשוטה יותר, כולל ריפוד פשוט יותר למושבים.
כדאי לציין שהגרסה הבסיסית מגיעה עם מושב אחורי לשניים בלבד, וללא מערכת השמע המקורית, מה שבוודאי פוגע במראה ובשימושיות. היא גם חסרה שתי כריות אוויר – וזה כבר ממש לא לעניין.
תנועה איטלקיתפיאט פנדה החדשה נשענת על בסיס הגלגלים של קודמתה (230 ס"מ) אבל צמחה באורך (11.5 ס"מ) וברוחב (5.5 ס"מ) ועלתה גם במשקל (115 ק"ג). זה אומר שמנוע ה-1.2 ליטר הוותיק ו-69 הסוסים שלו צריכים לעבוד קצת קשה יותר.
יציאה מהחניה העירונית מגלה ראות לא מבריקה לאחור ובורר קל לתפעול אך לא קליקי. יחידת הכוח מציגה כושר סביר בעיר, ובסל"ד נמוך רעשיה מבודדים טוב מבעבר. אבל נראה שהמשקל ויחסי העברה הלא קצרים מקשים על המנוע. בתנועה עירונית אמנם אין בעיה לייצר קצב טוב, בייחוד אם מוכנים לעלות בטורים ולהוריד לעיתים תכופות לשני, אולם יש זריזות ממנה.
אבל מיני מודרנית אינה מוגבלת לעיר, ועל הכבישים המהירים חטיבת הכוח מרגישה עצלה. היא אמנם גמישה, ואם תתעצל תצליח לצבור מהירות גם בלי להוריד הילוך, אבל להאצות של ממש צריך להוריד הילוך או שניים ולשלוח את המנוע לביקור בשליש העליון של מד הסל"ד. ועדיין, עקיפות דורשות תשומת לב. אבל גם בחלק הזה של הנהיגה אני מרגיש יותר מאותגר ופחות מתוסכל. כי יש בפנדה תחושה נעימה. היא חסכונית באחו ושיוט רגוע יביא מספרים כמו 17-18 ק"מ לליטר וגם במבחן המאומץ היא גמעה כ-15 ק"מ לליטר. בעיר נרד לאזור ה-12.5 ק"מ לליטר.
צילום: גיא רוטקופ, יצרנית המתלים רכים יחסית, ומייצרים תחושה נעימה בעיר, אולם רצף שיבושים יבלבל אותם ויחדור אל תא הנוסעים. רעשי הכביש מוחשיים אך לא מוגזמים לרכב שכזה. ההגה החשמלי קל דיו גם ללא המצב העירוני המוגזם ואיכשהו, למרות כיול רך ורכינות מרכב, הכל עובד כאן בצורה מדודה ובשלה מבעבר. יש אפילו צד משעשע בעובדה שהצמיגים הדקיקים מייללים בפניות מהירות, כאשר הגומי שמלפנים מוותר מהר על האחיזה. תת-ההיגוי הזה הוא כמעט חלק מהערכים הנוסטלגיים בפנדה... הבלמים, למרות תוף מאחור, עושים את העבודה אך אינם נשכניים ומפתיע לגלות מערכת סיוע לזינוק בעליה.
מעגלים את המחיר?הגעתי לפנדה בחשדנות כי חשבתי שמדובר בעוד מקצה שיפורים שבפיאט בחרו לכנות מכונית חדשה. אבל
היא מרגישה הרבה יותר כיפית ושמחה מקודמתה, ומראה שפיאט לא איבדו את המומחיות המיוחדת במכוניות קטנות. הם יצרו מכונית עם אופי ושמחת חיים שחסרה להרבה קטנות אחרות. הבעיה הגדולה היא תג המחיר. הגרסה בה נהגנו עולה 73,000 שקלים, מה שמכניס אותה לתחרות מול מכוניות הסופרמיני הידניות – קבוצה הולכת וגדלה. אנחנו לא רוצים לחשוב מה זה אומר על הטווין אייר שעולה כ-80,000 שקלים. יש כמובן גרסה בסיסית יותר ב-67,000 שקלים, עדיין לא מאד זול, אך היא פשוטה יותר ועלולה לפספס את העיקר.
